מעטים האמינו שזה יקרה, ובטח שלא אחרי שפתח את המשחק הראשון על הספסל. אבל אלכס באנה, קשר אתלטיקו מדריד, הפך לאחד השמות הבולטים בנבחרת ספרד במונדיאל. הוא ביסס את מקומו בהרכב, נבחר לשחקן המצטיין בניצחון על אורוגוואי – הנבחרת של פדה ואלוורדה, האיש שלדבריו היה אחראי לרגע הקשה ביותר בקריירה שלו – ואף כבש את השער שהבטיח לספרד את המקום הראשון בבית.
העיתוי היה סמלי במיוחד: השער הגיע ביום הולדתה של מריה קמאניו שהייתה מעריצה אדוקה של של הכדורגלן והלכה לעולמה בעקבות מחלת הסרטן, ואותה באנה מגדיר כ"מלאך השומר" שלו. בריאיון ל"מונדו דפורטיבו", שנערך לפני משחק שמינית הגמר מול אוסטריה, הוא דיבר על ההצלחה במונדיאל, התקופה הקשה שעבר בעקבות העימות עם ואלוורדה, התמיכה שקיבל מהפסיכולוג שלו והחלומות להמשך הדרך.
אתה בן 24, מונדיאל ראשון, משחק שלישי וכבר נבחרת לשחקן המצטיין. איך אתה חווה את כל זה?
"זה חלום. קודם כול, להיות במונדיאל, כי מבחינתי זו הפסגה שכל כדורגלן שואף אליה. מעבר לכך, אני שמח שאני מצליח לעזור לנבחרת לנצח, לתרום בכל יום, וכמובן גם על הבחירה בי לשחקן המצטיין".
זה בטח נותן לך הרבה ביטחון.
"כן. עכשיו מגיע השלב החשוב באמת, שבו אין מקום לטעויות. אחרי כל מה שעברתי במהלך העונה, זה נותן לי המון ביטחון ואני מאוד שמח".
אחרי הניצחון על אורוגוואי העלית פוסט עם המילה 'גורל'. אומרים שאתה מאמין מאוד בגורל ובכוח המחשבה.
"אני מדבר על זה הרבה עם הפסיכולוג שלי. אנחנו עובדים המון על אנרגיה חיובית. הוא מנסה ללמד אותי להיות חיובי יותר ולהוציא החוצה את האנרגיה הטובה שיש בי, כי לפעמים אני מתקשה בכך. אני באמת מאמין שאין צירופי מקרים בחיים ושהכול קורה מסיבה.
"כתבתי את זה בגלל מריה. בשבוע שבו היא נפטרה שיחקנו בגמר גביע המלך, ורציתי להקדיש לה שער, אבל לא הצלחתי. אני חושב שהגורל רצה שאכבוש את שערי הראשון במונדיאל דווקא ביום ההולדת שלה, וגם אזכה בתואר שחקן המשחק. מבחינתי זה היה יום מושלם".
אתה מרגיש שאתה משחק גם בשבילה?
"כן. אמרתי את זה גם אחרי המשחק. למרות הטעות של השוער, אני חושב שהיא עזרה קצת כדי שהכדור ייכנס פנימה ולא ייצא החוצה. מעבר לזה, היא עזרה לי מאוד לבטא את הרגשות שלי ולהראות מי אני באמת מחוץ למגרש. מהרגע הראשון שפגשתי אותה אהבתי מאוד אותה ואת משפחתה, ואני מקווה שנוכל להקדיש לה את התואר הזה".
הרגשת שהיה כאן גם סוג של צדק על כל מה שקרה עם פדה ואלוורדה?
"אנשים חושבים שהפוסט על 'הגורל' קשור למה שקרה עם פדה, אבל זה ממש לא נכון. הכול היה בשביל מריה, כי זה היה יום ההולדת שלה. נכון שהיה משחק קשה, אבל אמרתי גם אחריו שהם נלחמו כדי להישאר במונדיאל, וזה דבר עצום עבור כל מדינה. כל אחד משחק עם הכלים שלו. אנחנו שיחקנו מצוין, התחרינו ברמה גבוהה מאוד וידענו שאסור לנו להיגרר לפרובוקציות שלהם או לשחק את המשחק שהם יודעים לשחק טוב מאיתנו".
לאחרונה סיפרת שכל הפרשה עם ואלוורדה גרמה לך אפילו לחשוב על פרישה מכדורגל.
"כן. זו הייתה השנה הראשונה שלי בליגה הראשונה. לראות את כל הסיפור הזה בטלוויזיה, בעיתונים וברדיו יום אחרי יום, כשמבקרים כל דבר שאתה עושה, שולחים הודעות למשפחה שלך, מתקשרים באמצע הלילה ומאיימים ברצח… כאב לי אפילו יותר בשבילם מאשר בשביל עצמי. כבר היה לי קצת ניסיון עם ראיונות והופעות בטלוויזיה, אבל לראות את בני המשפחה שלי מקבלים איומי מוות והודעות שנאה בכל יום היה קשה מאוד".
איך הצלחת להתגבר על התקופה הזאת?
"בעזרת הרבה אהבה מהמשפחה ומהחברים, ובעיקר בזכות הפסיכולוג שלי. עבדנו קשה מאוד, הוא לא עזב אותי לרגע, וביחד הצלחנו לעבור את התקופה הזאת".
אתה מזכיר את הפסיכולוג שוב ושוב.
"אני תמיד אומר את זה. יש לי צוות מדהים – תזונאי, מאמן כושר ופיזיותרפיסט – והם כבר כמו משפחה בשבילי. אבל אני באמת לא חושב שהייתי נמצא במקום שבו אני נמצא היום בלי הפסיכולוג שלי".
מה לדעתך הגורל מכין לך עכשיו?
"אני מקווה שמשהו טוב. אני חושב שהרבה דברים כבר כתובים מראש, כך שכל מה שיגיע יתקבל בברכה. ואם זה לא יהיה טוב, נעבוד כדי לשנות את זה".
מה דעתך על הכתבה?