פברואר 2024. סר ג'ים רטקליף, האיש העשיר בבריטניה ואוהד המועדון מילדותו, מניח על השולחן 1.3 מיליארד ליש"ט כדי לרכוש 25 אחוז ממנצ'סטר יונייטד. אבל האמת מאחורי המספרים חושפת מציאות אכזרית: מיליארד ליש"ט מתוכם הולכים ישירות לכיסם של משפחת גלייזר כדי לפדות את מניותיהם, ורק 237 מיליון ליש"ט מוקצים בפועל לתוך המועדון. מתוכם, רטקליף מזרים מיד 200 מיליון ליש"ט כהשקעה מיידית ועוד כ-100 מיליון נוספים בהמשך שמיועדים לשדרוג מתחם האימונים באולד טראפורד ולחיזוק הסגל. למרות ההזרמה הזו, הוא מקבל לידיו מורשת מפוארת שקורסת תחת ניהול דורסני, כשמעל הכול מרחף האיום הכלכלי של היעדרות ממושכת ממפעל הדגל של אירופה. בליגת האלופות לא משחקים רק בשביל היוקרה וההיסטוריה; שם מונח החמצן הכלכלי האמיתי שמחזיק את המועדון בחיים.
תחזרו אחורה בזמן ל-21 במאי 2008, מוסקבה. כריסטיאנו רונאלדו נוגח פנימה, אדווין ואן דר סאר עוצר את הפנדל של ניקולה אנלקה, סר אלכס פרגוסון מחייך ויונייטד מניפה את גביע ליגת האלופות האחרון בתולדותיה. מבחוץ, המועדון נראה כמו פסגת השלמות: מכונה מנצחת בטופ 3 העולמי. אבל מבפנים, המציאות כבר הייתה מעוותת לחלוטין: אותה קבוצה בדיוק הסתובבה עם חוב ענק של 600 מיליון ליש"ט שהגלייזרים השאירו עליה שלוש שנים קודם לכן. גביע אירופה וההצלחה המקצועית הפכו אז למסך עשן אדיר, שסיפק אשליה של שקט כלכלי והסתיר את העובדה שהמועדון נשען על קופה ריקה. המרחק בין המעמד ההוא למציאות שבה המועדון מדורג בחלק התחתון של הטופ-10 העולמי כיום הוא מרחק שבין שושלת אדירה שהסוותה את חובותיה לעסק שקרס תחתיהם סופית.
מי שהביא את מנצ'סטר יונייטד לתהום הזו הם האחים גלייזר, דרך מודל רכישה ממונפת שמבוסס על הלוואות ענק, מהלך ההשתלטות הגאוני והמרושע ביותר בתולדות הספורט העולמי. הם רכשו את הקבוצה ב-2005 בלי להשקיע אפילו שקל אחד מכיסם הפרטי, אלא באמצעות לקיחת הלוואות ענק ורישומן הישיר על שם המועדון עצמו. כך, יונייטד זינקה מאפס חוב ל-600 מיליון ליש"ט שעליהם התבססה ב-2008, ומשם לבור כלכלי אסטרונומי של 1.29 מיליארד ליש"ט כיום. דוחות פיננסיים ותחקירים בעיתונות הכלכלית מראים כי תשלומי הריביות לבד מאז 2005 הגיעו ל-852 מיליון ליש"ט, סכום גבוה יותר מהחוב המקורי של ההשתלטות. במקביל, הבעלים שאבו מהמועדון סכומים דמיוניים: 166 מיליון ליש"ט בדיבידנדים שחולקו למרות ההפסדים, כ-705 מיליון דולר ממכירת מניות בבורסת ניו יורק על פי דיווחים רשמיים, וכמיליארד ליש"ט נוספים מעסקת מכירת הרבע לרטקליף. סך כל התשואה והרווחים האישיים שגרפו הגלייזרים על גבו של המועדון חצו יחד את רף ה-2.2 מיליארד דולר וליש"ט. השוואה פשוטה ממחישה את האבסורד: ב-2008 יונייטד ייצרה 300 מיליון ליש"ט הכנסות עם חוב התחלתי של 600 מיליון; היום, למרות שיא הכנסות חסר תקדים של 666.5 מיליון ליש"ט בשנה, החוב שיותר מהוכפל מאיים לבלוע כל דולר פנוי כשאין כבר הישגים ספורטיביים שיסתירו את המחדל.
