יונתן אלון, שסיים לאחרונה את תפקידו כמאמן הפועל ירושלים, התארח ב"דאבל דריבל" מבית וואלה לריאיון מיוחד. המאמן היוצא דיבר על הביקורות, הגישה שלו כלפי התקשורת והאמירה בסיום ההפסד לגראן קנריה שעוררה סערה.
אלון הסביר: "אני לא בן אדם שמונע מזה שיאהבו אותו, יכול להיות שזה חיסרון שלי אבל בסוף אני איש מקצוע שבא לעבוד. אני רוצה להיות הכי טוב שיכול להיות, אני מאמין בעצמי עד השמיים ואני הראשון לחתוך את עצמי ולדחוף את עצמי לקצה. הפן של התקשורת לא מדיר שינה מעיניי. אולי אני טועה בזה שאין לי פוקוס כזה גדול על זה".
על המבקרים: "תמיד תהיה ביקורת, יש אנשים שלא משנה מה ידברו, זה פחות המקום שאני לוקח ממנו מסקנות ויכול להיות שאני טועה. יש מאמנים שכל היום עסוקים במה אמרו, אני רוצה להתעסק בכדורסל וחשוב לי להיות טוב בכדורסל. כל השאר לא כזה חשוב לי".
על הריאיון השנוי במחלוקת: "האמירה ש'צריך לנשק את הרגליים של ההנהלה' הייתה אמירה מטומטמת, אי אפשר לברוח מזה. מה שקדם לזה, הפסדנו לגראן קנריה וכמה אוהדים קיללו את גל מקל ומתן אדלסון, לקחתי את זה קשה. אלה שני אנשים שמשקיעים כל כך הרבה, לבוא ולקלל אותם בפנים".
צפו בריאיון המלא
על התחושות באותו רגע: "הלכתי לקהל, הרגשתי מחויבות, כל הקהל שבא לבלגרד אנשים מדהימים והרגשתי צורך להסתכל להם בעיניים. שני חבר'ה קיללו אותם בקטע לא טוב וזה ביאס אותי, התחושה שלי הייתה מבאסת, של איך אנחנו לא משחקים בארנה, בבית היינו מנצחים. יחד עם הבאסה הזו וההפסד, הקללות האלה ישבו לי בראש".
על ההבדל בין קללות באולם מלא לקללות כשהקהל מצומצם: "כשהקהל של הפועל תל אביב מקלל אותי אז מקללים, אבל כשיש 40 איש ביציע ושניים מקללים, זה כמו ברחוב. כשאתה צועק ביציע סבבה, אבל לא תגיד לי את זה ברחוב, זה היה קצת כמו ברחוב. זה הרגיש לי רע, הרגשתי צורך להגן עליהם ובגלל זה יצאה לי האמירה המטומטמת הזו, אבל היה לזה רקע".
מה דעתך על הכתבה?