הפועל תל אביב תפגוש ביום חמישי (21:30, ספורט4) את אטאלנטה בברגמו, ושבוע לאחר מכן תפגוש אותה גם בהונגריה. יחסי הכוחות ברורים, אך האדומים מאמינים. הם חזרו הקיץ לאירופה אחרי 12 שנה, כשמעטים חשבו כי בכלל יוכלו לתת פייט ללודוגורץ, אך כעת הם כבר בפלייאוף הקונפרנס ליג, עם הרבה אופי וביטחון שצברו ממשחק למשחק. הכדורגל קיים כדי שכל איש צוות או שחקן יאמין בסנסציה מול אטאלנטה.
ועדיין, אירופה תסתיים מתישהו והדבר העיקרי הוא הליגה. אם בעונה שעברה הפועל תל אביב הייתה אנדרדוג, זאת שעלתה ליגה והישג מבחינתה היה פלייאוף עליון וניצחון בדרבי, היא עמדה במטרות ויותר מכך. היא גרמה לקהל לפתח ציפיות ולהאמין שאפשר לעשות את זה. 18 אלף מנויים לא יגיעו בקביעות לבלומפילד בשביל עוד עונה של כרטיס לאירופה. הם רוצים ומאמינים שאפשר להיאבק על האליפות.
בקיץ שעבר, במסיבת העיתונאים לקראת העונה האחרונה בליגת העל, גיא פרימור אמר: "נצטרך עוד 3-4 חלונות כדי לצמצם פערים, לצרף שחקנים, להגיב לשינויים ולבנות את הקבוצה שאנחנו רוצים". אנחנו כרגע בחלון השני, ונראה שהפועל תל אביב הקדימה בחלון או שניים.
הבסיס שהיא יצרה בעונה שעברה, מינוס השחקן הטוב ביותר שלה, לויזוס לויזו, פשוט שדרג את עצמו והביא זאת לידי ביטוי במשחקים המוצלחים באירופה, עוד לפני שהקבוצה התחזקה.
התוכנית של הפועל תל אביב בסיום העונה שעברה הייתה לשמור על הסגל ולדייק עם עוד שניים או שלושה שחקנים שישדרגו אותו. העזיבה של לויזו הותירה בור שהצוות המקצועי היה צריך למלא. דגלאס אווסו הגיע, אך מדובר בבחור צעיר שייקח זמן לתהות על קנקנו ולאליניב ברדה לבנות אותו בהתאם למערך.
מה שפתר חלק מהבעיה הוא העובדה שרועי אלקוקין, בעמדה מספר 10, נראה כמי שנמצא לפני שנת פריצה אמיתית. לא בטוח שיהיה זר שייקח לו את המקום בהרכב בתקופה הקרובה, ואם צריך השלמות, עמרי אלטמן תמיד שם, בעיקר ברגעים החשובים.
שאנדה סילבה הוא החוליה החלשה נכון לעכשיו. שחקן הכנף הפורטוגלי נשאר בתקווה לתסמונת העונה השנייה, אך לאחרונה הדברים איתו הולכים אחורה. הוא עצמו מודע לרחשים ולעובדה שנבדקות אופציות בתפקיד שלו, הקהל כבר מפגין חוסר סבלנות כלפיו, הוא איבד את המקום בהרכב באירופה וכרגע הוא על הגריל.
גם עמנואל בואטנג לא מרשים ברמת המשחק שלו, אך השערים החשובים שהבקיע, יחד עם העבודה במגרש, נותנים לו מרחב נשימה. מה גם שבעונה שעברה הוא שיחק פחות מ-400 דקות לאחר שהגיע בינואר, ולאחר שבועיים החלה מלחמה.
ההגנה היא הכוח של הפועל תל אביב. אסף צור נמצא בתקופה הטובה בקריירה, צ'יקו ומאיימבו ממשיכים את היכולת המצוינת מהעונה שעברה, ומרקוס קוקו אפילו מתעלה עליהם ומהווה נכס בימין ובשמאל. דורון ליידנר עדיין צריך לתת עונה יציבה שתוכיח שהוא שווה את הקרדיט, את מימוש האופציה ואת האמון, במיוחד כשנכון לעכשיו לא מגיע מגן שיתחרה איתו.
פלקאו וקרייב במרכז השדה מקשים על כל יריבה. גם כשהפועל תל אביב פחות איכותית בחלק הקדמי, היא תמיד תקשה על היריבה לפתח משחק ולייצר מצבים. ככה היא הורגת משחקים, יודעת להיות ממושמעת, רעה וממוקדת מטרה גם בימים הפחות טובים שלה. זה קלף מנצח של קבוצה ששואפת לתארים.
ועדיין, אירופה היא לא הליגה. הקבוצות שמשחקות נגדך כדורגל יתחלפו בקבוצות שיסגרו וינסו לעקוץ. יש הבדל בין איכות של שחקנים במעברים לבין איכות מול הגנה צפופה, וגם ההגנה תצטרך להתמודד עם קבוצות קטנות שייצאו למעברים.
מעבר לכך, אנחנו בעידן שבו גם הקבוצות הקטנות מנסות לשחק כדורגל. יש להן זרים מהירים ואיכותיים בחלק הקדמי והן ייתנו פייט חזק לקבוצות בחלק העליון של הטבלה.
מצד אחד, משחק ההגנה של האדומים יהווה כוח משמעותי. מצד שני, סימני השאלה בנוגע לאיכות החלק הקדמי לאורך זמן עדיין דורשים תשובות. אולי יהיה קל יותר לשפוט את הסגל אחרי שתתקבל החלטה בנוגע לשאנדה סילבה ואפשר יהיה לראות את ההשתלבות של דגלאס אווסו.
איך שלא מסתכלים על זה, אי אפשר להתעלם מהדבקות של הפועל תל אביב בדרך. שחר פיבן, ארצ'ל וקנצפולסקי – הפועל תל אביב מתרכזת הקיץ בשחקנים שעושים את ההבדל ומאמינה באלה שהיו שם בלאומית או בעונה שעברה כחלק מהתהליך.
אלקוקין כבר תפס מקום בהרכב, אלטמן הפך בתוך שנה מפרסונה נון גרטה לסמל, ודאפה כבר היה על סף ההגדרה של "נפילה", לפני שהעלה את הקבוצה לגמר גביע הטוטו עם צמד בתוספת הזמן.
מצד אחד, זאת לא בנייה עוצמתית של קבוצה שרוצה אליפות כאן ועכשיו. מנגד, זאת הצהרה ברורה על הדרך ואמונה שבאמצעות מדיניות נכונה וסבלנות זה יקרה. השאלה הגדולה היא רק מתי.
מה דעתך על הכתבה?