כאוהד ליברפול, לא חשבתי שאגיד את זה: מנצ'סטר יונייטד, תחזרי לעצמך

play
שחקני מנצ'סטר יונייטד חוגגים אליפות | https://sport1.maariv.co.il/world-soccer/premier-league/article/2002546/
צפו: מנצ'סטר יונייטד הבקיעה צמד בתוספת הזמן בדרך ל-4:4 מטורף מול וילה

לקראת המפגש המסקרן הערב (ראשון, 18:30, ספורט1), קשה שלא לתהות לאן נעלמה אחת האימפריות הגדולות באנגליה. התבוסה לקומו, ההתרסקות בליגה והפיטורים של קאריק ממחישים את המשבר, אבל כאוהד ליברפול, אני מודה: אני מתגעגע ליריבה הגדולה שלי

(גודל טקסט)

יש דברים שאוהד ליברפול לא אמור להגיד בקול רם, ואחד מהם הוא שבא לו לראות את מנצ'סטר יונייטד חוזרת לעצמה. דווקא לקראת המפגש המסקרן בין השתיים הערב (ראשון, 18:30, ספורט1), אני מוצא את עצמי חושב על היריבה המושבעת קצת אחרת. במשך שנים התרגלתי לשמוח בכל הפסד שלה, להתעצבן בכל ניצחון ולחכות למפגשים בינינו עם לא מעט מתח. הרי אין הרבה דברים מספקים יותר מלנצח את יונייטד, ואין הרבה דברים משמחים יותר מלראות אותה מאבדת נקודות. אבל כשאני מסתכל על מצבה העונה, אני מגלה שקשה לי אפילו ליהנות מזה. לא הפכתי לאוהד שלה, חלילה, וגם לא עברתי צד. פשוט יש גבול לכמה אפשר לצחוק על מועדון שהיה פעם אימפריה והיום מתקשה להיזכר איך נראית צמרת הטבלה.

מיריבות היסטורית לסיוט מתמשך

היריבות בין שתי הערים החלה להתפתח כבר במאה ה-19, בין היתר על רקע התחרות המסחרית והכלכלית ביניהן. פתיחת תעלת הספנות של מנצ'סטר ב-1894, שאפשרה לעיר לקיים נתיבי סחר ימיים עצמאיים ולהפחית את תלותה בנמל ליברפול, החריפה את המתיחות. בהמשך הצטרף גם הכדורגל למשוואה, והפך את היריבות ההיסטורית לאחת הגדולות, הטעונות והמרתקות ביותר בעולם הספורט.

המספרים ממחישים היטב את סדר הגודל של שני המועדונים. ליברפול ומנצ'סטר יונייטד חולקות את שיא הזכיות באליפות אנגליה, עם 20 תארים לכל אחת. ליברפול מובילה בגביעי אירופה עם שש זכיות לעומת שלוש של יונייטד, בעוד השדים האדומים מובילים בגביע האנגלי עם 13 זכיות לעומת שמונה של היריבה. ליברפול של ביל שאנקלי ובוב פייזלי שלטה בשנות ה-70 וה-80, לפני שיונייטד של סר אלכס פרגוסון תפסה את מקומה והפכה לכוח הדומיננטי של שנות ה-90 וה-2000. אלה שני מועדונים שלאורך עשורים התחרו על אותם תארים, אותה יוקרה ואותו כתר. בקיצור, לא בדיוק מערכת יחסים שהייתם מציעים למטפל זוגי.

וירג'יל ואן דייק וברונו פרננדש | Michael Regan / Staff

אלא שהעונה, נדמה שיונייטד נמצאת במסלול התרסקות שקשה היה לדמיין. התבוסה 4:1 לקומו בליגת האלופות הייתה אחת מנקודות השפל הבולטות, ולא רק בגלל התוצאה. לראות קבוצה בסדר הגודל של מנצ'סטר יונייטד מגיעה לאיטליה ומקבלת שיעור בכדורגל מקומו זו תמונה שקשה לעכל. אם פעם המפגש עם יונייטד היה גורם ליריבות שלה להזיע, עכשיו נדמה שהיא זו שצריכה לבדוק מי מחכה לה מעבר לפינה.

