האם אי פעם העזתם לכתוב בסטטוס בפייסבוק או בקול רם לחברים ביציע שהייתם רוצים שהיריבה הכי גדולה שלכם תנצח באירופה? ברכותיי, כנראה שסומנתם כבוגדים בדת הכדורגל המקומית. הרי לפי חוקי הפורמט הלא כתובים של הכדורגל הישראלי, המצווה החשובה ביותר, כמעט יותר מלעודד את הקבוצה שלך, היא לייחל למפלתה הכואבת של היריבה המושבעת. אם אתה אדום, אתה אמור לפתוח שמפניה בכל פעם שהרשת הצהובה זזה. אם אתה ירוק, ההפסד של בית"ר הוא החג שלך.
אבל הנה האמת שקשה לאוהד הישראלי הממוצע לעכל, במיוחד בעידן של רשתות חברתיות שמתודלקות על ידי הקנטות וטראש-טוק: המנטליות הזו היא לא רק קטנונית, היא פשוט פוגעת פגיעה ישירה באינטרס המקצועי והכלכלי של המועדון שאתם עצמכם אוהדים. השבוע, כשהנציגות שלנו יעלו למשחקי הגומלין המכריעים שלהן, הגיע הזמן להחליף דיסקט ולהתחיל לחשוב כמו מקצוענים באירופה, ולא כמו אוהדים בשכונה.
הדיסוננס של הסיבוב השלישי: חוגגים על הדם, מפסידים נקודות
המשחקים הראשונים בשבוע שעבר סיפקו לנו תמונת מצב קלאסית של הדיסוננס הפסיכולוגי הזה. מצד אחד, הפועל באר שבע (ניצחה 0:1 את הכוכב האדום בלגרד) והפועל תל אביב (ניצחה 0:2 את קטוביץ') עשו צעד ענק לקראת השלב הבא. מצד שני, מכבי תל אביב הפסידה 3:0 לצסק"א סופיה ונמצאת בסכנת הדחה ממשית, בעוד בית"ר ירושלים (שכבר עשתה שירות אדיר למדינה כשהדיחה נציגה קפריסאית בסיבוב הקודם) הפסידה 2:1 לאוסטריה וינה ותצטרך לבצע מהפך הירואי.
במצב כזה, האוהד הממוצע ברחוב הישראלי עושה חישוב רגשי מהיר: אוהדי הפועל צוחקים על המפלה של מכבי, אוהדי מכבי מייחלים לקאמבק פולני בגומלין כדי "להחזיר" לאדומים, ואוהדי חיפה יושבים בצד עם פופקורן ונהנים מהחורבן של הקבוצה מהבירה. הדינמיקה הזו אולי מייצרת אחלה חומר לממים בווטסאפ, אבל במבחן התוצאה הלאומי, מדובר בנזק מוחלט לכולנו. כל הפסד כזה הוא נקודות שנמחקות מהאקסל של אופ"א.
מתמטיקה פשוטה של אינטרס משותף
כדי להבין את גודל הפספוס, צריך לצלול למספרים היבשים של טבלת הדירוג. נכון לרגע זה, מדינת ישראל נמצאת במקום ה-23 בדירוג אופ"א עם 22.625 נקודות. העונה כבר גירדנו 1.875 נקודות בזכות פתיחה טובה, אבל כדי להגיע אל "הפרס הגדול" – המקום ה-15, אנחנו חייבים לייצר מומנטום לאומי.
המקום ה-15 הוא קו פרשת המים של הכדורגל המקומי: הוא מעניק למדינה שתי נציגות במוקדמות ליגת האלופות, דבר שלא קרה בישראל מאז מכבי חיפה ומכבי ת"א (שגם העפילה) בעונת 2004/5), מקצר משמעותית את דרכן של שאר הנציגות לשלבי הבתים (מה שאומר פחות טיסות מתישות למדינות נידחות באמצע יולי), ומזרים מיליונים ממענקים שיכולים לשדרג את תקציבי המועדונים ואת רמת הליגה כולה.
