אריה מליניאק מתמודד בימים אלה פעם נוספת עם מחלת הסרטן, שלוש שנים אחרי שהחלים מלוקמיה, ובריאיון מקיף ל"ישראל היום" הוא מדבר בפתיחות יוצאת דופן על המחלה, הפחדים, ההתמודדות וגם על הדרך שבה הוא בוחר להסתכל על החיים.
מליניאק, בן 76, סיפר כי גם בסיבוב הנוכחי הוא מסרב לתת למחלה לנהל אותו. לדבריו, הוא ממשיך להגיע בעצמו לטיפולים, משתדל לבצע כל פעולה שהוא יכול בכוחות עצמו ורואה בהתמודדות חלק מ"משחק החיים". "אין שאלה בכלל, אני שחקן במשחק של החיים", אמר.
כשנשאל אם הפעם, אחרי שכבר התמודד בעבר עם סרטן, נכנס גם הפחד, הוא לא ניסה לייפות את הדברים. "בוודאי! מה אני, אידיוט?", השיב, והוסיף כי מבחינתו הדבר החשוב הוא לקבוע את כללי המשחק ולא להיכנע למחשבות שמגיעות עם האבחנה. "אני עולה כל פעם מחדש על המגרש".
בהמשך הגיע אחד הקטעים האישיים והמטלטלים ביותר בריאיון. מליניאק סיפר כי המוות עצמו אינו הדבר שמפחיד אותו, אלא האפשרות של סבל ממושך לפניו. "אין לי פחד ממוות, יש לי פחד מהסבל שלפני המוות. אז כבר החלטתי שאין החייאות, אין שום דבר. למה בן אדם שהולך למות צריך לסבול לפני כן?", אמר.
מליניאק הבהיר כי לא מדובר רק באמירה עקרונית, אלא בהחלטה מסודרת שקיבל מראש. "לא מוכן. יש הוראה, ייפוי כוח, אין החייאות ואין להשאיר משהו לא ברור", סיפר, והסביר כי מבחינתו גם ברגעים הקשים ביותר עצם הפעולה והעשייה הן הוכחה לכך שהאדם עדיין חי.
לצד הדברים הקשים, מליניאק ממשיך להציג את אותה תפיסת עולם אופטימית שמלווה אותו לאורך ההתמודדות. "בגלל שיש לי סרטן אני צריך להיות עצוב?", שאל, וסיפר כיצד גם בתקופת האשפוז ניסה להקיף את עצמו באנשים טובים ולשמור על אווירה חיובית.
גם כשנשאל על המורשת שיישאר אחריו, מליניאק בחר במשפט שמסכם היטב את תפיסת עולמו. "על המצבה שלי אני רוצה שייכתב: כשקשה לך, תעזור למישהו", אמר.
הריאיון המלא של אורי דגון יפורסם במוסף הכפול והחגיגי של "שישבת" בעיתון "ישראל היום".
מה דעתך על הכתבה?