אפילו עם הזיפים, לוקה דונצ'יץ' כמו ילד בן שמונה כשהוא מחייך ככה. הכוכב של הלייקרס פנה לצמד אוהדי ההוקס, שישבו על הפרקט וניסו כל הערב להיכנס לו לראש, וצחק.
אולי הוא לקח השראה מהשיח הער שהתקיים בין אוסטין ריבס לאוהדי הפיסטונס במשחק הקודם. או שאולי הם הציקו לו קצת יותר מדי. ואולי הוא סתם רצה להגיד את זה בקול רם.
"הייתם מתים שהייתי שחקן שלכם", הוא ענה לטראש-טוק המתמשך שלהם, "אל תשקרו! הייתם מתים לראות אותי משחק אצלכם". לוקה כמובן התייחס לטרייד בערב הדראפט, ששלח אותו לדאלאס בעבור טריי יאנג יחד עם הבחירה שלימים תהפוך לקאם רדיש. בלי שום קאמבק ראוי לרשותם, האוהדים נאלצו להודות שהוא צודק.
Luka to Hawks fans: "Y'all wish you would have had me. Y'all wish, huh?" ??? https://t.co/punPHZhmjZ
— Luka Updates (@LukaUpdates) November 10, 2026
למעשה, לא חסרים אנשים ששונאים את לוקה, אבל לאף אחד אין טענות לכישרון שלו. בעונתו הראשונה בקבוצה ללא הצל של לברון ג'יימס, דונצ'יץ' נותן פתיחת עונה שמתעלה גם על הסטנדרט המטורף שהציב לעצמו עם מספרים פנומנליים. הסלובני ממצב את עצמו בתור הבחירה השפויה היחידה לתואר ה-MVP, לפחות נכון לעכשיו.
לפני שתקציפו, הדרך עוד ארוכה לבחירת השחקן המצטיין, העונה הרי עוד לא באמת התחילה. מהרגע שסוכמה מושא הכתבה שמולכם, אותו מושא כבר הספיק להיפצע וגם לחזור מפציעה. החיים דינמיים. אבל לו העונה הייתה נגמרת היום, היה קונצנזוס סביב השחקן המצטיין, מהסוג שרואים רק בדיקטטורות חשוכות. המספרים שדונצ'יץ' רושם כמעט שערורייתיים מדי בשביל לכתוב אותם (אל דאגה, אמרתי 'כמעט').
שערורייה!
בשלב הזה כולנו יודעים כבר שדונצ'יץ' קופץ מעל ומתחת לקו ה-40 נקודות לערב כמו מתאגרף עם דלגית. 39.3 יש לו ב-10 משחקים, כששמונה מהם הסתיימו בניצחון. אבל זה לא הנתון הכי מרשים שלו.
29.3+ נקודות למאה פוזשנים, זה הפער שבו הלייקרס יותר טובים איתו מאשר בלעדיו. רק כדי שנבין עד כמה המספר הזה תלוש, קחו את ניקולה יוקיץ', העז ההיסטורית של הנתון הזה. הוא מעולם לא חצה את רף ה-22 נקודות לעונה שלמה.
כיוון שמדובר בנתון שנסמך רק על קבוצה מסוימת ולא על כל הליגה, יש בו כדי להצביע גם על חולשת הסגל סביב השחקן המדובר, ולא רק על גדולתו. ועדיין, הסגל סביב הלייקרס לא גרוע, כפי שהעידו הניצחונות שלהם בשני המשחקים שהחמיץ.
מעבר לכך, הסגל הזה בנוי סביב לוקה דונצ'יץ' כי הוא לוקה פאקינג דונצ'יץ'. שימו סביבו ארבעה שחקני רוטציה והוא כבר יסחב אותם לדירוג התקפי בטופ חמש של הליגה.
בדקות הפתיחה מול כל יריבה באשר היא, דונצ'יץ' לופת את המשחק בגרון. 13.4 נקודות הוא קולע בממוצע לרבע ראשון. רק 90 שחקנים בליגה קולעים יותר במשחק שלם ממה שדונצ'יץ' קולע אחרי 12 דקות, נכון לכתיבת שורות שערורייתיות אלה. אלא שבניגוד לעבר, דונצ'יץ' לא מרפה גם בהמשך המשחק.
ב-36.3 דקות משחק, לוקה גם מוצא זמן למסור 7.9 אסיסטים, לשאוב 7.8 כדורים חוזרים, ולחטוף פעמיים. היו לו רצפי משחקים מאוד מרשימים, האחרון שבהם בחודש מרץ, אבל הוא מעולם לא נראה ככה. צריך לומר, כדי שלא ניקח את זה כמובן מאליו: אחד השחקנים הטובים בהיסטוריה נותן את הכדורסל הכי טוב שראינו ממנו. לגזור ולשמור. תישנו באוף-סיזן.
