אליפות ארצות הברית הסתיימה עם לא מעט רגעים היסטוריים, אבל נדמה שהסיפורים הגדולים ביותר שלה חורגים משני הגביעים שחולקו. אלכסנדר זברב זכה בתואר גרנד סלאם שני בקריירה, אלנה ריבאקינה טיפסה לראשונה בקריירה לפסגת הדירוג העולמי, בן שלטון הגיע לגמר גדול ראשון וארינה סבאלנקה איבדה את המקום הראשון אחרי תקופה ממושכת. במקביל, נובאק ג'וקוביץ' הודח כבר בסיבוב הראשון, יאניק סינר כלל לא הגיע לטורניר וקרלוס אלקרס חזר אחרי היעדרות ממושכת.
זברב זכה – מה זה אומר על העתיד?
זברב עשה את שלו. הגרמני גבר על שלטון 3:6, 6:7, 7:5, 2:6 בגמר, השלים זכייה שנייה בקריירה בגרנד סלאם והוסיף את התואר בניו יורק לזכייה ברולאן גארוס. אחרי שנים שבהן סומן שוב ושוב כמי שיכול להגיע לפסגה אך לא הצליח להשלים את המשימה בטורנירי הענק, 2026 הפכה לשנת הפריצה הגדולה שלו.
אלא שגם לזכייה המרשימה הזו יש הקשר שאי אפשר להתעלם ממנו. סינר, המדורג הראשון בעולם, נעדר מהטורניר בגלל פציעה, לאחר שכבר החמיץ את הטורנירים במונטריאול ובסינסינטי. אלקרס, מנגד, כן הגיע לניו יורק, אבל עשה זאת לאחר יותר מארבעה חודשים מחוץ למגרשים בעקבות פציעה. הוא אמנם ניצח מספר משחקים, אך הודח ברבע הגמר על ידי שלטון. כלומר, מבין שני השחקנים שהיו אמורים להיות במרכז המאבק על השליטה בטניס, אחד לא נכח והשני הגיע לטורניר בנסיבות רחוקות מהאידיאליות.
וזה כבר מוביל לשאלה גדולה יותר: האם מדובר רק בצירוף מקרים של פציעות, או בתוצאה של סבב שהפך עמוס מדי? במהלך השנה האחרונה הלכו וגברו הקולות מצד השחקנים עצמם נגד לוח השנה, ובניו יורק אלקרס היה מהבולטים שבהם. הספרדי אמר כי בעתיד הוא מתכוון לקחת הפסקות ארוכות יותר מהסבב, אפילו במחיר של ויתור על טורנירים ונקודות דירוג. "חודש או שניים בחוץ, להחמיץ כמה טורנירים", אמר אלקרס בהתייחס להפסקות שהוא מתכנן.
הטענה שלו נוגעת לבעיה מבנית. שבעה מתוך תשעת טורנירי המאסטרס 1000 (הטורנירים החשבים ביותר בסבב מלבד הגרנד סלאמים) כבר מתקיימים במתכונת של 12 ימים, ובמקביל השחקנים נדרשים להתמודד עם ארבעת הגרנד סלאמים, טורנירי המאסטרס ואירועים נוספים. אלקרס אף הזהיר כי אם המבנה לא ישתנה, מספר הפציעות עלול להמשיך לעלות. סבאלנקה, שגם היא התייחסה לעומס, הציבה את הדילמה בצורה חדה: אם לא יהיה שינוי, "נצטרך להקריב נקודות, דירוג, מה שלא יהיה".
הבעיה הורגשה אפילו בתוך הטורניר עצמו. משחק רבע הגמר בין אלקרס לשלטון הסתיים ב-3:33 לפנות בוקר, השעה המאוחרת ביותר שבה הסתיים משחק בתולדות הטורניר. מספר משחקים נוספים בניו יורק נמשכו אל תוך השעות הקטנות של הלילה, והביקורת מצד השחקנים המחישה עד כמה קשה לשמור על הגוף כאשר עונת הטניס הולכת ומתארכת. הטורניר שאמור להיות אחד משיאי העונה הפך במקביל גם לבמה שבה נחשפה אחת הבעיות הגדולות ביותר של הענף.
ובתוך כל זה, שלטון סיפק את אחד הסיפורים המרעננים של הטורניר. האמריקאי בן ה-23 הגיע לראשונה בקריירה לגמר גרנד סלאם, אחרי שניצח את אלקרס ברבע הגמר ואת פרנסס טיאפו בחצי הגמר. בכך הפך לשחקן האמריקאי השחור הראשון שמגיע לגמר אליפות ארה"ב מאז ארתור אש ב-1972. אך למרות ההישג המרשים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהוא פגש את אלקרס, כשהספרדי חזר לאחר היעדרות ארוכה והיה נראה הרחק משיאו, וגם במצבו היה קרוב לניצחון. לכן, השאלה שנשאלת היא האם שלטון הוא אכן הטניסאי שאמריקה ציפתה לו, כזה שיוכל להתמודד על התארים הגדולים, או שמא הוא "תפס יום גדול" ובמקביל ניצל את חולשתו של אלקרס.
