בית"ר ירושלים סיימה אתמול (שבת) ב-1:1 מול עירוני קרית שמונה בעקבות פנדל מפוקפק, שלא היה צריך להישרק. על אף שהחלטתו של דקל צינו פגעה ישירות בקבוצה של אלמוג כהן, בכך שלקחה באופן ישיר שתי נקודות ממאזנה, השופט הוא לא האדם המרכזי שצריך לספוג את האש.
כבר מספר משחקים בית"ר ירושלים מציגה יכולת לא מרשימה בחלק ההתקפי, משהו נראה תקוע. התחושה היא שיש התעקשות מצד אלמוג כהן על תוכנית שלא עובדת, יותר מדי הגבהות ללא כתובת ומהלכים שלא מוציאים חמישה אחוזים מהכישרון ההתקפי האדיר שיש לבית"ר.
ירדן שועה, עומר אצילי, עדי יונה, ג'ונבוסקו קאלו ונאנה אנטווי בהרכב, לצד אורי עזו, זיו בן שימול ותומר יוספי על הספסל. מכל אלה בית"ר הייתה אמורה לקבל כוח אש משמעותי בהתקפה, ואפילו לא הזכרתי את יוג'ין אנסה שנותר מחוץ לסגל, מהלך חסר היגיון מבחינתי לאור המספרים שהציג מפתיחת העונה.
אז אפשר לכעוס על דקל צינו, אפילו בצדק, אבל אם מסתכלים על המשחק בתמונה רחבה – לבית"ר ירושלים לא הגיע לנצח. זה לא נכון רק לגבי המשחק נגד קרית שמונה, בית"ר הפסיקה להרוג משחקים שאמורים להיות שלה ונלחצה פעם אחר פעם נגד קבוצות כמו הפועל פתח תקוה, קרית שמונה ובני סכנין.
אם הדרך היחידה של בית"ר להבקיע היא בפנדלים או בזכות הברקה חד פעמית של עומר אצילי, אין לה מה למכור כרגע מול קבוצות הצמרת. כשרואים את המאמנים האחרים מול אלמוג כהן, מלבד ברק בכר, נראה שכולם יכולים לעשות לו שח-מט טקטי בלי יותר מדי מחשבה.
כרגע, המנהל המקצועי שירד לקווים נראה כמו מאמן לא מספיק טוב בשביל קבוצה שהצהירה על אליפות, לא מספיק טוב בשביל קהל שמגיע בהמוניו ורוצה לראות קבוצה טובה לפחות כמו זו שהייתה בעונה שעברה. הציפיות לא גדולות, הן ריאליות, הסגל לא השתנה, רק האיש על הקווים – ומדובר בשינוי לרעה.
אני מבין ואף מתחבר לאוהדי בית"ר ירושלים שכועסים על החלטת השופט, אבל הבעיה לא נמצאת אצל גורם חיצוני, היא נמצאת בבית. ה-VAR והשופט לא קיפחו את בית"ר ירושלים, הם הצילו אותה בענק, כי ייתכן שמהרגע המקומם הזה משהו יתעורר אצל אלמוג כהן, לפחות כך בקבוצה צריכים לקוות.
מה דעתך על הכתבה?