לא כוחות
למען ההגינות, יש לא מעט שסגנון המשחק של דונצ'יץ' דווקא פחות עושה להם את זה. כדורסל הוא משחק קבוצתי, ומעטים קראו תיגר על ההנחה הזאת יותר מהסלובני. דונצ'יץ' משתלט על המשחק בדומיננטיות שמעלה באוב את ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן, בתור שחקנים עם יוסג'-רייט היסטורי, שלא לומר היסטרי.
אמנם, מדובר אחד מהמוסרים הטובים שעלו על הפרקט. רכז על בכל הקשור לראיית משחק והשגת נקודות קלות לחבריו. אבל משהו בדרך שבה הוא משחק מזכיר אבא שמשחק עם חבורה של ילדים בכיתה ו', ורואה זאת בתור רגע התהילה שלו… אין קרינג' כמו לראות בן אדם מבוגר מתבריין על ילדים. אלא שאז אנחנו נאלצים להיזכר שדונצ'יץ' לא משחק מול ילדים. הוא משחק מול השחקנים הכי טובים בעולם, והקריירה שלהם נמדדת ממש כמו שלו – על פי ניצחונות.
כשלוקחים את זה בחשבון, אי אפשר באמת להאשים את דונצ'יץ' על הסגנון שלו, גם מי שפחות נהנה ממנו. הוא נותן לקבוצות שלו את הסיכוי הכי טוב שלהן לנצח כשהכדור בידיו. ברמה האסתטית, האם היינו רוצים שדונצ'יץ' יקבל קצת השראה מחברו הטוב ניקולה יוקיץ'? כן. אולי אפשר להניע את הכדור מדי פעם, רק בשם הערך של הנעת כדור ותו לא? בוודאי. אך זה יהיה בזבוז של סט היכולות שלו, בעבור ערך אחר, ועדיין בזבוז. העונה זה ברור מאי פעם.
ודווקא בהקשר הזה, חשוב לומר שלוקה עושה דברים ללא כדור יותר מתמיד, בשני צדי המגרש. אולי הוא שומר ככה רק כי הוא בכושר גופני מצוין לראשונה מאז העונה השניה שלו בליגה, ואולי הוא סתם במצב רוח טוב. מעולם לא ראינו אותו כל כך אקטיבי בהגנה.
בצד השני, פתאום הוא עולה על חסימות מקו הבסיס, זורק ישירות ממסירות, ולא מרגיש צורך להעלות את הכדור בכל פוזשן במעלה המגרש. והוא כל כך חם משלוש העונה, 40.7 אחוז על 13.5 זריקות למשחק (ד"ש לסטף), שהוא אפילו לא צריך להגיע לטבעת. לוקה זרק רק 14 פעמים מתחת לסל בכל העונה (!). איכשהו, הוא עדיין מגיע לקו בתדירות דונצ'יצ'ית אופיינית (10.9 פעמים בערב), אלא שבניגוד לשנים קודמות הפעם הוא גם קולע משם ב-88.1 אחוז.
אולי הפעם?
קשה לומר עד כמה בר קיימא כל מה שאנחנו רואים עכשיו. שחקנים לא קולעים 39 נקודות למשחק במשך עונה שלמה, לפחות לא מאז שמשדרים את המשחקים בלייב ובצבע. כזכור, לוקה נוטה לחיות בין סטרצ'ים לוהטים של דומיננטיות חסרת מעצורים לבין תקופות מרובות פציעות או דעיכות מסיבות שונות ומשונות. קל, ואף מתבקש, להמר נגדו. התופעות מהסוג הזה חייבות להיות זמניות, נכון?
אז זהו, הפעם אפשר להיות אופטימים בעניין.
כן, האחוזים והממוצעים עוד יירדו קצת לקרקע. 82 משחקים סיזיפיים מייצרים גרביטציה שקשה להתנגד לה. ככה זה. אבל עולם שבו דונצ'יץ' הוא השחקן הטוב בליגה? יש סיכוי לא רע שאנחנו כבר חיים בו.
גם בפלייאוף ניתן לדמיין איך המשחק שלו, בחסות היעילות הזו, מביא אותו לכבוש פסגות אחרות. כאן אנחנו כבר יותר בדיון יותר תיאורטי, כי ללייקרס אין קבוצה שהיא קונטנדרית במובן הקלאסי של המילה. עם זאת, לדונצ'יץ' יש סיכוי מעולה להיות השחקן הכי טוב בפלייאוף, ולסחוב את הסגל הזה מעל לציפיות שלנו.
דונצ'יץ' בן ה-27 נכנס לעונות רבות בתור פייבוריט לזכות בתואר האישי הכי חשוב בענף. אולי השנה, סוף-סוף יביא לנו קצת נחת?
מה דעתך על הכתבה?