בינתיים, הבצורת האמריקאית עדיין נמשכת. מאז אנדי רודיק ב-2003, אף גבר אמריקאי לא זכה בגרנד סלאם. למרות השאלה הפתוחה, ההופעה של שלטון בניו יורק יכולה להיות נקודת פתיחה משמעותית. לראשונה מזה זמן רב, יש לאמריקאים שחקן שנראה לא רק כמו תקווה לעתיד, אלא כמו מועמד אמיתי לצמרת כבר עכשיו.
ומנגד, אי אפשר להתעלם מהאיש שמסמל יותר מכל אחד אחר את העולם הישן. ג'וקוביץ', בן 39, הודח בסיבוב הראשון על ידי מריאנו נבונה, ההדחה הראשונה שלו בסיבוב הפתיחה של גרנד סלאם מאז 2006. רוג'ר פדרר ורפאל נדאל כבר פרשו, והסרבי נמצא עמוק בשלב האחרון של הקריירה שלו. במשך כשני עשורים היה ברור מי הם הכוכבים שמחזיקים את הענף. כעת, גם מי שהיו אמורים לרשת אותם מתחילים להתמודד עם פציעות, עומס ולוח שנה שלא משאיר כמעט מקום למנוחה.
למעשה, לראשונה מזה 24 שנים, אף אחד מבין שלושת הטניסאים הגדולים – רפאל נדאל, רוג'ר פדרר או נובאק ג'וקוביץ', נמצא בעשירייה הראשונה בדירוג העולמי.
ריבאקינה זורחת, סבאלנקה שוקעת?
אצל הנשים, ריבאקינה כבר עשתה את הצעד שאצל הגברים עדיין מחכים לו. הקזחית ניצחה את סבאלנקה 4:6, 7:5, 2:6, זכתה לראשונה באליפות ארה"ב והשלימה תואר גרנד סלאם שלישי בקריירה (שניים מהם העונה). מעבר לגביע, המשמעות הייתה גדולה עוד יותר: ריבאקינה עלתה לראשונה למקום הראשון בעולם וסיימה את שלטונה של סבאלנקה, שנמשך 99 שבועות.
אבל הסיפור של סבאלנקה גדול בהרבה מהפסד בגמר. הבלארוסית הייתה אחת השחקניות הדומיננטיות ביותר בעולם בשנים האחרונות, ובין 2023 ל-2025 הצליחה לזכות לפחות בגרנד סלאם אחד בכל עונה. ב-2026 הרצף הזה נעצר. לראשונה מאז 2022, סבאלנקה מסיימת שנה ללא אף תואר גרנד סלאם, נתון שממחיש עד כמה השליטה שלה בצמרת כבר אינה מובנת מאליה.
ועדיין, מוקדם להכריז על חילופי משמרות מוחלטים. סבאלנקה הגיעה שוב לגמר של טורניר גדול, וארבע המדורגות הראשונות בעולם העפילו כולן לחצי הגמר, דבר שלא קרה בטורניר במשך 51 שנה. כלומר, דווקא אצל הנשים התמונה מורכבת יותר: ריבאקינה תפסה את הפסגה, סבאלנקה איבדה את השליטה, אבל עומק האיכות בצמרת מעולם לא היה ברור יותר.
וזו אולי המסקנה הגדולה ביותר מניו יורק. הטורניר הכתיר אלופים חדשים, החזיר את האמריקאים למרכז הבמה והאיץ את ההרגשה שעידן הטניס הישן הולך ונגמר. אבל במקביל הוא חשף מציאות פחות חגיגית: סינר נעדר, אלקרס חזר מפציעה, שחקנים מדברים בגלוי על הצורך לקחת הפסקות והעומס בלוח השנה כבר הפך לנושא שאי אפשר להסתיר.
הטניס אכן נכנס לעידן חדש, אבל השאלה הגדולה היא לא רק מי יהיו הכוכבים שיובילו אותו. השאלה היא האם הסבב יאפשר להם להישאר בריאים מספיק כדי לעשות זאת. כי אם זברב, ריבאקינה, סינר, אלקרס, שלטון והדור הבא אמורים להחזיק את הענף בעתיד הקרוב, ייתכן שהשינוי הגדול הבא לא צריך להגיע מהמגרש, אלא דווקא מלוח השנה.
מה דעתך על הכתבה?