אחרי הפנדל המפוקפק לו זכתה עירוני קרית שמונה מול בית"ר ירושלים היום (שבת), יצא שופט העבר לירן ליאני בביקורת חריפה על היכולת שהציגו העונה השופטים בכדורגל הישראלי.
"מתחילת העונה אני צופה באירועי שיפוט שמעוררים אצלי דאגה מקצועית", כתב בעמוד הפייסבוק שלו. "מתחילת העונה אנחנו עדים לכמות לא פרופורציונלית של טעויות. טעות רודפת טעות הן בליגת העל והן בליגה הלאומית. גם אחרי שנים רבות על המגרש, יש החלטות שאני מתקשה להסביר והאירוע הזה הוא אחד מהם. משהו פשוט לא עובד".
ליאני התייחס נקודתית לספק-הכשלה של טימו מוזי על אמאדו סאנייה והסביר: "מוזי מחלץ את הכדור במאבק שנמצא בגבולות המותר והלגיטימי בכדורגל. כן, יש יד על הגב וכן יש מגע 'רך שברכים' בין השחקנים. אבל לא כל מגע הוא עבירה, ולא כל נפילה ברחבה מצדיקה בעיטת עונשין.
"חשוב להבהיר: עצם חילוץ הכדור אינו מכשיר עבירה. אפשר לשחק בכדור ובמקביל להכשיל שחקן יריב. אלא שבאירוע הזה, להתרשמותי, מדובר במגע מקובל בכדורגל, ברף המותר והמקובל של חילוץ כדור ובעיקר מדובר בפעולה הגנתית לגיטימית של מוזי ונכון היה עושה השופט כפי שנראה היה שהוא עושה תחילה, ומאפשר למשחק להימשך".
ליאני הוסיף וכתב: "השריקה אינה מגיעה מיד עם המגע. ניתן לראות שהשופט לא שורק באופן מיידי לבעיטת עונשין וכי השריקה מגיעה בהיסוס של מספר שניות לאחר שהכדור כבר מחולץ. העיכוב הזה מעורר שאלה לגבי אופן תהליך קבלת ההחלטה, האם העיכוב נבע מהיסוס של השופט עצמו או כתוצאה מהמלצה של מי מצוות השיפוט. מסקרן לשמוע את התקשורת ביניהם. בכל מקרה, ההחלטה הסופית והאחריות לקבלת ההחלטה נשארת אצל השופט המרכזי.
"ומה לגבי שופט המסך? האם ההחלטה עומדת ברף ההתערבות של שופט המסך? פרוטוקול ה-VAR מאפשר לשופט המסך להתערב בהחלטות לבעיטת עונשין כאשר קיימת טעות ברורה ומובהקת. במקרה הזה, אני מניח שעצם קיומו של המגע הוא שמנע את התערבות. בעיניי, מדובר בהחלטה שגויה לבעיטת עונשין. הרף לעבירה אינו משתנה בדקה החמישית או בדקה ה-95, אבל כדי לשרוק לבעיטת עונשין בטח בדקות הסיום וכזו שמכריעה את תוצאת המשחק, השופט חייב להאמין בהחלטה ולהיות בטוח בשריקה שלו".
מה דעתך על הכתבה?