טרנט אלכסנדר-ארנולד פתח לראשונה בהרחבה את התחושות סביב הפרידה הטעונה מליברפול והמעבר לריאל מדריד, וסיפר על הקללות, האיומים והתגובות הקשות שספג לאחר שעזב את מועדון נעוריו. לצד זאת, המגן הבהיר כי היחס שלו לליברפול לא השתנה וכי הוא ממשיך לעקוב אחרי הקבוצה באופן קבוע.
"קללות ברשת ואיומים שנשלחים בהודעות פרטיות או בדרכים אחרות הם לצערי חלק מהחיים ב-2026 אם אתה אדם מפורסם ועושה דברים שמושכים הרבה תשומת לב", אמר אלכסנדר-ארנולד בריאיון ל"מירור". "אני בוחר להרחיק את הדברים האלה ממני כי הם לא מרגישים אמיתיים. אני יודע שזה לא מייצג את המועדון שאני אוהב, ליברפול, וזה לא מייצג את העיר שלי".
המגן חזר לאנפילד בנובמבר האחרון במסגרת ליגת האלופות וספג שריקות בוז מהקהל כשעלה מהספסל בדקה ה-80, וגם במהלך החימום. "את שריקות הבוז ואת האכזבה של אוהדי ליברפול אני בהחלט מסוגל לקבל", הסביר. "אני מבין את זה בדרך שלי. שמעתי הרבה בתקופה ההיא שאוהדי ליברפול לא רוצים שיגידו להם איך להרגיש או לחשוב, ואני מסכים. אבל אני מקווה שיום אחד תהיה מידה מסוימת של הבנה לגבי ההחלטות שרציתי לקבל בחיים שלי".
אלכסנדר-ארנולד הודה כי התגובה כאבה לו במיוחד בעקבות הקשר הארוך שלו למועדון: "זה כואב בגלל כמה שנתתי למועדון במשך 20 שנה וההקרבות שעשיתי עבורו בתקופה הזאת. ברור שזה כואב, אבל אני מבין את האכזבה. אני אפילו מבין כעס שמתבטא בשריקות בוז".
אחד האירועים הקשים סביב עזיבתו היה השחתת ציור הקיר שלו בעיר, שעליו רוססה שוב ושוב המילה "עכברוש". חבר שלח לו תמונה של ציור הקיר, והדבר ישב בראשו כאשר חזר לליברפול. "לחזור לליברפול אחרי כל מה שקרה היה משהו שחשבתי עליו", סיפר. "אם משהו משפיע עליי ומעציב אותי, זה משפיע גם על המשפחה שלי. הם עוברים את זה איתי, אנחנו ביחד".
למרות כל זאת, הוא סיפר כי המפגשים שלו עם אוהדים מאז המעבר היו שונים לחלוטין מהתגובות ברשת: "מאז שעברתי לריאל מדריד חזרתי לליברפול כמה פעמים כדי לבקר משפחה. פגשתי הרבה סקאוזרים ואוהדי ליברפול, ולא הייתה אפילו אינטראקציה אחת פנים אל פנים שדמתה למה שרואים ברשתות החברתיות. זה עוזר לי להפריד בין הדברים".
והרגש כלפי ליברפול? מבחינתו הוא עדיין שם. "אני עדיין צופה בכל משחק", אמר. "אני תומך בהם ורוצה לראות אותם מצליחים. אני נהנה לראות אותם ותמיד יהיה לליברפול מקום בלב שלי, לא משנה מה. זה הבית שלי. זה המקום שנתן לי את ההזדמנויות להגיע למה שהגעתי אליו, ואני תמיד אוהב אותו. תמיד אקרא למקום הזה בית".
אלכסנדר-ארנולד התייחס גם לאכזבה הגדולה כשלא נכלל בסגל נבחרת אנגליה למונדיאל. "הייתי מלא תקווה", סיפר על השיחה עם תומאס טוכל. "כשהטלפון הגיע הייתי בבית במדריד. כשסיימתי את השיחה הייתי שבור לגמרי. לא תכננתי שום דבר לקיץ כי קיוויתי להיות בסגל".
המגן אף הודה כי לצד האכזבה הרגיש גם כעס: "אני מקווה שהצוות המקצועי ציפה והבין שכעסתי. הוא רוצה שחקנים שנואשים לשחק עבור אנגליה, ואני אחד מהם. אני חושב שהוא יכבד את העובדה שזה באמת כאב לי יותר מאשר אם לא היה אכפת לי".
למרות זאת, הוא אינו מוותר על הנבחרת: "עד שאפרוש, אני עדיין שחקן נבחרת אנגליה, בין אם מזמנים אותי ובין אם לא. אני תמיד זמין כשהמאמן יצטרך אותי. אין כבוד גדול מזה. אני רוצה להשתמש בתחושות האלה כדלק כדי לחזור לסגל ואז לחזור ללבוש את חולצת אנגליה".
לבסוף דיבר גם על מותו של דיוגו ז'וטה, וסיפר כי העובדה שהיה בארצות הברית עם ריאל מדריד בזמן שחבריו לשעבר היו יחד בליברפול הפכה את התקופה לקשה במיוחד: "אני חושב שזה מה שהיה קשה – לעבור את זה לבד. כל מי שהכיר אותו במשך כל כך הרבה זמן היה יחד, ואני הייתי רחוק. היה קשה להמשיך לשחק כשהם כל כך רחוקים. לחזור לאנפילד, להגיע לאצטדיון ולהניח פרחים באמת עזר לי לקבל קצת סגירת מעגל".
על הקשר עם ז'וטה הוסיף: "דיברנו בכל יום. היו פעמים ששנינו היינו פצועים ועבדנו יחד כדי לחזור לכשירות, ושנינו היינו מאוד תחרותיים. אלה הזיכרונות שאשמור קרוב אליי. הוא היה פשוט אדם טוב מאוד, כן, חרוץ, אהב את מה שעשה והיה איש משפחה ענק".
מה דעתך על הכתבה?