כמעט שלושה ימים שברו את הראש רן בן שמעון והעוזרים שלו כדי לגבש את ההרכב שעבורם יהיה הכי נכון לקראת המשחק הלילה (חמישי, 21:45) מול קוסובו. התבוסה המשפילה מול אירלנד ביום ראשון ערערה אצל כולם את הביטחון. גם אצל השחקנים, שצריכים להביא את התוצרת לכר הדשא, וגם אצל בן שמעון, שבאופן כללי תמיד היה המאמין הכי גדול בנבחרת הזאת.
בן שמעון הדביק גם את יושב ראש ההתאחדות לכדורגל, שינו זוארץ, וגם את סגנו, מורן מאירי, באמונה שליורו 2028 הנבחרת הזאת תגיע. גם אם במוקדמות המונדיאל התוצאות מול נורבגיה ומול איטליה לא היו טובות, במחנה הנבחרת הרגישו שיש להם מוצר שיקפוץ מדרגה לקראת מוקדמות יורו 28, אבל עוד קודם יוכיח את עצמו בליגת האומות.
לפני שבוע מול אוסטריה זה התחיל לא רע. בעיר לינץ, במשחק חוץ באצטדיון מלא באוסטרים, היו דקות טובות לנבחרת, אבל בלי תכלס. הנבחרת החזיקה בכדור, הניעה אותו היטב. בן שמעון הרגיש טוב על הספסל, למרות שהנבחרת לא יצרה מצבים לכיבוש, ואז הגיע הפנדל המיותר שביצע עידן נחמיאס.
הנבחרת ירדה להפסקה בפיגור ובכל זאת ידעה לחזור משער נהדר של סייד אבו פרחי. ההרחקה שלו שיבשה הכול. הנבחרת נותרה בעשרה שחקנים. ניסתה להתגונן עד הסוף. הייתה קרובה להחזיק מעמד, אבל התרסקה בדקות האחרונות עם שני שערים שספגה.
ואז הגיע המשחק מול אירלנד, שהפך להיות משחק על הכבוד הלאומי. ההתנהגות של האירים הכניסה את המדינה כאן לשיגעון. הדברים הגיעו עד להונגריה והנבחרת "נחנקה", כמו שרן בן שמעון סיפר אתמול במסיבת העיתונאים.
שלושת השערים שספגה הנבחרת בתחילת המשחק היוו השפלה למדינה שלמה, שמרגישה שהעולם לא מבין אותה. השחקנים לא הצליחו לעמוד בציפיות, במעמסה הרגשית וגם לא במוטיבים המקצועיים. בכל דבר קרסנו.
הימים האחרונים בדברצן היו מהימים הקשים בקריירה של בן שמעון. כשאתה מאמן נבחרת, אתה נהנה ממשכורת יפה, מתנאים טובים, ואם אתה לא להוט לאמן בכל יום, יש לך זמן לכל כך הרבה דברים אישיים לאורך השנה. אבל נבחרת ישראל היא לא סיפור הצלחה. לא עכשיו וכבר לא כמה עשורים אחורה.
לצד זה שלאורך כל השנה אתה יכול לבוא לאצטדיונים כאן בארץ כדי לצפות במשחקים מהיציע או לטוס לחו"ל כדי לראות את הלגיונרים שלך, מגיעים המשחקים וההתכנסויות, ובדרך כלל הם כואבים מאוד.
רבע השעה שבה עמד בן שמעון על הקווים אחרי שלושת השערים שספגה הנבחרת מול אירלנד ועד שירד להפסקה הייתה מהקשות שמאמן יכול להרגיש. לעמוד שם על הקווים בידיעה שהמצלמות עליך, הנבחרת כבר בפיגור של שלושה שערים וכל המדינה בבית מסתכלת ומגחכת. שוב פישלת, שוב פעם הנבחרת אכזבה את כולם, כשהפעם הסנטימנט היה הרבה יותר חשוף.
