תחילת יולי, מחנה ההכנה של אייאקס בגרדרן, כפר קטן ושקט בלב הולנד. מיצ'ל, המאמן הספרדי שהגיע מג'ירונה, מעביר הוראות קצרות מהקו. באחד התרגילים, הצעיר דיס יאנסה חומק מגלוך בלחץ, והקבוצה שלו פורצת בלי הפרעה דרך הציר המרכזי. מיצ'ל עוצר מיד את האימון, פונה אל מול כל הסגל וצועק לעבר הקשר הישראלי: "זה בלתי אפשרי, אוסקר! תראה מנטליות!".
באמסטרדם הסצנה הזאת נשכחה אחרי יום אחד. בנבחרת ישראל, פחות משלושה חודשים אחר כך, היא מרגישה כמו תמונת ראי מדויקת של מה שקורה על הדשא.
בלינץ מול אוסטריה ובהונגריה מול אירלנד, גלוך פתח בהרכב פעמיים, ובשני המשחקים כמעט לא הורגש. הביקורות אחרי שני ההפסדים דיברו על הופעה פושרת, רחוקה שנות אור מהיכולת שהוא מציג באייאקס. עיתונאים אוסטרים תהו בקול איך ייתכן שהוא ומנור סולומון נראים ככה בכחול-לבן, והיו שהרחיקו לכת וטענו שהשניים המשיכו לכדרר ללא תועלת ושבזמן אמת לא היה להם שום דבר ממשי להציע לנבחרת.
מה בדיוק קנו באמסטרדם
בקיץ 2025, אייאקס לא שילמה את הסכום הגבוה הזה רק כדי לקבל שחקן שיודע לעבור יריבים בדריבל אישי. היא חיפשה מספר 10 אמיתי, קשר שבונה ומייצר מצבים. בהולנד ציינו אז שמאז הגעתו לזלצבורג, איש בליגה האוסטרית לא התקרב אליו במספרים של ייצור מצבים ממשחק פתוח.
אלא שהעונה הראשונה באמסטרדם לא זרמה לפי התסריט. בינואר, בעקבות הפסדים באירופה, נכתב עליו בהולנד שהוא "נעלם". רק בקיץ, עם הגעתו של מיצ'ל וההחלטה להוריד ממנו חלק מהעומס ההגנתי, גלוך פרח מחדש. עורך "וייטבל אינטרנשיונל" ציין שהמאמן החדש "שחרר" אותו, ושעכשיו הוא יודע לעשות קסמים סביב הרחבה. מאז יש לו חמישה שערים וארבעה בישולים ב-12 משחקים, חלקם אמנם מול יריבות נחותות במוקדמות הקונפרנס ליג. למרות זאת, הוויכוח סביבו לא שקט: אחרי ההפסד 3:1 לפ.ס.וו איינדהובן החודש, פרשן ה"טלגרף" כינה אותו בביקורתיות "שחקן פוטסל" וקבע שהוא עדיין לא ברמה של אייאקס.
הדיון הזה הוא בעצם המפתח להבנת השחקן. גלוך מבריק כשהמערכת מסביבו מתוכננת לשרת אותו, ונחלש משמעותית כשהיא לא.
המספרים לא משקרים
הנתונים היבשים מוכיחים את זה בצורה חד-משמעית. בקבוצותיו, גלוך מעורב ב-0.71 שערים ל-90 דקות, בעוד שבנבחרת המספר צונח ל-0.27.
גם בנתונים המתקדמים הפער ברור, אם כי מתון יותר: בקבוצות הוא יוצר 2.31 מצבים למשחק, לעומת 1.50 בנבחרת, ושם גם חלה ירידה משמעותית בכמות הנגיעות שלו ברחבת היריבה.
מה שכן משתפר במדי הנבחרת הוא מידת הזהירות שהוא מפגין. המסירות שלו מדויקות יותר והוא כמעט ולא מאבד כדורים: פחות מאיבוד אחד ל-90 דקות, לעומת יותר מאחד וחצי בממוצע בקבוצה. אפשר לקרוא לזה בגרות משחק, ואפשר לפרש את זה כשחקן שמעדיף לא לטעות, גם אם זה בא על חשבון לקיחת סיכונים והכרעת משחקים.
העמדה שלא משרתת אותו
האחריות למצב הזה בוודאי לא נופלת רק עליו. בנבחרת הוא הוצב כבר בחמש עמדות שונות, החל מקשר התקפי טהור ועד לחלוץ. כמו שאמר בעצמו אחרי המשחק באוסטריה, הצוות המקצועי ביקש ממנו לשחק לעיתים קרובות הרבה יותר אחורה בגלל חיסורים בסגל. באייאקס, לעומת זאת, קנו אותו כדי שיפעל בדיוק ברווח שבין הקשרים לבלמים של היריב. בנבחרת הוא מוצא את עצמו מקבל כדורים עמוק בחצי המגרש של ישראל, רחוק מדי מהשער כדי להיות גורם מסוכן.
גם החברים מסביב לא מקלים על העבודה שלו. על פי איכות המצבים שיצר בנבחרת, היו צריכים להירשם לזכותו קרוב לחמישה בישולים בפועל, אך בפועל נרשמו רק שניים עקב חוסר ניצול מצבים של חבריו.
אחת הבעיות הבולטות נשארת העובדה שבערבים הגדולים והקשים ביותר, גלוך נוטה להיעלם. בליגת האומות, בשישה משחקים מול צרפת, איטליה ובלגיה, הוא תרם בישול בודד בלבד (לשער של עומרי גנדלמן מול צרפת). בתיקו המטורף 5:4 מול איטליה בספטמבר 2025, שיחק 90 דקות שלמות כקשר התקפי ולא היה מעורב באף אחד מארבעת השערים של הנבחרת, מה שהוביל לציון נמוך של 4 בעיתונות, בערב שבו מנור סולומון קיבל 8.
מנהיג בונה את המשחק בעצמו
בגיל 22, גלוך נותר שחקן של תנאים. בזלצבורג נשען על מערכת לחץ, ובאייאקס דרש מאמן שיפטור אותו מעול הגנתי. בנבחרת, אין מי שיעשה בשבילו את העבודה השחורה. ההבדל בין כישרון למנהיג זועק כאן: כישרון פורח כשמגישים לו את השטח על מגש, ומנהיג סוחב את הקבוצה כשהכול מתפרק. מול אירלנד, הנבחרת חיפשה מי שייקח אחריות וישנה קצב, אבל גלוך לא הופיע. הוא לא נעלם מחוסר יכולת, אלא כי טרם הוכיח שהוא מסוגל לנצח בלי מערכת מוכנה. עד אז, מיצ'ל ימשיך לדרוש ממנו מנטליות בגרדרן, והנבחרת תמשיך לחכות.
מה דעתך על הכתבה?