גם בליגה המצב לא פחות מדאיג. התוצאות המאכזבות, רצף המשחקים ללא ניצחון וההידרדרות עד מתחת לקו האדום הפכו את העונה הזו לסיוט של ממש עבור האוהדים באולד טראפורד. מועדון שעד לא מזמן היה רגיל להיאבק על אליפויות ועל מקומות בליגת האלופות מוצא את עצמו מסתכל למטה, אל עבר קבוצות התחתית. קשה להאמין שאלה אותם השדים האדומים שפעם היו גורמים לכל הליגה להסתכל עליהם מלמטה. אפילו אוהדי ליברפול כבר לא יודעים אם לצחוק או להציע להם טרמפ בחזרה לצמרת.

הפיטורים של מייקל קאריק היו כמעט בלתי נמנעים לנוכח התוצאות. מי שהגיע עם תקוות גדולות והצליח בתחילת הדרך לייצב את הספינה, לא הצליח למנוע ממנה להמשיך להתנגש בקרחון. עכשיו, עם הגעתו של מאוריסיו פוצ'טינו, יש בי בכל זאת מעט אופטימיות לגבי העתיד של היריבה המושבעת. המאמן הארגנטינאי מכיר היטב את הכדורגל האנגלי, הוכיח בעבר שהוא יודע לבנות קבוצות תחרותיות ולפתח שחקנים, ואולי דווקא הוא יצליח להחזיר לאולד טראפורד קצת מהזהות שאבדה לה. מצד שני, גם לפניו היו לא מעט אנשים שהבטיחו להחזיר את יונייטד לגדולתה. אפשר לומר שבמועדון הזה כבר פיתחו אלרגיה למילה "פרויקט".

מאוריסיו פוצ'טינו עם שחקני מנצ'סטר יונייטד | צילום מסך טוויטר

הכדורגל זקוק ליריבויות הגדולות שלו

הסיבה לכך שקשה לי לראות את יונייטד במצבה הנוכחי חורגת מהיריבות האישית שלי כאוהד ליברפול. בסופו של דבר, כדורגל הוא גם מוצר. מוצר שנבנה על רגשות, סיפורים, מסורת, כוכבים ויריבויות. הוא הפך לתופעה הגלובלית שאנחנו מכירים בזכות מועדונים ונבחרות שהגיעו לפסגות הגבוהות ביותר, יצרו רגעים בלתי נשכחים והפכו משחקים מסוימים לאירועים שאי אפשר להחמיץ. ריאל מדריד וברצלונה, מילאן ואינטר, באיירן מינכן ודורטמונד, ברזיל וארגנטינה – וגם ליברפול ומנצ'סטר יונייטד. הגדולות האלה לא רק זכו בתארים, אלא בנו לאורך השנים את הסיפורים שבגללם מיליוני אנשים ברחבי העולם התאהבו במשחק.

מנצ'סטר יונייטד הייתה אחת הנציגות הבולטות ביותר של המועדונים האלה. היא לא הייתה רק קבוצה מצליחה, אלא מותג עולמי, כזה שמשך אליו אוהדים מכל קצוות תבל. הקבוצות של פרגוסון, הכוכבים שעברו באולד טראפורד, המאבקים מול ארסנל, צ'לסי וליברפול והיכולת להפוך כל משחק גדול להצגה – כל אלה תרמו למעמדה של הפרמיירליג כאחת הליגות הנצפות והאהובות בעולם. אפשר לאהוב אותה ואפשר לשנוא אותה, אבל אי אפשר להתעלם מהתרומה שלה לכדורגל.

כשמועדון בסדר הגודל הזה מאבד את מקומו בצמרת, משהו מהקסם של המשחק הולך לאיבוד. אני לא חושב שהכדורגל האנגלי זקוק לכך שיונייטד תהיה אלופה בכל שנה, אבל הוא בהחלט זקוק לכך שהיא תהיה רלוונטית במאבקים הגדולים, תתחרה על המקומות הראשונים ותהיה יריבה שאף אחת לא רוצה לפגוש. הכדורגל זקוק לקבוצות הגדולות שלו, לא רק בגלל התארים שהן זוכות בהם, אלא בגלל היריבויות והמתח שהן מייצרות. הרי אף אחד לא רוצה לראות את הקלאסיקו הופך למשחק אימון, או את הדרבי של מנצ'סטר הופך למפגש שבו אחת הקבוצות מגיעה בעיקר כדי לצמצם נזקים.

