התאחדות הכדורגל של צפון-מרכז אמריקה מונה 41 נבחרות, 23 מתוכן מדורגות מתחת למקום ה-100 בדירוג פיפ"א (20 מתוכן נמצאות מתחת למקום ה-150). בשנת 2014 נבחרת קנדה הגיעה להישג השפל שלה ומוקמה במקום ה-122 בדירוג אופ"א. קצת יותר מעשור לאחר מכן, בספטמבר האחרון, קנדה הגיעה להישג השיא שלה וזינקה למקום ה-26. הערב (22:00, שידור ישיר בספורט1), אותה נבחרת תנסה לעשות היסטוריה ולהעפיל לראשונה בתולדותיה לשמינית גמר המונדיאל, כשתארח את דרום אפריקה.
נחזור רגע אחורה, במשך שנים, כדורגל לא ממש עניין את הקנדים. אם היית ילד, כנראה שהיית חולם על הוקי, בייסבול ואפילו קרלינג לפני שהיית חולם על להיות כדורגלן. אם היית ילדה, המצב היה אחר, בדומה לארצות הברית, גם אצל שכנתה, כדורגל נשים היה נפוץ יותר, וגם כאן, נקודת המפנה הייתה במונדיאל שהתקיים בצפון אמריקה. שנה לפני מונדיאל 1986 שהתקיים במקסיקו, קנדה השתתפה באליפות קונקאקאף, שהזוכה בו מעפילה למונדיאל. היא נהנתה מהיעדרותה של מקסיקו מהטורניר וכישלונה של ארה"ב להעפיל משלב הבתים (ובעיקר מניצול תנאי מזג האוויר הקרים במדינה לטובתה) ובהפתעה מוחלטת, העפילה למונדיאל. בגביע העולמי היא סיימה עם אפס נקודות ואפס שערים, אבל רק עצם ההעפלה היה ההישג האמיתי.
באותה התקופה, לא הייתה ליגת כדורגל בוגרים פעילה בקנדה, חלק משחקני הנבחרת היו חובבנים לגמרי. זה היה אך טבעי שינצלו את ההישג ההיסטורי להקמת הליגה, וזה אכן קרה, אבל כעבור שנים בודדות הליגה התפרקה עקב חוסר עניין וקשיים כלכליים של הקבוצות.
כיום אמנם יש לקנדה ליגה מקצוענית שהוקמה ב-2019 ומונה שמונה קבוצות, אך בדומה לליגות הכדורסל, הבייסבול וההוקי, גם ב-MLS ישנן קבוצות קנדיות – טורונטו שזכתה באליפות ב-2017, מונטריאול ו-ונקובר וייטקאפס. ואת ההשפעה שלהן מתחילים כבר לראות בשטח. גם ההעלפה למונדיאל בקטאר הגיעה בהפתעה, ההתאחדות כיוונה למונדיאל הביתי הנוכחי, אך בזכות דור הזהב שלה היא ניצחה ב-13 מתוך 19 משחקי המוקדמות והעפילה מהמקום הראשון אל המונדיאל השני בתולדותיה.
גם בקטאר היא לא הצליחה להשיג נקודות אבל היא כן השיגה שער ראשון בגביע העולמי, אותו הבקיע אלפונסו דייויס, ה-סמל של דור הזהב בקנדה. דייויס, שנולד במחנה פליטים בגאנה, בגיל חמש היגר יחד עם משפחתו לקנדה, ורק כשרצו לזמן אותו לנבחרת הוא זכה למעמד של אזרח ולא תושב קבע. היום, כשחושבים על כדורגל בקנדה, חושבים עליו, הוא היה בזמנו ההעברה היקרה ביותר מה-MLS (שם שיחק במדי ונקובר) והוא הקנדי הראשון שזכה בליגת האלופות.
בעונות האחרונות הוא סובל מפציעות, כולל קרע ברצועה הצולבת בעונה שעברה והתמודד עם בעיות לב, אבל כשהוא בריא, הוא מוכיח לכולם, למה הוא אחד מהמגנים השמאליים (אפילו כשבנבחרת הוא לעיתים משחק בעמדות קדמיות יותר) הטובים בעולם כיום. קשה לשים את האצבע ולהגיד מה עשה את השינוי בקנדה, זה לא רק דור מוכשר, סקאוטינג דרכונים או כוכבים שהסתדרו, זו בעיקר עבודה קשה ודבקות במטרה. האם בבית שלה, אחרי שהשיגה נקודה היסטורית, ניצחון היסטורי והישג מרשים בדמות העפלה לשלב הנוקאאוט, נבחרת קנדה תספק לנו עוד הפתעה מול דרום אפריקה?
מה דעתך על הכתבה?