זה כמעט מתבקש שהמשחק השלישי בטרילוגיית הדרבים שקיבלנו בשבועיים האחרונים, ודווקא זה שנערך בלימסול, עיר שרוב תושביה הם יוונים-קפריסאים, יזכיר יותר מכל דרבי תל אביבי אחר שראינו בהיסטוריה דרבי יווני.
בלי הרבה כדורסל מתוחכם, בלי הרבה כדורסל בכלל, ותחת תחושה כללית של שדה קרב: מאמנים על גחלים, עבירות קשות שלא רואים בכל יום, קרב חפירות, הגנות שסוחטות להתקפות את המיץ והרבה יותר מדי בדיקות במוניטור.
עצם העובדה שדווקא מכבי תל אביב ניצחה בו לא אומרת משהו חדש על הכדורסל שלה – אולי רק על ההגנה שמראה פתאום גוון אחר (שהתחיל להופיע כבר במחצית השנייה של הדרבי ביום שני). אבל היא כן מביאה עדכון בעל ערך לגבי האופי שלה. זו מילה חמקמקה, קצת ערטילאית, שקשה לפרק לגורמים. אבל היא חשובה – כי לפני ספר תרגילים מעמיק ופילוסופיה התקפית, בסוף קבוצת כדורסל מנצחת ומפסידה משחקים עם האופי שלה.
ויותר מכל דבר אחר, מכבי הרגישה בשבועות האחרונים כמו קבוצה בלי זהות, שנשאבת למגבלות המבניות שלה ושכל ריצה קטנה או משבר של כמה דקות מפרקים אותה לחתיכות. ראינו את זה בבלגרד נגד פרטיזן, ונגד ריאל בבלגרד, ובדרבי הליגה לפני פחות משבועיים בהיכל. וראינו בדיוק את ההפך אתמול, דווקא במשחק שבו מכבי הקצרה ממילא בשגרה הפכה להיות קומפקטית ברמה כמעט נואשת, ותלויה בג'ימי קלארק באופן שמכאיב בעיניים.
הדקות הראשונות כן נשאו איתן בשורה מקצועית מסוימת מבחינת מכבי. עודד קטש ראה כי טוב מהדרבי ביום שני ושוב פתח עם ים מדר, שנראה כמו בעל הבית שמכבי רצתה שיהיה כששילמה לו בקיץ שני מיליון דולר, עם 6 אסיסטים ב-6 דקות. הכדור זז, הביטחון שהוא הקרין נדבק גם בקיטון וואלאס, שפתח כהרגלו טוב עם שלשה ואסיסט לסל ועבירה של דניאל תייס. ג'יילן הורד, שהתנתק מחללית האם עד הדרבי בחולון, נראה שוב מחובר. מכבי פתחה בדיוק כמו שסיימה את המשחק בחולון.
ואז ואסיליה מיציץ' שבר למדר את האף, ואלייז'ה בראינט הדביק בחוכמתו עבירה שלישית לוואלאס, ומכבי שוב הייתה נתונה לחסדיו של קלארק. ולמזלה, גם של ג'ון דיברתולומיאו. הראשון שוב יצר כאוס מושלם בהתקפה של מכבי, ורק הדגיש שוב שרכז הוא לא, בטח לא כמוביל הכדור המרכזי בהתקפה. מי שמאבד 3.2 כדורים במשחק (מקום שני ביורוליג) איבד אתמול שישה, והשערות של אוהדי מכבי, אלה שעוד ישנן, נתלשו אחת אחרי השנייה.
מכבי לא הייתה מנצחת בלעדיו, שיהיה ברור, בזכות קליעות גדולות שהשאירו אותה בחיים. שוב. אבל במצוקת הגארדים החריפה כל כך, קלארק היה חייב, ויהיה חייב בעתיד, לספק משחק אחראי הרבה יותר, כדי שנפסיק להגיד עליו שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.