בעוד יונייטד טובעת בהוצאות מימון ובחובות תפעוליים שמחייבים אותה לספור כל פני, ארסנל מנוהלת תחת בקרת תקציב הדוקה והשקעה מבוססת הכנסות שוטפות מאז המעבר לאצטדיון האמירויות, וליברפול פועלת תחת קבוצת ניהול פנימית המונעת הלוואות השתלטות הרסניות. בניגוד לשתי יריבותיה השמורות והנקיות מנטל של מאות מיליוני ליש"ט בריביות על הלוואות בעלים, מנצ'סטר יונייטד נאלצת להקדיש חלק ניכר מהכנסות השיא שלה לכיסוי חובות מימון שוטפים, מה שמותיר אותה תלויה באופן מוחלט בהכנסות העתק של ליגת האלופות רק כדי לשמור על הראש מעל המים.
למרות הבור הכלכלי העצום ונטל החובות הכבד, יונייטד המשיכה להנחית כוכבים בסכומי עתק הודות למכונת ההכנסות המסחרית האדירה שלה שגייסה מאות מיליונים מחסויות ומכירת חולצות, יכולת לגייס עוד ועוד הלוואות גישור מבנקים, ופריסת תשלומים חשבונאית לאורך שנים שאפשרה לגלגל את התחייבויות הענק קדימה.
ההפסדים השנתיים של המועדון שחצו את רף 113 מיליון הליש"ט חייבו את סר ג'ים רטקליף להפעיל סכין קצבים כלכלית: פיטורים של כ-250 עובדים, קיצוצים תפעוליים חסרי תקדים וביטול חוזים יוקרתיים סביב המועדון, כולל ביטול תפקיד השגרירות ההיסטורי של סר אלכס פרגוסון. פרשנים בעיתונות האנגלית ביקרו בחריפות את המהלכים הללו, כשציינו בלגלוג שהמועדון הגדול בעולם נאלץ לספור כל פני בזמן שהיריבות ממשיכות בשלהן. אותם 300 מיליון ליש"ט שהזרים לבסוף רטקליף לצורך שדרוג מתחם האימונים וחיזוק הסגל הם אמנם קריטיים, אך הם נותרים טיפה בים כל עוד מבנה החוב העצום והשליטה המוחלטת של הגלייזרים נותרו בעינם. יתרה מכך, בזמן שרטקליף חולם בגדול ומקדם את פרויקט הענק לבניית אצטדיון חדש לחלוטין בעלות עצומה המוערכת בכ-2 מיליארד ליש"ט או שיפוץ חסר תקדים של אולד טראפורד, המציאות הכלכלית מציבה סימן שאלה ענק סביב מימון המיזם, שכן קשה להבין מאיפה אמור להגיע הכסף לפרויקט בסדר גודל כזה כשקופת המועדון מרוקנת והחוב תופח לממדים מפלצתיים.
המסקנה זועקת לשמים ומייצרת מבחן גורלי עבור השדים האדומים: אם מנצ'סטר יונייטד רוצה לחזור לטופ העולמי, היא חייבת לחזור קודם כל לבמת ליגת האלופות, שם מונחים 75 עד 125 מיליון ליש"ט בעונה שיכולים להעניק חמצן ואוויר לנשימה לתוכניות ההבראה של רטקליף. החדשות המעודדות עבור הקבוצה הן שההגרלה בשלב הליגה החדש מסתמנת כסבירה לחלוטין בהשוואה לעונות הקודמות. עם ניהול מקצועי נכון על הדשא והתאוששות ספורטיבית מהירה, יונייטד בהחלט מסוגלת לסיים בין שמונה הראשונות, להבטיח את מקומה בפסגה האירופית, ולהתחיל סוף סוף לטפס באמת מתוך הבור הכלכלי העמוק שחפרו לה הבעלים.
מה דעתך על הכתבה?