הפעם הוא מגיע חם לנבחרת ישראל: כל העיניים מופנות לאוסקר גלוך

בדקה ה-38 למשחק של אייאקס מול אלקמאר ביום ראשון לפני כשבוע וחצי, יוליאן בראנדט תפס את שריר הירך האחורי, ירד אל הדשא, ומיד סימן לספסל שהוא זקוק לחילוף. הקהל ביוהאן קרויף ארנה עצר נשימתו, על הספסל של אייאקס הפנים שידרו לחץ. בראנדט הוא בפער השחקן הטוב בקבוצה העונה, כנראה גם בליגה כולה, ופציעה של הכוכב זה הדבר האחרון שחיכו לו. אך פציעה של אחד היא בהכרח הזדמנות לאחר. והאחר הוא אוסקר גלוך.

אחרי אלקמאר ועד פגרת הנבחרות נותרו לאייאקס שני משחקים: מיטיולן בחוץ בקונפרנס ליג וטוונטה בחוץ בליגה. שני משחקים משמעותיים להמשך העונה. בהיעדרו של בראנדט נפתחה הדלת עבור גלוך. שני משחקים להראות שהוא יכול להיות האיש שהמשחק עובר דרכו גם בהיעדרו של בעל הבית האמיתי.

מיצ'ל האמין בגלוך ואכן רוב ההתקפות בשני המשחקים הללו עברו דרך הישראלי. יותר נגיעות בכדור, מסירות מוצלחות, דריבלים מוצלחים ובעיטות לשער מבמשחקים קודמים – וכן שער ושני בישולים מול הדנים, שני בישולים מול טוונטה. גלוך קיבל את ההזדמנות והציג שני משחקים נהדרים שנותנים הרבה תקווה לעתיד.

למרות הפציעה של בראנדט והעובדה שמשחק ההתקפה של אייאקס בשני המשחקים הללו עבר דרך גלוך, מיצ'ל המשיך להרכיב את הישראלי בעמדת הכנף השמאלית. במקום בראנדט הועדף קשר אמצע נוסף (קלאסן נגד מיטיולן, ביסומה נגד טוונטה) כדי לחזק מבחינה פיזית את מרכז המגרש של אייאקס. הבחירה הזו של מיצ'ל הראתה שוב שהמאמן הספרדי מאמין ביכולות של גלוך עם הכדור, אבל חושש מלשחק איתו באמצע בגלל החסרונות הפיזיים הברורים.

זו עונה מעט מוזרה עבור הכוכב הישראלי. אייאקס עברה שינויים משמעותיים, בניהול, באימון ובסגל השחקנים. אחרי כמה שנים רעות, שהגיעו לשיא השפל בעונה שעברה, נראה שהקבוצה בדרך חזרה לצמרת. כובשת שערים, מנצחת משחקים, מתמודדת אל האליפות ומצליחה באירופה (גם אם זה רק הקונפרנס ליג). למרות הסגל העמוק והרכש הרב שהגיע, מתחילת העונה נראה שמאמן הקבוצה החדש מיצ'ל, מאמין בגלוך ונותן לו לא מעט הזדמנויות.

אייאקס איבדה בקיץ את כוכב העונה שעברה וספק השערים העיקרי שלה מיקה חודטס שנמכר לפריז סן ז'רמן. למרות רכש משמעותי בקיץ היא לא הצליחה להנחית תחליף ראוי לעמדת הכנף השמאלית. ביום האחרון של חלון ההעברות הגיע סימון אדינגרה בהשאלה מסנדרלנד, אבל הוא שיחק רק 30 דקות בגלל פציעה. מיצ'ל, בהיעדרם של שחקני כנף מהירים וטבעיים, נאלץ למצוא פתרונות מהסגל הקיים. אז מימין הוא משחק עם סטיבן ברחהאוס או ויקטור ציגנקוב, משמאל הוא מצא מקום לאוסקר גלוך או ילד הפלא החדש עבדאללה וואזן.

