עומר פרץ סיכם עונה "מעבר לציפיות" וסיפר: זה המקום בו אני חולם לאמן

הפועל פתח תקוה, שעלתה לליגת העל לפני שנה, הפכה לאחת הקבוצות המרעננות של העונה שהסתיימה. בניצוחו של המאמן עומר פרץ, המלאבסים הצליחו להיכנס לפלייאוף העליון, וסיימו את העונה במקום השישי המאוד מכובד עבורם. למרות שהוזכר כמועמד לאמן בשתיים מהגדולות של הכדורגל הישראלי, הפועל באר שבע ומכבי חיפה, בחר פרץ להאריך את חוזהו בהפועל פתח תקוה בשנתיים נוספות. כעת בראיון מיוחד לספורט1, הוא מסכם את העונה שהסתיימה, מביט באופטימיות על העונה שאוטוטו יוצאת לדרך ובעיקר מספר מה גרם לו להנות מהתפקיד ועל מספר רגעי חסד ואושר שחווה עד כה.

"מבחינה מקצועית, העונה האחרונה הסתיימה הרבה מעבר למה שחלמנו וציפינו", מספר פרץ. "קבוצה שעלתה מהליגה הלאומית, ורק רצינו לעבור את העונה בצורה חלקה ולא לרדת חזרה תוך עונה אחת. מבחינתנו הגעה לפלייאוף העליון, זה היה הישג ענק. תוסיף לזה שעל הדרך קידמנו שחקנים וגם היתה פה מכירה שלא היתה הרבה מאוד שנים בכדורגל הישראלי, כששחקן מהפועל פתח תקוה (ז'וסלן טאבי, ר"ב), יצא לפרמיירליג, אז אנחנו סיפור הצלחה ענק השנה".

היכנסו למשחק הניחושים, השתתפו בחידון ואולי תזכו בחבילה זוגית לרבע גמר המונדיאל

המאמן ניסה להסביר מה היה סוד ההצלחה של הקבוצה שלו העונה: "אנשים נוטים לשכוח באיזו צורה עלינו ליגה. נכון שזו היתה הליגה הלאומית, אבל הצורה שבה עלינו ליגה, ביחד עם הפועל תל אביב, שזה מועדון עם יותר אמצעים מאיתנו, עלינו עם אותה כמות נקודות שזה היה שיא כל הזמנים ובפער משמעותי מהמקום השלישי, עם ההגנה הכי טובה בהיסטוריה של הליגה הלאומית. אז היה לנו בסיס חזק מאוד וידעתי את זה. עבדתי עם השחקנים האלה במשך שנה שלמה וידעתי מה אני אקבל מהם. זה בהחלט היה מעבר לציפיות. יש שחקנים טובים מאוד ולראייה גם שחקן שהגיע מהפועל פתח תקוה, איתי רוטמן, קיבל זימון לנבחרת ואפילו שיחק במשחק הנבחרת האחרון".

"בוא נעשה גם סדר עם כל העניין של הפלייאוף העליון", ממשיך פרץ. "הגענו לפיק מאוד גבוה, מעצם זה שנכנסנו לתוך הפלייאוף. היתה לנו ירידת מתח בתחילת הפלייאוף והיו חסרים כמה שחקנים בגלל פציעות, כמו נדב נידם וצ'יפיוקה סונגה, שהיו מאוד חשובים במערך שלנו. למדנו תוך כדי תנועה והרמנו את עצמנו תוך כדי המשחקים. הרמה היתה מאוד גבוהה, כי קבוצות באו מולנו וממש 'הריחו דם' ואנחנו כביכול כבר סיימנו את העונה והיינו צריכים להדביק את הפער הזה, גם בלו"ז מטורף אחרי המלחמה. בסופו של דבר, התמודדנו מול מועדונים עם פי חמישה-שישה תקציב ובסוף הפער ניכר, עם סגל דליל כשאתה משחק מול הקבוצות הללו כל שלושה ימים".

זאת היתה עונה ראשונה מלאה שלך כמאמן בליגת העל, איזה תהליך אתה עצמך עשית כמאמן?