מהקרשים האלה צריכה נבחרת ישראל להתרומם הלילה מול קוסובו. הווליום ירד. הרבה אנשים שקיוו להחזיר לאירים הרשעים על המגרש לא רוצים בכלל לראות את הנבחרת, ועדיין יהיו הרבה שיראו אותה הערב, והמשחק הזה הופך להיות באמת משחק שבו כל אחד שיעלה למגרש יצטרך להביא באופן אישי את הכול, אבל גם באופן קבוצתי. כבר מאסנו באמירות ובהבטחות, וגם השחקנים יודעים זאת.
לקח לבן שמעון זמן רב לחשוב על ההרכב הערב. אם לפני המשחק מול אוסטריה בשבוע שעבר ההרכב נקבע כמעט כולו אפילו לפני ההתכנסות, ואם השינויים לקראת אירלנד נקבעו מיד אחרי המשחק מול אוסטריה, הפעם זה באמת היה אחרת. היו הרבה וריאציות, הרבה מחשבות. לשחק עם שלושה בלמים, כפי שאכן בסוף יקרה, או להישאר על שני בלמים? עם מי לפתוח בכנפיים? באמצע? בחוד?
כשאתה מסיים שני משחקים כל כך מאכזבים וכשאתה סופג שישה שערים בהם, אין לך כבר ביטחון שאתה עושה את הדבר הנכון.
לפני ההתכנסות הזאת חששו בהתאחדות לכדורגל מהזמן הרב שיצטרכו השחקנים להיות עם עצמם. היעדר ביתיות, טיסות פנים-אירופיות, מעברים בין שלוש מדינות, שהות ארוכה יחד בבית המלון.
מישהו בהתאחדות לכדורגל הגדיר זאת: "אנחנו לא הולכים לשחק בליגת האומות. אנחנו הולכים לריאליטי של האח הגדול וזה האתגר העצום".
אבל בסוף זה לא כך. זה קודם כדורגל, ועל הדשא הנבחרת כשלה. בן שמעון עושה בסוף שישה שינויים ביחס לאירלנד. המטרה הראשונה: לרדת להפסקה כשהנבחרת לא בפיגור. לא להיות הראשונים שסופגים. לשמור קודם על השער עם שלושה בלמים. לנסות לייצר בהתקפה עם שני שחקני קו מהירים, וגם כמובן לשים באמצע שחקנים שעובדים יותר הגנתית, ובגלל זה אוסקר גלוך יפתח הערב על הספסל.
זה היה אחד השבועות הכי מטלטלים בתולדות נבחרת ישראל והקשר שלה עם המדינה. על פי רוב אוהדי הכדורגל רוצים שהתכנסויות כאלה יסתיימו כשהשחקנים מהקבוצות שהם אוהדים לא ייפצעו, אבל הפעם הייתה התגייסות רגשית מרשימה וציפייה שהנבחרת תילחם עבור כולנו. שהנבחרת של בן שמעון תסתום את הפה לכל מי שלא מבין את הסיטואציה כאן.
זה היה גדול על השחקנים ועל בן שמעון. מי שיכול לעמוד כנראה באתגר כזה זה רק מי שהרבה יותר טוב על כר הדשא מהיריב שלו, ואנחנו לא שם. זה בית עם נבחרות יותר טובות מישראל. קחו את קוסובו. בבלומפילד בקושי השווינו מולם ובפרישטינה הפסדנו, ובכל זאת הנבחרת חייבת משהו גם לכולנו, אבל קודם כול לעצמה.
אחד השבועות הכי קשים בקריירה של כל אחד מהשחקנים שנמצאים שם בדברצן יכול להסתיים הלילה באנחת רווחה, בחיוך רחב. האם הם יצליחו לעשות זאת? האם יהיה להם את האוויר אחרי החנק הגדול מול אירלנד?
מה דעתך על הכתבה?