מה שקורה בהפועל תל אביב מהקיץ ועד הניצחון אמש (ראשון) בטרנר מציב את האוהדים שלה בתוך חלום, כזה שהם לא רוצים להתעורר ממנו. אחרי עונת הקאמבק לצמרת בעונה שעברה הם הרשו לעצמם לפנטז, אך לא ברמות האלה.
שנה וחצי לאחר שחזרה לליגת העל הפועל תל אביב במקום הראשון בטבלה, מחזיקת גביע הטוטו עם נצחונות על מכבי תל אביב, מכבי חיפה והפועל באר שבע בעשרה ימים, מחוברת ומלוכדת עם תשוקה יוצאת דופן ואמונה שאפשר ללכת עד הסוף ולסיים את העונה עם התואר.
מי היה מעורב בשער הניצחון בטרנר? למקין המחליף התחיל, עוד מחליף אל ים קנצפולסקי המשיך, דאפה שתפס הרכב בגלל פציעת בואטנג מסר לעומק, ורועי אלקוקין, זה שניצל את עזיבת לויזו ופציעת טוריאל לתפוס מקום ב-11, השלים את המלאכה. זה הסיפור של הפועל תל אביב הנוכחית. אם היו שואלים בקיץ, אף אחת מהגדולות לא הייתה מצרפת לסגל שלה מישהו מהרביעייה הזאת.
מה שקורה עם הפועל תל אביב מפתיע רק את מי שלא מודע למה שקורה במועדון הזה בשנתיים האחרונות: למועדון שמנוהל הכי טוב בישראל כיום, יש בעלים עשיר אך שכר השחקנים לא דומה למכבי תל אביב, למכבי חיפה ולהפועל באר שבע, ופחות או יותר כמו בית"ר ירושלים. אנדרדוג כלכלי במאבק.
לקבל את באר שבע שלושה ימים לאחר משחק באירופה זה יתרון פיזי, שמומש. המשחק היה מאוד דינמי ופיזי אך עם מעט מאוד מצבים. ברדה קלט את העייפות של באר שבע בדקות האחרונות ודחף את שחקניו. הוא האמין, וידע. הקבוצה הזאת כבר הוכיחה שהיא באירוע עד השניה האחרונה, וזה קרה גם הפעם.
ברדה ניצח משחק ליגה ראשון כמאמן אורח בטרנר. בבית שלו, בעיר שלו, מול המשפחה והחברים שגם פגועים עבורו על הדרך בה באר שבע סיימה איתו. ברדה לא רק ניצח ועלה למקום הראשון, הוא גם מתחיל לסגור איזה חשבון פתוח ששמר אצלו.
ועם כל השמחה, ההתלהבות והאנרגיות של התקופה, אנחנו במחזור העשירי בלבד. אף אחד לא זורק לאוויר "אליפות". כולם מדקלמים כמו ברדה את ה"אם נהיה שם במרץ-אפריל", מתודרכים לצניעות, מאמינים וחוששים, מתרכזים במשחק הבא, אולי זה הסוד של הפועל תל אביב, לא לחשוב רחוק מדי. צעד אחרי צעד, עד למטרה.
מה דעתך על הכתבה?