פחות אבל יותר: אל תפחדו אם המספרים של דני אבדיה יירדו העונה

יש עונות שמשנות קריירה, ויש עונות שמשנות את האופן שבו מסתכלים על שחקן. דני אבדיה חווה את שתיהן בעונה האחרונה. הישראלי, שרק לפני זמן לא רב עוד ניסה לבסס את מעמדו בליגה הטובה בעולם, הפך לאחד השחקנים הבולטים בפורטלנד, נבחר לראשונה בקריירה למשחק האולסטאר והוביל את הטריילבלייזרס בחזרה לפלייאוף. בגיל 25, הוא כבר לא רק הבטחה ישראלית ב-NBA, אלא שחקן שקבוצה יכולה להתחיל לבנות סביבו את השאיפות שלה.

המספרים מספרים חלק גדול מהסיפור. אבדיה סיים את העונה הסדירה עם ממוצעים של 24.2 נקודות, 6.9 ריבאונדים ו-6.7 אסיסטים למשחק ב-66 הופעות. בהשוואה לעונה הקודמת, שבה העמיד 16.9 נקודות, 7.3 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים בממוצע, מדובר בקפיצה משמעותית, בעיקר ביכולת לייצר נקודות ולנהל את המשחק. הוא קלע 41 נקודות במשחק המכריע בפליי-אין מול פיניקס שהעלה את פורטלנד לפלייאוף, הפך לאיום התקפי קבוע ובעיקר הוכיח שהוא מסוגל לשאת על כתפיו חלק גדול מהאחריות של קבוצת NBA.

אבל הפריצה לא הסתכמה בסטטיסטיקה. אבדיה למד לייצר לעצמו מצבים, לתקוף את הטבעת, לסחוט עבירות ולנצל את הפיזיות שלו כדי להקשות על שחקני ההגנה. במקביל, הוא הפך ליוצר משמעותי יותר עבור חבריו. הבחירה לאולסטאר הייתה ההכרה הרשמית במה שכבר התברר על הפרקט: אבדיה עבר את השלב שבו עצם הנוכחות שלו בליגה היא הישג, והגיע לנקודה שבה מצפים ממנו להשפיע על התוצאות.

הפלייאוף היה רק ההתחלה

גם ההעפלה לפלייאוף הייתה ציון דרך. פורטלנד סיימה את העונה עם הופעה בפוסט-סיזן, ואבדיה קיבל את ההזדמנות לטעום כדורסל שבו כל טעות עולה ביוקר וכל התקפה נבחנת בזכוכית מגדלת. הטריילבלייזרס הודחו בסיבוב הראשון לאחר הפסד 4:1 לסן אנטוניו, אבל הישראלי סיים את הסדרה עם 22.2 נקודות, שישה ריבאונדים ו-4.6 אסיסטים בממוצע. זו לא הייתה אליפות, אפילו לא סדרה ארוכה, אבל זו הייתה התנסות חשובה עבור שחקן שהשאיפות שלו גדולות בהרבה מהישג אישי.

וכאן בדיוק מתחיל האתגר הבא. אחרי עונה שבה כמעט כל התקפה משמעותית עברה דרך הידיים שלו, אבדיה עשוי לגלות שהכדורסל בפורטלנד נראה אחרת. בקיץ 2025 החזירה הקבוצה את דמיאן לילארד, אחד מגדולי שחקניה בכל הזמנים, אך הוא הגיע כשהוא מתאושש מקרע בגיד אכילס ולא שיחק בעונה שעברה. כעת, לקראת 2026/27, הוא חוזר למגרשים ומביא איתו ניסיון, קליעה ויכולת מוכחת להכריע משחקים ברגעים הגדולים. לצדו, פורטלנד צירפה בקיץ האחרון את ג'ה מוראנט, אחד הרכזים האתלטיים והיצירתיים בליגה, במהלך שהעביר מסר ברור לגבי הכיוון שאליו המועדון רוצה להתקדם.

פחות כדור ביד, יותר סיכוי להצליח

על הנייר, החיבור בין השלושה מעורר סקרנות וגם מעלה שאלות. צריך לזכור שלילארד ומוראנט בשיאם כוכבים שהובילו את קבוצותיהם ונבחרו גם הם לאולסטאר. השניים רגילים להחזיק בכדור, ליזום התקפות ולייצר לעצמם מצבי קליעה, בעוד אבדיה נהנה בעונה האחרונה מחופש פעולה רחב במיוחד. יהיו משחקים שבהם הישראלי יקבל פחות הזדמנויות לנהל את ההתקפה, יזרוק פחות לסל ואולי גם יסיים עם מספרים נמוכים יותר. מי שיבחן את העונה שלו רק דרך ממוצע הנקודות עלול להסיק שהוא דורך במקום, או אפילו נסוג. זו תהיה טעות.