מוחמד סלאח נגד מנצ'סטר יונייטד | Michael Regan / Staff

אני רוצה לנצח אותה, לא לאבד אותה

חשוב לי להבהיר: אין כאן שום שינוי בנאמנות שלי. אני עדיין רוצה שליברפול תנצח את מנצ'סטר יונייטד בכל מפגש, ואני עדיין אשמח לראות אותה מאבדת נקודות מול כל יריבה אחרת. אין דבר מספק יותר מלנצח את יונייטד, ואין דבר מתסכל יותר מלהפסיד לה. אבל חלק גדול מההתרגשות הזאת נובע מכך שמדובר ביריבה שמולה יש כל כך הרבה היסטוריה, מטען רגשי ומשמעות. אני רוצה להגיע למשחקים האלה עם דופק גבוה, עם חשש אמיתי ועם תחושה שכל טעות עלולה לעלות ביוקר. אני רוצה להיות בלחץ לקראת שריקת הפתיחה, לא לדעת מה יקרה ולחכות לראות מי תצא עם ידה על העליונה.

לכן, המפגש ביום ראשון באנפילד הוא בדיוק מסוג המשחקים שאני רוצה לראות שוב ושוב. אני רוצה להגיע אליו עם ההתרגשות של משחק גדול, עם הידיעה שיונייטד מסוגלת להקשות על ליברפול ועם התחושה ששום דבר לא מובטח. פוצ'טינו מגיע עם הרבה מה להוכיח, יונייטד זקוקה נואשות לנקודות, וליברפול, מבחינתי, עדיין צריכה לעשות את העבודה שלה ולשלוח את האורחים הביתה בידיים ריקות. אפשר לרצות שיונייטד תחזור לעצמה, אבל עדיף שתתחיל לעשות את זה במחזור שאחרי ליברפול.

אולי זה נשמע מוזר כשזה מגיע מאוהד ליברפול, אבל אני באמת רוצה שמנצ'סטר יונייטד תחזור להיות מנצ'סטר יונייטד. לא כדי שתזכה באליפות, לא כדי שתניף גביעים ולא כדי שאצטרך לסבול עוד ערב שבו היא חוגגת על חשבוננו. אני רוצה את זה כדי שהניצחונות של ליברפול עליה יהיו שווים יותר, כדי שההפסדים יהיו כואבים יותר וכדי שהמפגשים ביניהן ימשיכו להיות מהמשחקים הגדולים ביותר שיש לכדורגל להציע.

וויין רוני וסטיבן ג'רארד | Michael Regan / Staff

יריבות אמיתית לא נמדדת רק בכמה אתה רוצה שהיריב שלך יפסיד, אלא גם בכמה חשוב לך שהוא יהיה שם כדי שתוכל לנצח אותו. הערב (ראשון) ב-18:30, באנפילד, אני רוצה לראות את ליברפול מנצחת, לשמוח על כל טעות של יונייטד ולחגוג אם שלוש הנקודות יישארו אצלנו. אבל אחרי שריקת הסיום, אני מקווה שהשדים האדומים ימצאו סוף סוף את הדרך חזרה. אני לא רוצה לראות אותם יורדים ליגה, נאבקים בתחתית או הופכים לעוד מועדון גדול לשעבר שמנסה להיזכר בימים היפים שלו. אני רוצה לשנוא אותם על הדשא, להתעצבן כשהם מנצחים ולחגוג כשהם מפסידים. אבל כדי שזה יקרה כמו שצריך, הם צריכים לחזור לצמרת. כי בסופו של דבר, גם כאוהד ליברפול, אני יודע שהכדורגל טוב יותר כשמנצ'סטר יונייטד חזקה. והערב? עם כל הכבוד לגעגועים, שלוש נקודות באדום.

עוד באותו נושא: ליברפול', מנצ'סטר יונייטד

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי