בפרק החדש של הפודקאסט "המאמי הלאומית" מבית הפודיום, שבו אילון ירושלמי הודיע במפתיע על פרישה מכדורגל בגיל 29, סיפר בכנות ענר שכטר, אחיו של איתי שכטר, מדוע הוא עדיין מסרב לתלות את הנעליים – למרות שבשנים האחרונות הוא משחק בליגות הנמוכות ועבר לא מעט רגעים קשים לאורך הקריירה.
שכטר סיפר בכנות: "יש לי תשוקה למשחק, אני חולה כדורגל. אני משחק בערבים. עדיין לא חתמתי בקבוצה לקראת העונה הקרובה. בעזרת השם אחתום.
"אני אגיד משהו על עצמי: אמרתי לעצמי לפני כמה שנים, אחרי שעברתי הרבה דברים בכדורגל, פגיעות ממאמנים, פגיעות מקבוצות, פתאום מנודה, ופתאום יושבים בחדר ההלבשה 23 שחקנים ואומרים שמי שלא שייך לקבוצה שייצא מהחדר ויישב בחדר השני. עכשיו יש לך חוזה והכול, ואומרים לך: 'שכטר, צא מהחדר'. זה קרה לי ברמת השרון וזה קרה לי בהפועל חיפה. אלה דברים מאוד כואבים.
"אני מגיל 6 חולה כדורגל. התשוקה שלי למשחק היא 100 מ-100. אמרתי לעצמי לפני כמה שנים, אחרי סדרת העונשים הזאת שפגעה לי בנפש, שאני מסיים עם הכדורגל, לא משנה מה, אני עדיין אוהב את המקצוע, ואני רוצה לראות ליגת האלופות ביום שלישי בערב, כי אני יודע שאם אני נכנס ראש בראש ל'למה', 'כמה' ו'איך', אני לא אוכל לראות יותר כדורגל. אני אראה כדור בים בחופש ולא אוכל לתת פס. לא אוכל לראות את המקצוע. אני אקיא מהאנשים, מהסביבה.
"אמרתי לעצמי: מי הם שייקחו לי את המקצוע שאני מגיל 6 מכור אליו? אני חולה כדורגל ואמשיך לאהוב כדורגל. גם אם יגידו לי לצאת מהחדר, אני אבוא מהחדר השני".
בתגובה לדבריו אמר ליאור ברקוביץ': "זו כבר מחלת נפש".
גם ירושלמי התייחס לדברים ואמר: "מעטים האנשים שישחקו כדורגל ברמה גבוהה ויאהבו את המקצוע כמו שענר אוהב. אין דבר כזה, זה בא אחד על חשבון השני. אתה יכול לשבת עכשיו עם שחקן מכבי תל אביב או מכבי חיפה והוא ידבר ככה על המקצוע? לעולם לא. זה שואב ממך משהו.
"כשאתה גדל לתוך משהו שאתה עושה בכיף, ואז אתה נכנס למסגרת שהיא מאוד תובענית… עכשיו אני מתכונן למרתון, איזה כיף לי לקבוע לעצמי את תוכנית האימונים. היה לי עוזר מאמן בנתניה, שגם היה מורה בבית ספר. פתאום אימון באמצע השבוע ב-14:30. זה תוקע לך את כל המסביב. כשאתה בן 21, 22 או 23, אתה אומר לעצמך: 'אני מתפוצץ, אני דופק שנה אחת ואני במכבי תל אביב', אבל זה לא קורה".
מה דעתך על הכתבה?