המהלכים של פורטלנד אינם בהכרח הצהרה שהיא צריכה פחות מדני אבדיה. להפך: הם מבטאים את הרצון להעמיד סביבו קבוצה עם יותר כישרון, יותר אפשרויות התקפיות ויותר כלים להתמודד מול היריבות החזקות במערב. בעונה שעברה, כשהעומס ההתקפי נפל במידה רבה על כתפיו, אבדיה נדרש להיות גם סקורר מוביל וגם יוצר מרכזי. כעת, עם לילארד ומוראנט, הוא עשוי לקבל הזדמנות לשחק לצד מובילי כדור נוספים, לנצל הגנות שמתרכזות בהם ולבחור טוב יותר את הרגעים שבהם הוא לוקח את המשחק לידיים. זה לא מבטיח שהשילוב יעבוד, אבל זו בהחלט אחת הסיבות שבגללן פורטלנד ביצעה את המהלכים האלה.

המדד החדש להצלחה

וזה גם המקום שבו צריך לשנות את נקודת המבט הישראלית. אנחנו רגילים למדוד את ההתקדמות של שחקנים בכלל ודני אבדיה בפרט דרך המספרים, ובצדק – במשך שנים חיכינו לראות אותו הופך משחקן משלים לכוכב. אלא שהשלב הבא בקריירה שלו מחייב מדדים נוספים. האם פורטלנד מנצחת יותר? האם היא מצליחה להתחרות מול קבוצות בכירות? האם אבדיה מקבל החלטות טובות יותר, שומר ברמה גבוהה, מנצל את היתרונות שלו גם בלי הכדור ומצטיין ברגעים המכריעים? אם התשובות חיוביות, ירידה קלה בממוצעים לא צריכה להדאיג איש, ואולי אף להחדיר מעט אופטימיות.

צריך לזכור שבסוף כדורסל הוא משחק קבוצתי של 5 על 5. על מנת שהקבוצה תצליח, היא צריכה שהכימיה, הדינמיקה והיכולת הקבוצתית תהיה ברמה הגבוהה ביותר. קחו לדוגמא את ניו יורק ניקס של העונה שעברה. לאורך העונה ראינו את השחקנים נהנים לשחק זה לצד זה, את החברות שנוצרה לא רק על הפרקט אלא גם בחיים האישיים וזה התבטא בצורה הכי מושלמת שיש לאורך העונה ובעיקר בפלייאוף. אם אבדיה יראה שהוא מסוגל להיות אפקטיבי ולהנות גם כשהכדור לא אצלו בידיים רוב הזמן, אין לי ספק שאנחנו נראה קבוצה תוססת וכיפית לצפייה וכזו שתעשה את קפיצת המדרגה הנדרשת.

יחד עם זאת, אין כאן הבטחה שכל ירידה במספרים תהיה חיובית. אם אבדיה יאבד את האגרסיביות, יתקשה להשתלב לצד הכוכבים החדשים או ייראה פחות דומיננטי גם כשהקבוצה זקוקה לו, יהיה מקום לביקורת. גם השילוב בין לילארד למוראנט אינו נטול סימני שאלה, והצלחת המהלך תלויה בבריאות, בהגנה וביכולת של כולם למצוא את מקומם. אבל אסור להתבלבל בין ירידה טבעית בנפח השימוש בכדור לבין ירידה באיכות השחקן. אלה שני דברים שונים לחלוטין.

אם פורטלנד תנצח, המספרים יהיו משניים

בסופו של דבר, כדורסל הוא משחק קבוצתי, והצלחה של כוכב לא נמדדת רק במספר הנקודות שהוא קולע. אם בעונה שעברה אבדיה הוכיח שהוא מסוגל להפוך למוביל התקפי ב-NBA, כעת הוא יכול להוכיח שהוא מסוגל להיות חלק מרכזי בקבוצה שמכוונת רחוק יותר. אם פורטלנד תנצח יותר, תתקדם בפלייאוף ותהפוך לקבוצה שאף יריבה לא תרצה לפגוש, לא יהיה צריך להיבהל אם הממוצעים של הישראלי ייראו מעט פחות מרשימים. להפך: ייתכן שזו תהיה העדות הטובה ביותר לכך שהוא התקדם לשלב הבא. הרי לא בכל יום קבוצה בונה מחדש את הסגל שלה עם כוכבים כמו לילארד ומוראנט כדי להגדיל את הסיכויים שלה להצליח לצד אבדיה. עכשיו נשאר לכולם לגלות עד כמה רחוק החיבור הזה יכול לקחת אותם.