מהמשחק של בית"ר ירושלים נגד מכבי פתח תקווה בשלישי (1:3) ועד הפועל חיפה אמש (שבת), ירדן שועה היה הסיפור.
בסיום המשחק בשלישי בית"ר הייתה אחרי שני ניצחונות רצופים, עם בעיות מקצועיות, אך זה היה שולי. מהרגע שירדן שועה שיתף את אותו סטורי, זה הפך לסיפור של בית"ר.
אי אפשר לקחת משועה את המעמד שלו בקרב אוהדי בית"ר. החולצה הפופולרית ביותר בקרב האוהדים היא של מספר 7. כשאצילי הוכשל לפנדל ממסירה של הקפטן, האצטדיון שאג "שועה, שועה", גם כדי שיבעט וגם כהצהרה שהם רוצים לראות את הקפטן יותר.
ב-21 הדקות מהרגע שנכנס הוא היה מעורב בחמישה מצבים מסוכנים, עם שתי מסירות אמן. אין הרבה שחקנים בליגה הזאת שיכולים לעשות דברים כאלה. מה שיש לו עם הכדור אין לאף שחקן בסגל של בית"ר, מה ששלו – שלו.
ועדיין, אחרי שהפועל חיפה צימקה, שועה הסביר בדיוק למה קשה לסמוך עליו. בית"ר הייתה במצוקה, הקבוצה הייתה בעשרה שחקנים וזקוקה לו שייצמד לבלמים, קצת ירוץ וייתן קצת גוף, אך הוא העדיף לעמוד בהתקפה ולחכות לכדורים, ופחות לשחק הגנתית. את כל הקיצוניות שיש בפצצת הכדורגל הזאת שנקראת ירדן שועה אפשר היה לראות ב-35 הדקות ששיחק.
שועה הוא מלך עבור אוהדי בית"ר, אך את הכתר מקבלים רק מהמאמן. הקהל לא מתעמק ברבדים הטקטיים, בניידות ובמשחק הלחץ.
הוא רוצה את השחקנים האיכותיים ביותר על המגרש. שועה צריך לתת מעצמו קצת יותר כדי לרצות גם את הקהל וגם את אלמוג כהן, ולחזור להיות שחקן שאי אפשר להזיז אותו מההרכב. הוא יכול, עכשיו נשאר רק לרצות.
מה דעתך על הכתבה?