"מכורה לתחושת הקורבן": עיתונאי בכיר במתקפה חריפה על אירלנד בגלל ישראל

הסערה סביב ההתנהלות של אירלנד כלפי ישראל ממשיכה לעורר תגובות גם מחוץ למדינה. במאמר דעה שפורסם ב"דיילי מייל", העיתונאי הבריטי דייוויד פטריקראקוס תקף בחריפות את המדיניות וההתנהלות האירית בשנים האחרונות, וטען כי המדינה הפכה, לשיטתו, לכזו ש"מתחסדת, כועסת, אובססיבית לתחושת הקורבן ההיסטורית ומכורה להטפת מוסר לאחרים". פטריקראקוס הוא כתב מיוחד וכתב חוץ של העיתון, ובעבר סיקר מקרוב שורה של מוקדי מלחמה ועימותים.

הטריגר למאמר היה משחק ליגת האומות בין אירלנד לישראל שנערך ביום ראשון בדברצן שבהונגריה. פטריקראקוס ציין כי השחקנים האירים עלו עם סרטים שחורים, הרכינו את ראשיהם במהלך נגינת ההמנון הישראלי ונמנעו מטקס לחיצות הידיים המסורתי לפני המשחק. הקפטן דארה אושיי לחץ את ידי השופטים, אך לא את ידו של קפטן ישראל מנור סולומון. בנוסף, השוער גאווין בזונו פרש מסגל הנבחרת ולא השתתף במשחק בשל עמדתו בנושא. אירלנד ניצחה 0:3.

מכאן עבר פטריקראקוס להשוואה שלדבריו חושפת סתירה בהתנהלות האירית. הוא הזכיר כי כשישה שבועות קודם לכן נבחרת הקריקט של אירלנד אירחה את אפגניסטן, מדינה הנשלטת בידי הטליבאן, וטען כי האורחים התקבלו בחום למרות מדיניות המשטר כלפי נשים. מבחינה ספורטיבית, אפגניסטן אף ניצחה את אירלנד בסדרת משחקי ה־ODI. לאחר מכן התייחס לחרם האירי על האירוויזיון ב־2026, שנבע מהשתתפות ישראל בתחרות. RTÉ אכן הודיעה כי אירלנד לא תשתתף בתחרות ולא תשדר אותה, והגדירה את השתתפותה כ"בלתי מתקבלת על הדעת" לנוכח המצב בעזה.

פטריקראקוס הרחיב את הביקורת גם להיסטוריה האירית. הוא הזכיר את הנייטרליות של אירלנד במלחמת העולם השנייה, אך הדגיש כי למרות שאירלנד סייעה לבעלות הברית בדרכים מסוימות, מנהיג המדינה דאז איימון דה ואלירה סירב להעניק לבריטניה גישה לנמלים איריים. עוד הזכיר הכותב את ביקורו של דה ואלירה אצל הנציג הגרמני באירלנד ב־2 במאי 1945, לאחר מותו של אדולף היטלר, כדי להביע תנחומים על מותו. בהמשך העלה גם את היחס ליהודים באירלנד לאחר המלחמה, והביא מסמך מדיון ממשלתי מספטמבר 1945 שבו נכתב כי מדיניות משרד המשפטים היא להגביל הגירת יהודים. לדבריו, אם אירלנד מרבה להשתמש בהיסטוריה שלה כדי להסביר את עמדותיה המוסריות בהווה, עליה להיות מוכנה לכך שגם אחרים יבחנו את ההיסטוריה שלה.

בהמשך המאמר עבר פטריקראקוס לביקורת על דמויות ציבוריות באירלנד שמביעות תמיכה בפלסטינים. הוא הזכיר את הסופרת סאלי רוני, שלדבריו התחייבה להעביר תמלוגים מה־BBC ל־Palestine Action, וכן את השחקן ליאם קנינגהם, שאותו תקף בשל ביקורתו על הפעולות הצבאיות של ישראל. לאחר מכן התייחס לנשיא אירלנד לשעבר מייקל די. היגינס. לפי פטריקראקוס, בשנת 2024 נפגש היגינס עם הרב הראשי של אירלנד, יוני וידר, ונציגים יהודים נוספים, לאחר שאלו הביעו חשש מעלייה באנטישמיות. הכותב טוען, בהתבסס על גרסת וידר, כי היגינס השיב להם בהרצאה על מעשי ישראל. לאחר מכן הזכיר את הנשיאה הנוכחית קתרין קונולי ואת התבטאויותיה הקודמות נגד ישראל.

הטענה המרכזית של פטריקראקוס היא שאירלנד, לשיטתו, משתמשת בהיסטוריה שלה כעדשה שדרכה היא מפרשת את הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הוא מתאר הקבלה שחוזרת לדבריו שוב ושוב בשיח האירי: אירלנד הייתה תחת שלטון בריטי, הפלסטינים נמצאים תחת שלטון ישראלי, ולכן הפלסטינים מוצגים כ"אירים" והישראלים כ"בריטים". לדבריו, כך נוצרת תפיסה שבה תחושת הקורבן הופכת למעין מקור קבוע לסמכות מוסרית. הוא אף מצביע על ציורי הקיר בבלפסט ועל השוואות בין הרעב הגדול באירלנד לבין המצב בעזה כדוגמאות לכך.

בסיום המאמר עובר פטריקראקוס לכלכלה האירית ומעלה את פרשת אפל. הוא מזכיר את החלטת האיחוד האירופי שלפיה אירלנד העניקה לאפל הטבות מס בלתי חוקיות בהיקף של כ־13 מיליארד אירו, ואת העובדה שאירלנד ואפל ניהלו מאבק משפטי בהחלטה. ב־2024 קבע בית הדין לצדק של האיחוד האירופי כי אירלנד נדרשת לגבות את הסכום מאפל, לאחר שקבע כי הטבות המס אכן היו בלתי חוקיות. ממשלת אירלנד עצמה אישרה כי היא התנגדה לאורך השנים לעמדת הנציבות האירופית וטענה כי המדינה אינה מעניקה העדפת מס לחברות.

פטריקראקוס מסיים בהבהרה כי הוא מכיר לדבריו "אירים רבים שהם אדיבים, מוסריים וכנים באמונותיהם", אך טוען כי לדעתו פוליטיקה המבוססת על תחושת קיפוח וצביעות הפכה לכוח משמעותי במדינה. מדובר בעמדתו של הכותב ובמאמר פרשנות חריף, ולא בקביעה עובדתית מוסכמת לגבי החברה האירית.