רובין ואן פרסי כבר פרש מכדורגל, אבל הזיכרונות מהקריירה העשירה שלו עדיין מלווים אותו. חלוץ נבחרת הולנד לשעבר, ששיחק בין היתר בפיינורד, בארסנל ובמנצ'סטר יונייטד, נשאל בריאיון ל"ספורט" על הרגעים הזכורים ביותר שלו, היריבים שהקשו עליו והשחקנים שלדעתו לא זכו למספיק הערכה. כיום הוא פותח פרק חדש כשגריר עולמי של מותג האופניים החשמליים "ENGWE".
כשנשאל מהו השער האהוב עליו בקריירה, ואן פרסי לא היסס לבחור את הנגיחה המפורסמת שלו מול ספרד במונדיאל 2014. "אם הייתי צריך לבחור את השער האהוב עליי בקריירה, כנראה שהייתי אומר את השער נגד ספרד ב-2014. לא רק בגלל השער עצמו, אלא בגלל הרגע, היריבה, המונדיאל ומה שהמשחק הזה סימל עבור הולנד", סיפר. "אני חושב שזה השער שמחבר את הכול: הטכניקה, הביצוע ברגע הנכון והחשיבות של המעמד".
ואן פרסי גם הסביר שהתחושה שחווה באותו רגע נותרה חרוטה בזיכרונו. "כשהכדור הגיע, פשוט הגבתי. לא באמת היה לי זמן לחשוב על מה שאני עושה. ואז, כשראיתי את הכדור נכנס לרשת ואת התגובה של חבריי לקבוצה והאוהדים, זו הייתה תחושה מדהימה", נזכר. הוא אף בחר באותו משחק כרגע האהוב עליו בקריירה, והסביר: "שיחקנו נגד הנבחרת שזכתה במונדיאל הקודם, ולכן היה לנו אליה כבוד עצום. לנצח בדרך שבה ניצחנו ולכבוש את השער הזה הפכו את המשחק לערב בלתי נשכח".
כשנשאל על האווירה הטובה ביותר שחווה באצטדיון, ואן פרסי הצביע על האמירויות של ארסנל, במיוחד בערבים אירופיים גדולים. הוא הזכיר גם את החיבור עם אוהדי נבחרת הולנד, והדגיש שהאווירה אינה נמדדת רק בעוצמת הרעש, אלא בתחושה שכל מי שיושב ביציעים מחובר למה שמתרחש על הדשא.
ומה לגבי השחקן שלא זכה למספיק הערכה? ואן פרסי בחר בדירק קאוט, חברו לשעבר לנבחרת הולנד. "שחקן שתמיד היה לי הרבה כבוד אליו הוא דירק קאוט", אמר. לדבריו, לעיתים התמקדו ביכולת הטכנית של קאוט, אך מה שבאמת בלט היה המנטליות שלו, העבודה הקשה והתרומה לקבוצה. "הוא היה מסוג השחקנים שכל קבוצה צריכה. תמיד ידעת בדיוק למה אתה יכול לצפות ממנו".
ואן פרסי גם חשף את שני הבלמים שהכי הקשו עליו במהלך הקריירה: קרלס פויול מברצלונה וג'ון טרי מצ'לסי. "התמודדתי עם הרבה בלמים חזקים מאוד, אבל פויול וטרי היו בין הקשים ביותר", סיפר. הוא הסביר כי שניהם היו תחרותיים במיוחד, חכמים מאוד מבחינה הגנתית ולא נתנו לחלוצים רגע של מנוחה, אך במקביל שרר ביניהם כבוד הדדי. כיום, לאחר שהתנסה גם באימון, ואן פרסי ממשיך ליהנות מהצד הטקטי של המשחק, אך מבחינתו הרגש נשאר חלק בלתי נפרד מהקסם של הכדורגל.
מה דעתך על הכתבה?