אחת הביקורות העיקריות על גלוך היא כמות איבודי הכדור שלו. המשחק שלו הרפתקני מאוד והוא מחפש את מסירות העומק לעיתים קרובות, אך אחוזי ההצלחה שלהן לא מספיק גבוהים. וכשלצידך משחק יוליאן בראנדט, שממעט לטעות במסירות שלו, חוסר הדיוק של גלוך בולט. יחד עם זאת, שישה שערים ושמונה בישולים בכל המסגרות העונה הם מספרים טובים, שני בקבוצה במעורבות בשערים. לצד איבודי הכדור יש גם חוסר שביעות רצון מהסיומת של גלוך, הבעיטה לשער. רק שער ליגה אחד זה מעט מדי, במיוחד משחקן שמגיע ללא מעט מצבים ובועט לשער בממוצע כשלוש פעמים במשחק. במשחקים במסגרת האירופית המספרים של גלוך טובים יותר.

גלוך נמצא בכושר טוב ומקבל את האמון בקבוצה וגם אחרי הפגרה, כשבראנדט יחזור להרכב, הוא צפוי להמשיך לקבל דקות משמעותיות. לא כפליימייקר כנראה, בוודאי כשבראנדט יחזור (גם ריאן בונידה, אופציה נוספת לעמדה הזו, חזר מפציעה ומתחיל לקבל דקות ממיצ'ל), אבל מצד שמאל של ההתקפה. השילוב שלו העונה עם אואן וינדאל המגן השמאלי מבטיח מאד ונראה שהשניים יודעים למצוא אחד את השני ביתר קלות.

אבל המשימה הבאה של גלוך היא נבחרת ישראל. בזמן שמנור סולומון נמצא בכושר לא טוב בווסטהאם וענאן חלאילי לא בסגל בגלל פציעה, זה הזמן של גלוך לגלות כישורי מנהיגות ולהוביל את הנבחרת. כסגן מלך הבישולים בליגה ההולנדית העונה הוא מגיע עם הבטחון לקחת את המשחק על כתפיו. אם זה מצד שמאל כמו באיאקס או דווקא ב-"10" כפי שהוא אוהב.

בנבחרת ישראל, בוודאי כשחלאילי חסר, ההתקפות צריכות להגיע בעיקר מצד שמאל. גלוך, סולומון ורביבו הם כוכבי הנבחרת הזו, ואחרי חלון המשחקים הכושל הקודם, רק שני ניצחונות ימנעו מהנבחרת לרדת לדרג השלישי. העפלה ליורו 2028 זו המטרה המוצהרת של הנבחרת, גלוך צריך להיות הפנים של הנבחרת הזו. הוא מגיע בתקופה טובה ובפורמה מצוינת כדי לקיים את ההבטחה. ההבטחה של הנבחרת להעפיל לטורניר גדול, והתקווה שאוסקר יוביל את הנבחרת.

זה לא קרה עדיין, לא בצורה מובהקת ולא לאורך זמן. אחת הבעיות של גלוך בקריירה עד כה הייתה חוסר היציבות. בזמן משחקים עצמם אפילו. משחקן בעמדה שלו רוצים לראות דומיננטיות במשחק שלם. בא לקבל כדור, מכתיב את קצב המשחק, מוסר, בועט, דריבלים מוצלחים.

בזלצבורג, באייאקס, בנבחרת, היו לא מעט "רגעים" טובים. הגיע הזמן למשחקים שלמים. מול מיטיולן לפני שבוע קיבלנו דוגמה למה זה אפשרי. אבל זה לא מספיק. גלוך הגיע בסכום גבוה יחסית לאייאקס וקיבל מיד את החולצה מספר 10. זו שיארי ליטמאנן, בראיין לאודרופ, ווסלי סניידר ודושאן טאדיץ' לבשו בעבר. הציפיה הייתה שגלוך ינהיג את אייאקס ויהיה השחקן הדומיננטי שלה, וזה לא קרה עדיין.

22 זה לא גיל מבוגר, ואפשר לקבל חוסר יציבות מדי פעם. אבל בעונתו הרביעית באירופה, עם מעל 30 הופעות בנבחרת, הציפייה היא שגלוך יוכיח שהוא הכוכב של הנבחרת הזו, השחקן אליו מופנות העיניים: של האוהדים, של הצוות המקצועי ושל השחקנים לצידו. טוב להיות כישרון שכולם מצפים ממנו להצליח – יש שלב שבו צריך לקיים את הציפיות. היום הזה הגיע.