פרמין לופס הפך לאחד השחקנים המשמעותיים בברצלונה, אבל הדרך שלו לקבוצה הבוגרת לא הייתה פשוטה. בריאיון לתוכנית "El món de RAC1" סיפר הקשר בן ה-23 על התקופה שבה חשש שהחלום שלו ללבוש שוב את מדי הקטלאנים הסתיים, על התמיכה שקיבל ממשפחתו ועל האנשים שעזרו לו להישאר עם הרגליים על הקרקע גם כשהקריירה שלו המריאה.
אחת התקופות הקשות ביותר הגיעה כשהושאל ללינארס. "כשהשאילו אותי, חשבתי שזה נגמר ושלא אלבש שוב את החולצה של ברצלונה", הודה פרמין. לדבריו, בתחילת הדרך היה לו קשה להסתגל לאחר שעזב את המועדון שבו היה רגיל לקבל את כל התנאים הדרושים לו. בהמשך, כשהתחיל לשחק באופן קבוע, הצליח לשנות את הגישה ולחזור להאמין בעצמו.
למשפחה היה תפקיד מרכזי בעיצוב האופי שלו. "המשפחה שלי תמיד מזכירה לי שאני בחור רגיל", סיפר הקשר, שחשף גם במה עוסקים הוריו. "אבא שלי הוא דוור, ואמא שלי עבדה בחברת פירות, אבל שכנעתי אותה לעזוב". לדבריו, החינוך שקיבל בבית עזר לו לשמור על פרופורציות גם לאחר שהפך לשחקן בברצלונה.
פרמין סיפר גם על הקשר עם אביו, שהיה לצדו לאורך הדרך, אך לא ניסה להתערב בהחלטות המקצועיות שלו. "הוא קצת נודניק", צחק, "אבל בכל מה שקשור לכדורגל הוא אף פעם לא היה כזה. הוא תמיד אמר לי שאני צריך לרוץ ולהתאמץ, אבל הוא לא היה מהאבות שאומרים לך איך לשחק. הוא אמר לי שאני צריך לעבוד קשה מאוד כדי לשחק כדורגל".
לצד הוריו, גם סבו וסבתו תופסים מקום מיוחד בחייו. "הם חשובים לי מאוד. גדלתי איתם", סיפר פרמין, לפני שחשף את הטקס האישי שמלווה אותו לפני כל משחק: "בכל פעם שאני נכנס למגרש, אני עושה את סימן הצלב בשביל סבתא שלי". המחווה הקטנה ממחישה עד כמה הקשר עם משפחתו נותר משמעותי גם כשהוא נמצא באור הזרקורים.
בריאיון הוא חזר גם לתחילת הדרך בברצלונה וסיפר שהמועדון התעניין בו לראשונה כשהיה בן 11, אך אביו סירב להצעה משום שחשב שהוא צעיר מדי. שנתיים לאחר מכן הקטלאנים פנו שוב והבהירו למשפחה שזו ההזדמנות האחרונה להצטרף למועדון. פרמין עשה את הצעד ללה מאסיה, עבר תקופה שבה לא היה בטוח בעתידו, וכיום הוא כבר חלק משמעותי מהקבוצה הבוגרת.
מה דעתך על הכתבה?