53 שנים של אכזבות, כאב וכעס הגיעו לסיומן בסן אנטוניו, כאשר הניו יורק ניקס ניצחה במשחק מספר 5 בסדרת הגמר וזכתה באליפות היסטורית אחרי 637 חודשים, 2,770 שבועות, 19,393 ימים ויותר מ-465,435 שעות. אבל מי בכלל סופר.
ב-1973, השנה שבה זכתה הקבוצה באליפות האחרונה שלה, ניו יורק הייתה מטרופולין מחוספס, אלים וסוער. מעמד הביניים ברח לפרברים, הפשיעה הגואה הרחיקה עסקים ממרכזי השכונות ונראה היה שהגירעונות של העירייה לעולם לא ייסגרו. טיימס סקוור לא היה מוקד תיירות, אלא אזור ידוע לשמצה של בתי קולנוע למבוגרים, זנות ופשיעה.
זו הייתה גם שנה מתוחה עבור מוסדות העיר. מחלקת המשטרה התמודדה עם שערוריות ענק, וגם העירייה עצמה הייתה רקובה משחיתות. ובכל זאת, בשנות השבעים העיר הזו הולידה תנועות אמנות אגדיות – כולל ההיפ-הופ בברונקס והפאנק רוק בדאונטאון. היא גם שימשה רקע מושלם לכמה מהסרטים הגדולים בהיסטוריה.
היכנסו למשחק הניחושים השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל
וכאמור, זו הייתה השנה האחרונה שבה הניקס נחגגו ברחובות וסיפקו אושר גדול לתושבי העיר, שכל כך השתנתה מאז. ניו יורק, שמחזיקה בנתוני פשיעה מתועדים מאז 1880, נמצאת כיום בתקופה השלווה ביותר בתולדותיה. מגדלי התאומים כבר אינם, כמובן, אבל מנהטן נחשבת לאחד המקומות הטובים בעולם למגורים ולעסקים, ראש העיר הוא מוסלמי-סוציאליסט, והניקס שוב אלופים אחרי יותר מחצי מאה.
הקבוצה של עונת 2025/26 היא אחת הייחודיות בהיסטוריה. ג'יילן ברונסון, שחקן שוויתר על יותר מ-100 מיליון דולר כדי שיבנו סביבו סגל איכותי יותר, הוא סיפור בפני עצמו. עד כמה מיוחד?
את המשחק האחרון בסדרת הגמר סיים ברונסון עם 45 נקודות. מאז האיחוד של ה-NBA וה-ABA ב-1976, רק שני גארדים קלעו כמות כזו במשחק נעילה של סדרת גמר: מייקל ג'ורדן וכן, ברונסון לפנות בוקר. בסך הכל, רק ארבעה שחקנים עשו זאת אי פעם: הרכז של הניקס, ג'ורדן, בוב פטיט (ב-1958) ויאניס אנטטוקומפו (ב-2021). הוא גם אחד מששת הגארדים היחידים שרשמו 10 משחקי פלייאוף או יותר של 40+ נקודות. לפניו עשו זאת רק ג'ורדן, ג'רי ווסט, קובי בראינט, אלן אייברסון וג'יימס הארדן.
וכמה הניקס האלה ייחודיים כקבוצה? ברונסון וחבריו מימיהם בקולג' וילאנובה, מיקל ברידג'ס וג'וש הארט, הם השלישייה הראשונה בהיסטוריה שזוכה גם בתואר ה-NCAA (עשו זאת יחד ב-2016) וגם באליפות הליגה הטובה בעולם.
הם הובילו את ניו יורק להיות הקבוצה עם הפרש הנקודות הגבוה ביותר בהיסטוריה של הפלייאוף (283+), כשבמקום השני – די רחוק מאחור – נמצאת גולדן סטייט של עונת 2016/17, שסיימה עם פלוס 230. סן אנטוניו מ-2013/14 שלישית (214+), הווריירס מ-2017/18 במקום הרביעי (210+) והלייקרס הגדולה של 1986/87 חמישית (205+). החבורה הנוכחית גם רשמה את מספר ניצחונות החוץ הגבוה ביותר ואת רצף הניצחונות השני באורכו בתולדות הפלייאוף (13).
וחייבים מילה על מיטשל רובינסון. אחרי שבמשחק הקודם ויקטור וומבניאמה התרברב שהוא "בתוך הראש שלו" בעקבות עבירה חמורה שסחט ממנו, הסנטר ענה על הפרקט: הוא סיים את המשחק האחרון עם 10 ריבאונדים, מתוכם 6 בהתקפה, שאיפשרו לקבוצתו לחזור מפיגור דו-ספרתי ברבע הרביעי כל הדרך לניצחון. רובינסון הוא הוותיק ביותר בסגל. בעונתו הראשונה בתפוח הגדול, 2018/19, הקבוצה ניצחה 17 פעמים בלבד. הוא גם היחיד בסגל שנבחר על ידי המועדון בדראפט, ולא הגיע בטרייד או כשחקן חופשי.
גם בצד המפסיד היו כאלה שעשו היסטוריה. דילן הארפר סיים עם 25 נקודות – שיא לרוקי במשחק הדחה בפלייאוף מאז 1966. הוא חתם את הסדרה עם ממוצע של 18 נקודות, הכי הרבה לשחקן בעונתו הראשונה בסדרת גמר מאז מג'יק ג'ונסון ב-1980.
וומבניאמה סיים את הפלייאוף הראשון בקריירה שלו עם ממוצעים של 23.8 נקודות, 10.9 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים, 3.5 חסימות וחטיפה אחת למשחק. היחידים שרשמו שורה סטטיסטית כזו לפניו הם האקים אולאג'ואן וקארים עבדול-ג'באר. וומבניאמה והארפר, ככל הנראה, עוד יחזרו לגמר. וסביר מאוד להניח שהם גם ייקחו בו אליפות. או שתיים. או יותר.
מה דעתך על הכתבה?