"קודם כל, במשחקים הראשונים אתה מנסה להבין את ההבדל בין הליגות. הרגיש לנו בהתחלה שאנחנו קצת חסרי קצב מול הקבוצות ששיחקנו נגדן. הצלחנו להדביק את הפער די מהר וגם דיברנו עליו, עם השחקנים. היתה חסרה לנו האינטנסיביות שיש לקבוצות האחרות. בעונה שלי בבני יהודה, למדתי הרבה מאוד מבחינת סגנון המשחק וניהול המשחק, קיבלנו שם גול וחצי למשחק ולא עלינו ליגה בגלל הפרשי שערים. למדתי לתקן את הדברים האלה, קודם כל מבחינת משחק ההגנה, בתור מאמן היו דברים שהייתי נעול עליהם בקריירה וידעתי להתאים את עצמי תוך כדי תנועה, זה קרה גם העונה, לפעמים לסגור משחקים, בלי להתפרע או ללכת על כל הקופה. היו משחקים שנראה שנראינו מצוין עם כדורגל מדהים ולא הבאנו נקודות והפידבקים היו רק על התוצאה. היו משחקים שלא היינו טובים אבל ניצחנו. בסוף הכי חשוב זה מבחן התוצאה ולפעמים צריך להביא משחקים בכוח".

לפחות תדמיתית בתור שחקן, לא היית כזה רציני ומחושב כמו שאתה מאמן כיום. היית יותר שובב ופחות יציב. מה התפספס לך בקריירה כשחקן?

"בדיוק הדברים שהזכרת. היו חסרים הבגרות, האיזון הפנימי וגם היכולת לא להיסחף לטובה או לרעה. היו לי הרבה עליות וירידות מנטליות כשחקן, וזה מקצוע שאני מתעסק בו כל החיים. אני משכלל את הדברים ולומד כי אני לא רוצה להגיע כמאמן מקומות שהגעתי אליהם בתור שחקן. היו הצלחות גדולות אבל גם נפילות חדות. כיום אני יותר בשל ושליו, עם ניסיון וכמובן אחרי הטעויות שעשיתי ולמדתי מהן. אני יותר רגוע כמאמן, פחות מתפזר. הרגשות במקצוע הזה מאוד קיצוניים, וצריך לדעת לקחת בפרופורציה".

מה עומר פרץ המאמן היה אומר היום לעומר פרץ השחקן?

"הייתי אומר לו 'תהנה מהדרך ואל תהיה כל כך קשה עם עצמך. תהיה קליל, זה בסך הכל כדורגל. יש רגעים טובים במקצוע הזה ורגעים פחות טובים. תהנה מהדרך, תישאר עם רגליים על הקרקע. הכדורגל הוא גלגל שמסתובב מהר מאוד וכל שבוע יש משחק חדש להוכיח ולהראות את עצמך. אז תהיה קליל ואל תשים על עצמך יותר מדי משקל'".

התלבטת הרבה לפני שהארכת חוזה. למה התלבטת ולמה בסוף אמרת כן?

"הציעו לי חוזה חדש בשלב די מאוחר, קצת לפני הפלייאוף. היינו בתקופה מאוד לחוצה של העונה אז לא רציתי שניכנס עם זה לתוך הפלייאוף ולא התעסקתי בזה יותר מדי. אני נמצא במועדון גדול, ואני נהנה בו מאוד ומרגיש מוערך. יש עוד הרבה דברים שאנחנו יכולים לעשות כדי לקדם את המועדון, ללמוד ולהתקדם. המועדון הזה יכול להמשיך ולהתנהל בצורה שבה הוא מתנהל כעת, והשנה באמת קפצנו מעל לכל הציפיות, אבל המועדון הזה מסוגל להביא שחקנים טובים ולשמר את הצוות הקיים וזה חשוב. מקווה שלא תהיה ירידה באמביציה של האוהדים והספונסרים, כי הם אלה שמזרימים את הכסף למועדון".

כמה יהיה קשה לשחזר את ההצלחה המקצועית מהעונה הזאת? ומה צריך בשביל לשחזר את זה?

"זה יהיה מאוד קשה לשחזר את הפלייאוף העליון, כי אם מסתכלים על הליגה, אז כמו שכולם יכולים לראות, יש חמישה מועדונים עם סבירות מאוד גבוהה לסיים בפלייאוף. מועדונים חזקים ויציבים מהבחינה הכלכלית, מאמנים מצויינים וקהלים עם רעב גדול להמשיך בתנופה שלהם. אז נשאר מקום אחד, אולי שניים, כדי להיאבק עליהם ולהיכנס לפלייאוף, כולם בתקציבים יותר גבוהים מאיתנו. אנחנו צריכים להדביק את הפער הזה על ידי בחירה מדוייקת של שחקנים והתנהלות טובה של המועדון. אין לנו יכולת להתמודד עם התקציבים האלה. נצטרך לשמור על הצוות והבסיס שלנו, תקציב השחקנים יצטרך לגדול כדי להישאר במקום הזה.

