ז'וזה מוריניו חזר לריאל מדריד, וב"טלגרף" בדקו האם קאמבק כזה באמת יכול להצליח. המסקנה, לפחות על פי ההיסטוריה של ריאל מדריד וברצלונה, רחוקה מלהיות מעודדת עבור "המיוחד".
לפי הבדיקה, 19 מאמנים רשמו לאורך השנים שתי קדנציות של לפחות שני משחקים באחת משתי הענקיות הספרדיות. בקדנציה הראשונה שלהם הם השיגו בממוצע 1.99 נקודות למשחק בליגה הספרדית, אך בקדנציות החוזרות ירד הממוצע ל-1.65 נקודות בלבד – צניחה של כ-17 אחוזים. רק ארבעה מתוך ה-19 הצליחו להשתפר בפעם השנייה.
כדי להתעלות על הקדנציה הראשונה שלו בריאל מדריד, מוריניו יצטרך ללכת נגד ההיסטוריה. בין 2010 ל-2013 הוא זכה בגביע המלך, באליפות ספרד עם שיא של 100 נקודות, והגיע עם ריאל לחצי גמר ליגת האלופות בכל אחת משלוש עונותיו. מנגד, ריאל של העונה החולפת הודחה ברבע גמר ליגת האלופות וסיימה את הליגה בפער של שמונה נקודות מברצלונה האלופה.
עבור מוריניו זו כבר הפעם השלישית שבה הוא חוזר לקדנציה שנייה במועדון שאימן בעבר. לפני ריאל מדריד, אלה היו צ'לסי ובנפיקה, ובשני המקרים הוא יכול לטעון כי ההחלטה הצדיקה את עצמה. הקדנציה השנייה בצ'לסי אמנם לא השתוותה לשנות השיא של "המיוחד", אך הסתיימה עם אליפות נוספת וגביע הליגה. בבנפיקה, שאליה חזר בספטמבר האחרון, הוא שיפר משמעותית את ממוצע הנקודות שלו לעומת הקדנציה הראשונה והוביל את הקבוצה לעונה ללא הפסד בליגה – אף ש-11 תוצאות תיקו עלו לה באליפות.
ב"טלגרף" טענו שהחזרה של מאמן למועדון שבו כבר הצליח בעבר נתפסת לעיתים כמהלך נוסטלגי, אך יש לה גם יתרונות מקצועיים ברורים: היכרות עם המערכת, חיבור לקהל, הבנה של התרבות במועדון ולעיתים גם סגל מוכר. חזרה כזו יכולה לשנות במהירות את מצב הרוח סביב הקבוצה, במיוחד כאשר האוהדים זוכרים היטב את ההצלחות מהקדנציה הראשונה.
ועדיין, הנתונים הכלליים מלמדים שהסיכון גדול. בבדיקה שערך האתר הבריטי על מאמנים שחזרו לקדנציה שנייה באותו מועדון פרמיירליג, נרשמה ירידה ממוצעת של כ-15 אחוזים בתפוקה: מ-1.62 נקודות למשחק בקדנציה הראשונה ל-1.38 בלבד בקדנציה השנייה.
יש גם דוגמאות מוצלחות. הארי רדנאפ חזר לפורטסמות' אחרי עזיבה סוערת ואף מעבר ליריבה סאות'המפטון, ובהמשך הוביל את הקבוצה למקומות התשיעי והשמיני בפרמיירליג ולזכייה בגביע האנגלי. דייויד מויס, שחזר לווסטהאם בסוף 2019 אחרי פרידה לא מחמיאה, הוביל אותה לזכייה בקונפרנס ליג ב-2023 – התואר הגדול הראשון של המועדון מאז 1980.
מנגד, החזרות של קווין קיגן לניוקאסל וקני דלגליש לליברפול מוצגות כדוגמאות לכך שנוסטלגיה לבדה אינה מספיקה. בשני המקרים, החזרה נשענה בעיקר על מעמד של אגדות מועדון ועל הרצון להצית מחדש התלהבות בקרב האוהדים, אך התוצאות לא עמדו בציפיות.
מה דעתך על הכתבה?