"פשיסט": שחקן נבחרת צרפת הותקף לאחר שאמר שהוא אוהב את ארצו

אסטבן לפול, חלוצה של ראן, ספג בימים האחרונים התקפות ברשתות החברתיות לאחר שהביע את אהבתו לצרפת בעקבות זימונו הראשון לנבחרת של זינדין זידאן.

בסרטון שפרסם המועדון שלו, לפול לא הסתיר את התרגשותו: "אני אוהב את צרפת, ואני לא מתכוון לכדורגל, אני אוהב את המדינה שלי. אני חושב שצרפת כל כך יפה, שהתרבות שלנו מדהימה. אני אוהב את צרפת בגלל ההיסטוריה שלה ובגלל הכול… אני אוהב את המדינה הזאת".

החלוץ גם סיפר על הקשר המיוחד שלו להמנון הצרפתי: "כשצלצלתי לסנדק שלי הוא אמר לי: 'שיגעת אותנו כששרת את המרסייז כל היום מאז שהיית ילד, ועכשיו אתה הולך לשיר אותו באמת'. הייתי שר אותו בכל בוקר כשהתעוררתי ומעיר ככה את כולם. למדתי אותו בגיל צעיר מאוד וזה משהו שנחרט בי".

"זה מטורף להיות מוזמן לנבחרת צרפת. זה חלום", הוסיף לפול. "אין דבר יפה יותר מללבוש את החולצה של הנבחרת שלך, של המדינה שלך. אין דבר טוב יותר מלייצג את המדינה שלך. הייתי בטוח שאגיע לליג 1, אבל להגיע לנבחרת צרפת זה מדהים. בכנות, זה עולה על כל דבר אחר".

חלק מהגולשים פירשו את הדברים כביטוי לעמדות ימניות ואף ימניות קיצוניות, וכינו אותו בין היתר "גזען", "פשיסט" ו-"pur souche" – ביטוי המתייחס ל"צרפתי שורשי". לפול עצמו לא הזכיר מפלגה, מועמד או אידיאולוגיה פוליטית כלשהי.

הסערה התרחבה לאחר שגבריאל אטאל, ראש ממשלת צרפת לשעבר ומועמד לנשיאות ב-2027 מטעם מפלגת רנסאנס, יצא להגנתו וטען כי הבעת אהבה למדינה אינה אמורה לעורר תגובות כאלה. גם הפולטיקאי אמריק דורו מהאיחוד הלאומי גינה את ההתקפות.

מאחורי הרגע המאושר של לפול עומד גם סיפור אישי קשה. החלוץ, שנולד באוקזר וגדל במחלקת הנוער של ליון, איבד את אביו פבריס ב-2020 בעקבות תאונת דרכים קשה. פבריס, שהיה גם הוא כדורגלן, נחשב בצעירותו לכישרון גדול, ערך בכורה בליגה הבכירה בגיל 16 וזכה עם אוסר באליפות ב-1996.

ב-1997 הוא עבר תאונת דרכים קשה שממנה, לדברי בנו, מעולם לא התאושש לחלוטין. "התשוקה שלו לכדורגל נהרסה. הוא כבר לא רצה לשחק, אחרי שלפני כן הוא אכל, ישן וחי כדורגל", סיפר אסטבן.

ב-2020 עבר פבריס תאונה נוספת. "בבית החולים המנתחים אמרו לי שיש לו פגיעת ראש קשה מאוד, שהמוח שלו מת ושהוא לא יחזור להכרה", סיפר לפול. "נתנו לי שתי אפשרויות: לנתק אותו ממכשירי התמיכה בחיים או להשאיר אותו מחובר, כי הלב שלו עדיין פעל".

כבן יחיד, אסטבן קיבל את ההחלטה לנתק את אביו מהמכשירים. "לפני ההליך ביקשתי ממנו סליחה. הכול נמשך 50 דקות. כמעט לא בכיתי והרגשתי כאילו אין לי רגשות".

שנים לאחר מכן, אחרי שפנה לטיפול פסיכולוגי, סיפר לפול כי הרגשות החלו לצוף. מאז הוא התקדם עד לצמרת, ובעונה שעברה סיים כמלך שערי הליגה הצרפתית עם 21 כיבושים. כל שער הוא חוגג כשהוא מביט לשמיים לזכר אביו.