"אנשים כאן עובדים 24 שעות ביממה בשביל הקבוצה הזאת. אוהדים, הנהלה, מנכ"ל והדירקטוריון מנסים לעשות הכל. נצטרך למצוא בעל בית או ספונסר שיזרים הרבה יותר כספים כדי לעשות את זה. חשבנו שבזכות ההצלחה של השנה, דברים יילכו יותר בקלות, אבל המציאות אחרת ונכון לעכשיו לא הצלחנו לשפר את התקציב בצורה ניכרת, כל ששכר השחקנים נשאר אותו דבר. אולי עוד יבוא הפטרון שייקח על עצמו את הקבוצה. הפועל רמת גן עלתה ליגה ומוזרם שם הרבה מאוד כסף. כואב לי על המועדון שלנו, שאנחנו לא מצליחים למצוא בעל בית שייקח את המועדון צעד קדימה".

הוזכרת כמועמד להפועל באר שבע ומכבי חיפה. עד כמה זה באמת היה רציני?

"זה כיף גדול כשמעריכים את העבודה שלך. אי שם לפני 10 שנים, כשהייתי בליגה השנייה לנוער, אלה הדברים שחלמתי עליהם. המקום שאני נמצא בו ולהיות מועמד לקבוצות הגדולות. ידעתי כבר אז שאגיע למקומות האלה וזה באמת מתגשם בשבילי. הכל בעבודה קשה. אני שמח על זה ואני לא אשקר, גם זוכר שהמקצוע הזה יכול להכות בך, אז אני עושה את העבודה שלי והזמן יעשה את שלו. לא הייתי לחוץ להגיע למועדונים הגדולים, גם היום אני נמצא במקום טוב, אני לא לחוץ ויודע שהדברים יגיעו. זה יכול לקחת שנה-שנתיים או יותר. בסוף, אני יודע שאהיה שם במועדונים הגדולים.

"אני שמח מאוד להמשיך שנה שלישית בהפועל פתח תקוה. זה מראה כמה הערכה יש כלפיי וכמה מרוצים ממני וזאת המחמאה הכי גדולה בשבילי. אני כל כך שמח על המקום שאני נמצא בו, כי עברתי הרבה מאוד בליגות נמוכות, ליגות לנוער, ליגה א', ליגה לאומית. עשיתי את המסלול המלא ולא קיבלתי שום דבר מהר מדי. עשיתי הכל לפי הסדר, מלמטה. מה שיבוא בעתיד אני אקבל בברכה ובאהבה. יצרנו ציפיות ונרצה להעמיד קבוצה חזקה כדי להמשיך ולקבל מחמאות ופידבקים טובים מכל הסביבה. המחמאה הכי גדולה עבורי זה שאנשים פותחים טלוויזיה כדי לראות את הפועל פתח תקוה".

הזכרת את טאבי שעזב לסנדרלנד. זה היה לפני חצי שנה. כמה קריטית היתה העזיבה שלו וכמה רחוק לדעתך הוא יכול להגיע?

"אני לא אשקר, העסקה הזאת היתה טובה מאוד עבור המועדון בפן הכלכלי, ועזרה לנו להתחזק במקומות אחרים. באופן אישי היה לי קשה מאוד לוותר על טאבי מבחינה מקצועית, כי אני יודע איזה שחקן היה לנו בידיים. תפסנו את הראש בכל אימון שהוא היה איתנו. הוא גם אישיות יוצאת דופן. לראות שחקן שהגיע אלינו לליגה הלאומית ולהבין איזה חוזה הוא השיג לעצמו וכמה זה שינה לו את החיים, זה סיפוק גדול למאמן, מעבר להצלחה מקצועית. יש בי גאווה ענקית על זה שהצלחנו להביא אותו לאיפה שהוא נמצא היום. אנחנו מדברים באופן שבועי ורציף. הוא גם בקשר עם המון אנשים במועדון. דאגנו לו כאן כמו לילד שלנו. אני אמרתי לסוכן שלו אחרי שבוע, חצי בצחוק חצי באמת, שטאבי היה צריך להיות המחליף של סלאח בליברפול. אני שמח בשבילו מאוד".

ראינו כולנו את הדוקו על בני יהודה, מלכת השכונה. עבדת עם אלירן עובד, פוטרת מבני יהודה מחזור אחד לפני הסיום. מה היה שם? כעסת? היום בדיעבד הם מצטערים על זה?

"באותם רגעים, באותה תקופה כשזה קרה, היה כעס גדול על הדרך שזה נעשה. אמרתי שגם אם רוצים להיפרד, זה יכול היה לקרות בסיום העונה. סחבתי את זה במשך תקופה. יומיים אחרי שעזבתי, כבר פנו אליי מהפועל פתח תקוה. אחרי חודש או חודשיים ישבתי ודיברץי ועם אלירן, הדברים לובנו ואנחנו בקשר מאוד טוב. לא שאלתי את אלירן אם הוא מתחרט על המהלך הזה. לי ולאלירן עובד לא היה שום מקרה כמו שראינו בדוקו.

