פין עזז כבר לא זקוק להצגה מיוחדת לקהל הישראלי. בשנים האחרונות פורסם לא מעט על הקשר של קשר נבחרת אירלנד לישראל, על אמו אורית ועל העובדה שיכול היה לבחור בנבחרת ישראל לפני שהחליט לייצג את המדינה של אביו. אפילו הסיפור על הופעתו היחידה בנבחרת אירלנד הצעירה, דווקא נגד ישראל בבלומפילד, כבר סופר כאן.
אבל לקראת הימים הקרובים, שבהם ישראל ואירלנד ייפגשו פעמיים בליגת האומות, דווקא הפרטים הפחות מוכרים בחייו הופכים את עזז לאחת הדמויות המסקרנות סביב צמד המשחקים. המפגש הראשון ייערך הערב (ראשון, 21:45) בדברצן, והשני ב-4 באוקטובר בבאצ'קה טופולה שבסרביה, מאחורי דלתיים סגורות. המשחקים מגיעים תחת מתיחות חריגה, שהפכה לסערה גדולה – עד כדי דיבורים (אמנם קצרים) על כך שקיום המשחק הסכנה.
ובתוך כל זה נמצא שחקן שהסיפור שלו רחוק מלהיות חד-ממדי.
עזז נולד בלונדון בספטמבר 2000, ובגיל 15 חודשים עברה משפחתו לברמינגהאם. אמו אורית היא בת למשפחה ישראלית, אביו טים הוא אירי שגדל בקורק ולמד גם בדבלין. הקשר לאירלנד היה חלק מילדותו, ועזז סיפר שנהג להגיע למדינה לעיתים קרובות כדי לבקר את משפחת אביו. גם ספורט ברמה הגבוהה כבר היה במשפחה – דודו-רבו, בריאן מרפי, היה ספורטאי בולט בקורק וזכה באליפויות אירלנד גם בהארלינג, משחק כדור ומקל מסורתי, וגם בפוטבול גאלי.
אבל הבית שבו גדל היה הרבה יותר מכדורגל. עזז היה תלמיד יוצא דופן. בגיל 16, בזמן שהתאמן ושיחק כדורגל שישה ימים בשבוע באקדמיה של ווסט ברומיץ', הוא סיים בהצטיינות את בחינות סיום הלימודים של אותו שלב בבית הספר, עם ציונים גבוהים ביותר. בהמשך המשיך ללימודים מתקדמים בצרפתית ובעסקים. כשנשאל לאחרונה במה היה עוסק אם לא היה כדורגלן, ענה שהיה כנראה הולך לעולם העסקים, והוסיף: "הייתי טוב בבית הספר, אז כנראה שהייתי מסתדר".
גם הבחירה בכדורגל לא הייתה מובנת מאליה. בילדותו שיחק פין גם טניס ברמה טובה, ובשלב מסוים נאלץ לבחור בין שני הענפים. בסופו של דבר הכדורגל ניצח, אבל האופי המחושב שלו נשאר איתו גם הרבה אחרי ההחלטה הזאת.
עזז סיפר שבימי משחק הוא נוהג לשבת בחדרו, לכתוב לעצמו נקודות ספציפיות על היריבה ולצפות בקטעי וידאו כהכנה למה שמחכה לו על הדשא. גם בחדר ההלבשה הוא מעדיף לא לשים אוזניות, כדי להרגיש את כל מה שקורה סביבו. מבחינתו, ההכנה הזאת היא גם הדרך להתמודד עם הלחץ. "אני לא ממש נלחץ אם התכוננתי כמו שצריך", הסביר.
מי שהשפיעה עליו במיוחד הייתה סבתו מצד אמו, יפה עזז. יפה הלכה לעולמה בפברואר 2023, לאחר שבחרה לקבל טיפול בבית בתקופה האחרונה לחייה, ופין סיפר שהחוויה הזאת לימדה אותו כיצד להיות לצד אדם שמתמודד עם סוף חייו.
"פיתחתי את היכולת לתקשר עם סבתא שלי, שהייתה על ערש דווי", אמר, "תקשרתי איתה בצורה הנכונה. קשה לדבר עם מישהו כי אתה לא רוצה שזה יהיה מביך, והם לא רוצים רחמים. הם רוצים שפשוט יתייחסו אליהם כרגיל".