ויש את ג'ונדי. כבר נגמרו המילים כדי לתאר את התופעה שהפך להיות: שחקן בן 35, אולי בעונתו האחרונה בקריירה, שקטש פשוט לא יכול להרשות לעצמו שיירד מהפרקט במחצית הראשונה. היו לו רק שש נקודות אתמול. בחולון היו לו 0. והוא עדיין עשה הכול על הפרקט, בשני המשחקים.
אתמול זה גם נראה קצת יותר טוב במספרים, עם 4 חטיפות, 4 ריבאונדים (2 יותר מסורקין, זהה לכמות שהוריד תייס) ו-2 שלשות. הוא מירר את החיים לגארדים של הפועל, התרוצץ כמו משוגע, הציל כדורים אבודים והיה השחקן הכי "יווני" על המגרש.
יותר מכל אחד אחר, זה היה השבוע בצלמו של ג'ון דיברתולומיאו; ואם הוא ייזכר בעתיד כשבוע שהחזיר את מכבי לעונה הזו (ואת זה ממש מוקדם לקבוע), נגיד שזה קרה בעיקר בזכות שחקן שיוצק למילה "קפטן" משמעות מהסוג שרק ג'ונדי יודע לתת.
בונזי קולסון היה גם אתמול השחקן היחיד שמכבי באמת יכולה לבנות עליו מחוץ לקשת. הוא קולע העונה ב-47.8% לשלוש, האחוז הכי גבוה במכבי, ואתמול מהלך השלשה והעבירה שלו היה הרגע המכונן של המשחק.
בהיעדרו של בריסט, וגם איתו, קולסון חייב להביא גם למשחקים הבאים בדיוק את הניצוץ שהיה חסר כל כך למכבי העונה, איזה קילר אינסטינקט שכל קבוצה חייבת שיהיה לה. קולסון שם בדיוק על התקן הזה. לכן, מעבר ללחימה, לשריטות ולהגנה המשופרת (שוב קרדיט לתייס בהקשר הזה), המשחק של קולסון הוא הדבר הכי משמעותי שמכבי יכולה לקחת מאתמול.
ויש גם את מדר. כמו בסרט ספורט אמריקאי, האקס המיתולוגי, חדור הרצון לנקום בקבוצה שעזב בטריקת דלת, חזר ברבע האחרון חבוש כדי להכריע אותו עם סל קלאץ' וקליעות עונשין.
מכבי ידעה איכשהו לתמרן בלי המנוע שלה ברבע הראשון, למרות פערי הרמות העצומים בחומר השחקנים של שני המאמנים, ומדר כאילו קיבל את הכבוד מקטש להיות זה שלוחץ על הכפתור בדקה האחרונה.
ויש גם את הפועל תל אביב. והיא בבעיה. היו לה אתמול 18 אסיסטים, מספר מפתיע למשחק של 73 נקודות. 18 איבודים זה כבר נתון יותר מייצג לבלגן שמתחולל בה.
אתמול, בפעם השנייה העונה, דימיטריס איטודיס ויתר לגמרי על אנטוניו בלייקני אחרי שהבין שזה שוב לא הערב שלו. הבעיה היא שזה גם לא ממש היה הערב של מיצ'יץ' ובראיינט, שחיברו 2 מ-13 לשלוש.
ככה הפועל לא יכולה לנצח אף קבוצה – גם לא את מכבי במצבת גארדים דלילה כל כך, בפתיחת עונה רעה כל כך. ככה הפועל תל אביב מפסידה קודם כול לעצמה, בזמן שתומר גינת, שכבר טעם קצת פרקט, שוב יובש למרות שקלע 5 נקודות מהירות, ובזמן שהאוהדים שוב מאבדים סבלנות. הם צודקים.
בראיינט נראה אתמול עצבני מאוד – לא ברור על מה השתולל אחרי העבירה על מדר בסיום – והאנרגיות שלו משקפות תמונה רחבה יותר בקבוצה שלהם. הימור: היא תהיה בסוף בפלייאוף. אולי גם עם רישיון קבוע ביורוליג, כמו שלמדנו השבוע. שום דבר עוד לא נשבר, גם לא אחרי שבוע כזה. אבל הסדקים כבר מופיעים.
מה דעתך על הכתבה?