איציק זוהר נחשב לאחד הכישרונות הגדולים שידע הכדורגל הישראלי, אך למרות הקריירה המרשימה שלו בארץ, ניסיונותיו להצליח מעבר לים לא התפתחו כפי שקיווה. בריאיון לפודקאסט "קיקסטארט", כדורגלן העבר חזר לתקופה שבה חתם בקריסטל פאלאס האנגלית, סיפר על הפציעות והמחלות שפגעו בקריירה הבינלאומית שלו והתייחס גם להבדלים בין הכדורגלנים של דורו לאלה של היום.
"הגעתי לקריסטל פאלאס ממחנה אימונים של נבחרת ישראל באוסטריה, היו לי יומיים מדהימים, החתימו אותי מיד לשלוש שנים בסכומי עתק", שחזר זוהר. "באותו מחנה אימונים סובבתי את הקרסול בצורה מאוד מאוד קשה, אני זוכר שהבאתי את מארק רוסנובסקי מהארץ כדי שייתן לי את הקוקטייל המיוחד שלו, כנראה שנתן לי קוקטייל אחר ולא הצלחתי להתאושש מזה. זו אחת האכזבות הגדולות בחיי כי בהחלט יכולתי לעשות שם משהו יפה".
זוהר המשיך וסיפר כי הפציעה באנגליה לא הייתה המקרה היחיד שמנע ממנו לממש את הפוטנציאל שלו מחוץ לישראל: "אני מרגיש פספוס, כמו גם בטורינו ששם קרעתי את הרצועה, בבלגיה אחרי שהייתי קפטן והבקעתי שישה שערי ליגה בתחילת העונה חליתי בצהבת אז כנראה שבגורל שלי לא כתוב לשחק בחו"ל".
בהמשך התייחס כדורגלן העבר גם לאופיו הסוער לאורך הקריירה, והסביר מדוע הוא רואה בו דווקא יתרון מנהיגותי: "יש לי מזג חם, שהוא מזג חם מנהיגותי וזה משהו שסוחף אחריך אנשים ומושך אליך תשומת לב ומסיט אותה מאנשים שאין להם מבנה אישיות כזה, שצריכים שקט, שצריכים הגנה. השערים שלי פינקו אותי אישית אבל הייתי שחקן מאוד קבוצתי, מזג חם צריך להיות מלווה בכישרון, עשייה ותוצאות".
לסיום, זוהר השווה בין הדור שבו שיחק לבין הכדורגלנים של היום, וטען כי התנאים והנסיבות שבהם גדלו השחקנים בעבר יצרו מנטליות שונה לחלוטין: "ההבדל בין השחקנים של היום לשחקנים בתקופה שלי הוא שבדור שלי, שזה הדור הכי מוכשר שהיה בכדורגל הישראלי לדעתי, הרוב שיחקו כדורגל כדי לשרוד את החיים. אני מדבר על עצמי באופן אישי, אם לא הכדורגל אני לא יודע אם היו לי חיים, אז ההישרדות בחיים עצמם גרמו לא לפספס שום רגע בכדורגל ולאחוז את זה. בניגוד להיום שלדעתי הכול מגיע בקלות, כל אחד מקבל תשומת לב שלפעמים לא עושה טוב, הכול מתנקז למבנה אישיות וכישרון".
מה דעתך על הכתבה?