המוות שלה הפך עבורו גם לנקודת מפנה. בתקופה שבה הושאל לפלימות' החליט לנצל את היום החופשי שלו באמצע השבוע ולהתנדב בהוספיס מקומי. אמו הייתה זו שדחפה אותו לעשות משהו משמעותי עם הזמן. כשחשב שאולי פשוט יתרום כסף, היא הציעה שייתן משהו אחר – את הזמן שלו.
וכך, כמעט בכל יום רביעי, כדורגלן מקצועני צעיר הגיע להוספיס. הוא הכין שרוכים לתגים, סייע בגיוס תרומות, דחף עגלת משקאות ובעיקר ישב ודיבר עם המטופלים. שם הכיר את מאט אייברי, אוהד פלימות' ואב לילדים שחלה בסוג נדיר של סרטן. הביקור הראשון שלו בחדרו, שתוכנן להימשך 20 דקות, נמשך שעה וחצי. השניים התיידדו, ועזז אף ארגן שבנו בן השש של מאט יעלה איתו למגרש כקמע של פלימות'. גם לאחר מותו של מאט המשיך לשמור על קשר עם משפחתו.
השורשים הישראליים מגיעים גם מסבו, נחמיה עזז, שהיה אמן ופסל ישראלי בעל קריירה בינלאומית. הוא נולד בברלין ב-1923, הגיע לארץ ישראל כשהיה תינוק, שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובהמשך כקצין בצה"ל. בבאר שבע הקים בית ספר וסטודיו לקדרות במפעל חרסה, ובהמשך יצר עבודות שהוצבו בישראל, בבריטניה ובארצות הברית. ב-1972, כשיצחק רבין כיהן כשגריר ישראל בוושינגטון, הוא הזמין ממנו יצירה לאולם הישראלי במרכז קנדי – לוח אגוז עצום שעליו 43 כלי נגינה המוזכרים בתנ"ך.
פין עצמו לא גדל מנותק מהחלק הזה של המשפחה. ב"טיימס" נכתב לאחרונה שהוא מבקר בישראל לעיתים קרובות ויש לו כאן קרובי משפחה. כשנשאל בעבר אם צריך להשעות את ישראל מהכדורגל הבינלאומי, בחר שלא להביע עמדה ואמר רק: "אני מעדיף לא לענות על זה".
במקביל, הקריירה שלו המריאה. אחרי ווסט ברומיץ' הוא עבר לאסטון וילה, וממנה יצא למסלול של השאלות בצ'לטנהאם, ניופורט ופלימות'. בניופורט נבחר לשחקן הצעיר של העונה בליג 2, עם פלימות' עלה לצ'מפיונשיפ, ובינואר 2024 מידלסברו רכשה אותו תמורת כ-2.5 מיליון ליש"ט.
שם הגיעה הפריצה הגדולה. עזז הפך לאחד הקשרים ההתקפיים היצרניים בצ'מפיונשיפ, וב-93 הופעות ליגה במדי פלימות' ומידלסברו היה מעורב ב-46 שערים. באוגוסט 2025 כבר שילמה עליו סאות'המפטון 12 מיליון ליש"ט, סכום שיכול להגיע ל-14 מיליון עם בונוסים.
בסאות'המפטון הגיע גם החיבור הכי רלוונטי לימים הקרובים: דניאל פרץ. השניים חולקים היום חדר הלבשה, וכבר חגגו יחד ניצחונות ושערים. ב-2022, לעומת זאת, פרץ עמד בין הקורות של ישראל הצעירה כשעזז כמעט כבש מולו בבלומפילד, לפני שישראל ניצחה בפנדלים ועלתה ליורו.
עכשיו הם שוב יהיו משני צדי המגרש – אלא שהפעם עזז מגיע כשחקן נבחרת בכיר, בעל תג מחיר של מיליוני ליש"ט ובמעמד אחר לגמרי.
וזה אולי החלק המעניין באמת בסיפור שלו. לא השאלה שכבר נענתה מזמן – מדוע בחר באירלנד ולא בישראל – אלא האדם שמאחורי הבחירה: בן למשפחה אירית-ישראלית, נכד לסבתא שהשפיעה על הדרך שבה הוא מסתכל על חיים ומוות, תלמיד מצטיין שבמקביל בנה קריירה מקצוענית, ומתנדב שהעדיף לתת את הזמן שלו במקום רק לכתוב צ'ק.
בשבועיים הקרובים, בתוך שני משחקים שבהם כמעט כל דבר מסביב לכדורגל טעון במיוחד, גם הסיפור הפרטי הזה יעלה איתו לדשא.
מה דעתך על הכתבה?