חיים רביבו העניק לאוהדי סלטה ויגו כמה מהרגעים הגדולים בתולדות המועדון, וגם 26 שנה אחרי שעזב את ספרד, הוא עדיין נחשב לאחד השחקנים האהובים בבלאידוס. לקראת המפגש המחודש בין סלטה ליובנטוס ביום חמישי במסגרת הליגה האירופית (חמישי, 22:00, ספורט2), כוכב העבר הישראלי התראיין לתוכנית "A Penaltis" ברדיו גליסיה, ובריאיון ב-AS הספרדי סיפר על מה שהתרחש אחרי הניצחון ההיסטורי 0:4 על הגברת הזקנה במרץ 2000, כולל מפגש מפתיע עם זינדין זידאן וכוכבי יובנטוס במלון שלהם.
"זה היה אחד הערבים הגדולים ביותר של סלטה בבלאידוס, לא רק בגלל שניצחנו את יובנטוס 0:4, אלא בגלל הדרך שבה שיחקנו", נזכר רביבו. "היה נדמה שאנחנו יובנטוס והם קבוצה אחרת. הם חיפשו את הכדור, אבל הוא תמיד היה ברגליים של שחקני סלטה".
באותו ערב השלימה סלטה מהפך אחרי הפסד 1:0 בטורינו והדיחה בשמינית גמר גביע אופ"א את יובנטוס של קרלו אנצ'לוטי, שהייתה עמוסה בכוכבים. רביבו, שפתח במשחק הראשון, נכנס בגומלין בתחילת המחצית השנייה במקומו של אלכסנדר מוסטובוי, כשהספרדים כבר הובילו 0:3.
"במשחק הראשון היה לנו חוסר מזל. לא הבקענו למרות שהיו לנו הרבה הזדמנויות, ואני חושב שיובנטוס חשבה שהגומלין יהיה קל יותר", סיפר. "זידאן היה על הספסל ואנצ'לוטי גם לא פתח עם שחקני הרכב אחרים. הם חשבו שינצחו 0:3, יעפילו לשלב הבא ויחזרו הביתה. במקום זאת, הם פגשו את הקבוצה ששיחקה באותה תקופה את הכדורגל הטוב ביותר באירופה".
אלא שהסיפור המפתיע באמת התרחש דווקא אחרי שריקת הסיום. "קלוד מקאללה לקח אותי ועוד שחקן למלון של יובנטוס כדי לפגוש את החברים שלו לנבחרת", חשף רביבו. "הלכנו לראות את זידאן, גם את אדגר דווידס ואת כל השחקנים. ישבנו ודיברנו איתם בזמן שהם שתו קפה, כאילו לא קרה כלום. על המשחק לא דיברנו".
רביבו בן ה-54, ששיחק בסלטה בין 1996 ל-2000, הגיע ביום ראשון האחרון למשחק של קבוצתו לשעבר מול אלצ'ה, שבו משחק בנו רוי כמגן שמאלי. "לא יכולתי להחמיץ משחק של הבן שלי נגד הקבוצה שלי", הסביר. המשחק הסתיים ב-0:0, וכעת הוא מקווה שסלטה תצליח לשחזר את ההישג מול יובנטוס. "זה תלוי בדרך שבה סלטה תשחק. אם נעלה עם פחד, ונרוץ לאחור כשנאבד את הכדור, אני לא חושב שנוכל לנצח את יובנטוס. צריך לקחת סיכונים. בתקופה שלנו בבלאידוס, כשאיבדנו את הכדור רצנו קדימה כדי ללחוץ ולהחזיר אותו מהר ככל האפשר".
רביבו גם נזכר בחיבה בימיו הראשונים בספרד ושיתף בסיפור משעשע על הנשיא דאז, הוראסיו גומס. "הנשיא הוראסיו נתן לי את המכונית של הבת שלו. כשהגעתי עדיין לא הייתה לי מכונית, והוא השאיל לי סיאט איביזה אדומה למשך חודש או חודשיים, עד שקניתי מכונית חדשה. היא לא הייתה אוטומטית. כדי לשלב להילוך אחורי היה צריך לדחוף קדימה. ביום הראשון שלי בסלטה עמדתי במשך 10 דקות מול דון באלון (בית קפה ליד בלאידוס), ולא הצלחתי לנסוע לאחור".
מה דעתך על הכתבה?