היעד הזה לחלוטין נמצא בהישג יד. רומניה, שמדורגת מקום אחד מעלינו (22), נמצאת בעמדת נחיתות ברורה אחרי שקלוז' הובסה 5:0 ועומדת להיות מודחת. מנגד, אוקראינה (מקום 24) נושפת בעורפנו עם שחטאר ודינמו קייב. היתרון הגדול של ישראל כרגע הוא המסה: בעוד שלרומנים ולאוקראינים נותרו רק שתי נציגות פעילות, לישראל יש ארבע נציגות חיות ובועטות. הכוח בידיים שלנו, אבל בשביל לממש אותו, אנחנו צריכים שכולן יביאו נקודות. הצלחה אירופית היא לא משחק סכום אפס, העוגה הזו גדולה מספיק בשביל כולם.
שיטת הניקוד של אופ"א מבוססת על הישגי כלל הקבוצות של כל מדינה במפעלים האירופיים. במוקדמות מוענקת נקודה על ניצחון וחצי נקודה על תיקו, ומהשלב הראשי – שתי נקודות לניצחון ונקודה לתיקו, לצד נקודות בונוס על העפלות והתקדמות. בסיום העונה מחברים את הנקודות שצברו כל נציגות המדינה ומחלקים במספר הקבוצות שיצאו לאירופה – כך, למשל, 20 נקודות שצברו ארבע קבוצות ישראליות שוות ל-5.000 נקודות בדירוג ההתאחדויות.
הדירוג הקובע את מספר הנציגות של כל מדינה ואת השלבים שבהם הן נכנסות למפעלים מחושב על פני חמש עונות. בנוסף קיימת השהיה של עונה: למשל, רשימת הכניסה למפעלי אופ"א ב-2026/27 נקבעה לפי הדירוג בסיום 2024/25, שכלל את חמש העונות שבין 2020/21 ל-2024/25
זווית הראייה המקומית: מנטליות של כיבוי שריפות
בכדורגל הישראלי אוהבים פתרונות קסם. אנחנו מתלוננים על הלו"ז הצפוף של הקיץ, על העובדה שהקבוצות מגיעות לאוגוסט כשהן עוד לא מחוברות, ועל כך שהסגל לא מוכן בזמן למוקדמות אירופה. אבל הנה האמת: הבעיה היא לא רק בהנהלות או במאמנים, הבעיה היא במנטליות המערכתית, שכוללת גם את האוהדים.
מדינות כמו קפריסין (שמדורגת במקום ה-15) או נורבגיה ודנמרק שנמצאות מעליה, לא מחזיקות בליגות עשירות או חזקות משלנו בפער תהומי. ההבדל הוא שהן מבינות שאירופה היא מפעל תשתיות. כדי שהקבוצה שלך תגיע לשלב בתים בעוד שנתיים, אתה צריך שהיריבה שלך תנצח היום. כשאתה מייחל לכך שהקבוצה השניה תפסיד, אתה בעצם מבקש להשאיר את הליגה כולה ברמה נמוכה יותר, רחוקה מהכסף הגדול ומהחשיפה הבינלאומית. השמחה לאיד הזו היא הוכחה לכך שאנחנו עדיין חושבים כמו ליגה קטנה, במקום להתנהג כמו כדורגל שרוצה לפרוץ קדימה.
קריאת השכמה למשחק גורלי
מחר וביום חמישי הקרוב, ארבע הנציגות שלנו יעלו לדשא למשחקי הכרעה מורטי עצבים. הפועל באר שבע והפועל תל אביב ינסו לשמור על היתרון בדרך לשלב הבא, מכבי תל אביב תנסה לחולל נס ולמחוק את ה-3:0, ובית"ר ירושלים תנסה להפתיע את אוסטריה וינה ולייצר מהפך. הבטחת שלב הליגה של באר שבע היא התחלה מעולה, אבל אנחנו חייבים כמה שיותר קבוצות בשלבים מתקדמים כדי לעקוף את רומניה ולסגור את הפער מקפריסין.
היריבויות העירוניות וההיסטוריות הן נשמת אפו של המשחק, ואף אחד לא מבקש מכם להחליף את צבע החולצה, ללבוש צעיף של היריבה או ללמוד את שירי העידוד שלה. אבל כשזה מגיע לאירופה, החוקים חייבים להשתנות. תחזיקו אצבעות לניקוד הישראלי לאורך כל השבוע הקרוב, כי בסופו של דבר, הניצחון שלהן היום הוא הכרטיס שלכם לליגת האלופות מחר. אל תבכו בקיץ הבא כשהקבוצה שלכם תצטרך לטוס למשחק מוקדמות מתיש באיי פארו, רק בגלל שהחלטתם לחגוג הפסד צהוב או אדום באוגוסט הזה.
מה דעתך על הכתבה?