פרנזי פיירו, חלוץ נבחרת האיטי, סיפק ריאיון מיוחד ל"מארקה" הספרדי. במהלך הריאיון, אקס מכבי חיפה סיפר על הילדות הקשה שעבר: "גדלתי בימים שבהם לא היה לנו מה לאכול. אמא שלי הייתה צריכה לבחור אם לאכול בעצמה באותו יום או להאכיל אותנו".
פיירו סיפק עדות מטלטלת על המציאות הקשה במדינה שבה גדל ועל המשמעות העצומה של המונדיאל עבור האיטי. מאחורי הכדורגלן שמייצג את נבחרתו על הבמה הגדולה בעולם, מסתתר סיפור של ילד שגדל ברחובות, בלי ודאות בסיסית ועם חלום אחד גדול.
פיירו סיפר על ילדות שבה לא תמיד היה אוכל בבית, ועל אמו שנאלצה לקבל החלטות בלתי אפשריות כדי להחזיק את המשפחה. "שיחקנו ברחוב בלי נעלי כדורגל", נזכר. "היינו משחקים עם תפוזים כי הם היו קטנים. כשהיית בועט בהם, הם היו פוגעים באבנים. לפעמים היו ברחוב גם זכוכיות שבורות שנתקעו לך ברגליים. לא היה לנו כסף ללכת לבית חולים, אז היית צריך להוציא את הזכוכית בעצמך".
הסיפור של פיירו אינו רק סיפור אישי על התגברות. לדבריו, הוא משקף מציאות שבה עדיין חיים אלפי ילדים בהאיטי. לכן, מבחינתו, ההופעה של הנבחרת במונדיאל מקבלת משמעות אחרת לגמרי. בהאיטי, הוא מסביר, כדורגל הוא לא רק כדורגל. עבור רבים, זו אחת הדרכים היחידות לברוח לכמה שעות מהאלימות, חוסר הביטחון והיעדר ההזדמנויות.
"לפני המשחק הראשון שלנו, כולם היו ברחוב", סיפר. "תדמיינו את זה: משבע בבוקר ועד שהמשחק התחיל. אנשים התאספו כדי לראות אותנו בשידור חי. באותו יום לא היו יריות, לא היו קטטות. לא היה כלום, רק כדורגל. כולם היו מרוכזים רק בנבחרת האיטי".
בזמן שבשאר העולם ראו עוד משחק במונדיאל, בהאיטי קיבלו לכמה שעות הפוגה נדירה. "אנשים רואים בנו תקווה. הם רואים בנו אושר", אמר פיירו, שמבין היטב מה מייצגת הנבחרת עבור מי שעדיין חיים במציאות שממנה הוא יצא. "להרבה אנשים יש את אותו סיפור כמו שלי, אבל אף פעם לא הייתה להם הזדמנות לספר אותו".
זו גם הסיבה שהוא מדבר שוב ושוב על הילדים. אחרי שהגיע עד למונדיאל, המשימה שלו כבר אינה מסתכמת רק בכדורגל. פיירו הקים קרן שנועדה לסייע לצעירים בהאיטי למצוא הזדמנויות, כאלה שהוא יודע שרבות מהמשפחות במדינה כלל לא מקבלות: "בהאיטי יש מאמנים שצריכים לבחור אם להוציא רישיון אימון או להאכיל את הילדים שלהם".
פיירו אינו שוכח את הדרך שעבר ואת האנשים שעזרו לו להגיע לאן שהגיע: "אם לא הייתי מקבל את כל העזרה הזו בדרך, כנראה שלא הייתי כאן היום". בגיל 11 עזב למסצ'וסטס, ושם החל לבנות את המסלול שהוביל אותו בסופו של דבר אל הבמה הגדולה בעולם.
כעת מחכה לו ברזיל, אחת הפייבוריטיות הגדולות בטורניר וגם אחת הנבחרות האהובות ביותר בהאיטי. במשך שנים, הסביר פיירו, רבים במדינה תמכו בברזיל או בארגנטינה משום שכמעט לא זכו לראות את הנבחרת שלהם בטורנירים גדולים. עכשיו, מבחינתו, זה השתנה: "עכשיו יש להם רק אפשרות אחת. הם חייבים לתמוך בנו".
למרות הפערים והיריבה שמחכה מעבר לפינה, פיירו לא מגיע בעמדת נחיתות מנטלית: "לא אכפת לנו נגד מי אנחנו משחקים. אנחנו נתחרה. הגענו לכאן כדי להתחרות נגד כל נבחרת. אני תמיד מדמיין את עצמי כובש בכל משחק".
לפני סיום, פיירו סיפק גם רגע קליל יותר. בכל פעם שהוא כובש, הוא מסמן טלפון – הדרך שלו "להתקשר" לאנשים שתומכים בו. "אם אבקיע מחר, אתקשר אליכם", אמר. ואז פנה ישירות לאוהדים: "אז אם אכבוש מחר, אל תשכחו לענות לטלפון".
ולצד הכדורגל, יש גם חלום אחר לגמרי. פיירו השלים לימודי קרימינולוגיה, בעקבות הדגש שהוריו שמו תמיד על חינוך ועל האפשרות שהכדורגל יסתיים בכל רגע. כשנשאל מה ירצה לעשות בעתיד, הפתיע: "להיות סוכן FBI. אם מחר יקרה משהו רציני מאוד, למי יתקשרו? בדיוק, ל-FBI. הרבה אנשים, אפילו חלק מהחברים שלי לקבוצה, לא ידעו את זה עליי. אני אדם שקט".
מה דעתך על הכתבה?