"העבודה בבני יהודה נתנה לי הרבה כלים להמשך. מגיע גם קרדיט לאלירן עובד שלקח אותי לבני יהודה, הוא זיהה את הפוטנציאל שלי וזה לא פשוט, בטח בלאומית. הדברים לא הסתיימו כמו שהוא רצה ואנחנו עדיין בקשר טוב. אני מאחל להם, לו באופן אישי וגם לכל המועדון, את כל הטוב שבעולם ואני מחזיק אצבעות שיעלו ליגה. נהניתי מאוד לראות את הסדרה. הלוואי שיהיו עוד סדרות כאלה על קבוצות נוספות בכדורגל שלנו. זה כיף לראות את הבפנים של הכדורגל".

אתה היית נותן למצלמות להיכנס לחדר ההלבשה שלך, בשביל סדרה כזאת או סרט על הפועל פתח תקוה?

"ההנהלה היתה שמחה, כי התקציב היה עולה. אני רואה את זה גם בעולם. זה מרתק לראות סדרות כאלה ולקבל הצצה לדינמיקה, הלחצים, האכזבות וההצלחות. זה מראה צד אחר. לכן כולם התחברו לסדרה על בני יהודה. לדעתי הם פתחו דלת למשהו שיכול לתפוס תאוצה וזה מאוד מעניין לצופים בבית. אני בשמחה אשמח לפתוח את הדלתות, שיראו איך הכל מתנהל ומה סוד ההצלחה שלנו".

אחד הנושאים עליהם לא דיברת הרבה במהלך הקריירה, זה כל הסיפור של הנתק מאבא ויקי ז"ל. כמה זה יושב לך בלב? מה באמת קרה ביניכם?

"אבא שלי היה מאוד מעורב בחיים שלי. הוא היה שחקן אדיר, כנראה אחד החלוצים הכי טובים שהיו בארץ. מגיל שלוש אני במגרשים והוא ליווה אותי לאורך הקריירה. היו בינינו כעסים, בעיקר מהצד שלי, על כל מיני החלטות והתנהלות במהלך הקריירה. החלטות שגם הוא היה שותף להן. הרגעים האלה הם חלק גדול מהבגרות שלי כיום. העובדה שאני היום שקול יותר, היא בעיקר בגלל המקרה עם אבא. הדבר שהכי חסר לי זה שלא היה לי קלואוז'ר עם אבא, סגירת מעגל.

"היינו בקשר פחות טוב בשנים האחרונות. לא בנתק, אבל בקשר פחות אינטנסיבי מאשר כשהייתי שחקן. לאחר מכן הקשר הלך ודעך. ידעתי לאורך כל התקופה על הקשיים שהוא עובר וכמה כאב לו שהוא לא נמצא בכדורגל, כי זה היה כל החיים שלו. חסרה לי האפשרות לשאול שאלות על החיים איתו, על הקשר בינינו. היום, יכולנו לקיים קשר של אבא ובן שמתבגרים ומבינים את החיים בצורה הרבה יותר טובה, מאשר כשהייתי ילד עקשן ועיקש שבטוח שהוא יודע הכל על העולם ולא מקשיב לאבא, או כועס על אבא בגלל החלטות כאלה ואחרות. לקח לי יותר שנים להבין את זה. וזה שאני מבין את הדברים היום, אבל אין לי אותו בשביל להגיד לו, זה הדבר הכי קשה לי".

בכלל, נראה שרגעי האושר או הקסם בכדורגל הם ספורים. איך נהנים בכל זאת בתוך הדבר הזה שנקרא כדורגל?

"אתה לא יודע אפילו כמה אני נהנה. בגלל שסבלתי כל כך הרבה כשחקן, אז אני מנצל כל רגע של אושר בכדורגל. ככדורגלן היה לי מאוד מאוד קשה וסבלתי כל כך הרבה. לא הבנתי איך אני עושה את הדבר שאני הכי אוהב בעולם וסובל ככה. הבטחתי לעצמי, שביום שאהיה מאמן אני אקח דברים בפרופורציה. זה לא שבהפסדים נגיד אני שמח, להיפך, אני עדיין מרגיש אותם רגשות, פשוט יודע לנהל אותם הרבה יותר טוב מהתקופה שבה הייתי שחקן. כשהקבוצה מצליחה, אז אני ננצל עד תום כל שניה של אושר. אני לוקח בפרופורציות את ההפסדים ואת רגעי האושר אני מנצל במקסימום. אני מאוד אוהב את המקצוע. יכול להית ששוודא הצלקת שנשארה לי ממי כשחקן, על כך שלא השגתי את מה שבאמת רציתי, עוזרת לי עכשיו להנות מהרגעים האלה וממה שאני עושה".