1. עד לשער של איתי שכטר, עמוק בתוך זמן פציעות, שקבע ניצחון 0:2 למכבי ת"א, זה היה ה-0-1 הכי חד צדדי שצפיתי בו בחיי. אלמלא ארנסטס שטקוס, וסדרת החמצות מדהימה, מכבי ת"א הייתה משפילה את הפועל ב"ש, הגם שהשפילה אותה בכל מקרה. באר שבע לא הייתה קיימת, בוודאי עם 10 שחקנים, אך גם עם 11. מכבי הייתה מאורגנת יותר, נחושה יותר, לוחצת יותר, מהירה הרבה יותר, קטלנית במהלכי ההכרעה, הגם שאין לה מחץ כדי לתרגם זאת, ובעיקר רעבה יותר, עניין מדהים בפני עצמו. די להסתכל בהפרש השערים של מכבי ת"א אחרי 8 מחזורים כדי לקבל את התחושה שהייתה אתמול: 11 מול 0.
2. אפשר לומר הרבה דברים על ולדימיר איביץ', הוא רס"ר, הוא חשדן, מבטו מקפיא, הוא מטיל אימה. אז מה, גם על דרור קשטן כתבנו דברים דומים, מה שלא הפריע לו להיות המאמן מספר 1 בליגה לאורך שנים ארוכות. איביץ' עשה אמש בית ספר לברק בכר, החל מהמערך הגמיש – 3-2-1-4 – שבו בכל רגע נתון, כשהקבוצה התגוננה, היו לה חמישה שחקני הגנה, כדי לכווץ את העמידה ולהציב חומה חיה מול כל ניסיון התקפי. בקו ההגנה הראשון עשו רוסלן ברסקי ודור מיכה – שני קשרי הבוקס טו בוקס – לחץ על הקישור האחורי של באר שבע – נאור סבג ועדן שמיר – ובקו השני, קיבלו דן גלזר ומתן חוזז, את שחקני ההתקפה של באר שבע, כשהם חלק מחוליית הגנה, כל אחד בתורו. גלזר היה בכל מקום במגרש, וקצת הזכיר את התפקיד שעשה קוסטאס קצורניס בזכייה המדהימה של נבחרת יוון ביורו 2004 – להיות בלם מטאטא בכל חלק במגרש.
איביץ' הבין כבר לפני מספר שבועות שמה שתוקע אותו הוא משחק מעבר מאוד מסורבל. השיבוץ בהרכב של מתן חוזז, בוודאי אחד השחקנים המהירים בליגה, נתן לו עוד יתרון מול הכבדות של היריב. איביץ' הבין שמול קבוצות קטנות, כל עקרונות המשחק האלה לא שווים את הלוח שמשרבטים אותם, אם היריב לא עושה דבר מלבד להפריע, אבל מול הקבוצות שיש להן מטרות, הוא יגיע כדי לחסל. והוא חיסל. את בית"ר בצורה רשימה, בטדי, את מכבי חיפה ואת הפועל ב"ש בבלומפילד. היתרון הטבלאי על מכבי חיפה ובאר שבע, הוא עדיין נזיל, אבל היתרון הפסיכולוגי הושג. איביץ' השיג הרתעה משמעותית בקרב שלו על שמירת התואר.
שחקני מכבי ת"א. היתרון הפסיכולוגי וההרתעה כבר הושגו (דני מרון)
3. לא יפה לומר את זה, אבל יכול להיות שלמוחמד שכר מקרית שמונה מגיעה רנטה קבועה מהמשרדים של מכבי ברחוב שארית ישראל, על כך שב-18 באוגוסט, במהלך ניסיון לחטוף מאנדראס יאניוטיס, הוא פצע אותו, והעניק לדניאל טננבאום את צ'אנס חייו.
טננבאום שבר אתמול שיא מועדון (של חואן פאבלו ושיא לאומי של אריה חביב), למרות שבדקה השלישית כמעט ספג, ולא נדרש כלל למאמץ להגיע או לשמור על ההישג, אבל הוא לא הסיפור כאן, אלא דווקא מי שהוא החליף. יאניוטיס הספיק עד ה-18 באוגוסט להיות גורם דומיננטי בהדחה המשפילה של מכבי ת"א מאירופה, והשפיע באופן ניכר על ההגנה שלו. על טננבאום שחקני ההגנה סומכים, מה שגם שלמעט איתן טיבי, שמדבר עברית, כל השאר מדבר איברית.
ואפשר היה לראות את זה בהרחקה של מיגל ויטור – שעשה הכל כדי להיות מורחק – שהוא בבאר שבע לא רק חצי קבוצה, אלא חצי אלוהים. ההרחקה שלו הפכה את באר שבע למפוחדת. היא לא העזה לעשות פעולות שהיא עושה כשהוא נמצא. די לראות מה עולל בלם נבחרת ישראל, לואי טאהא, עם שער ובישול, כדי להבין למה נבחרת ישראל נראית ככה. אין כמעט שחקני הגנה בישראל, ומכבי ניצחה את באר שבע גם בזכות העובדה שמתוך חמשת שחקני הקו האחורי שלה, ארבעה הם לא ילידי הארץ ואת הכדורגל שלהם לא למדו בה.
חוזז ומיכה. מצאו פיתרון למשחק המעבר המסורבל (דני מרון)
4. עוד לפני שהושלם בלומפילד המחודש הזהרנו שהוא לא גמור. הוא רחוק מלהיות גמור, וזה מסכן חיי אדם. מה שקרה שלשום, במבואה בין שער 7 ל-8, במשחק בין בני יהודה לבית"ר ירושלים ומה שקרה אתמול עם שחרור רימון העשן הצהוב ביציע של הפועל באר שבע, מצביע על כך שהמתקן לא מרגיע את קומץ האוהדים האלימים.
להיפך, הוא נותן להם רעיונות ובמיוחד כלים כדי להראות נוכחות. במקום שהחיפוי לא הושלם זו בכלל סכנת נפשות. תגרה שתצא משליטה עוד תביא להשלכת אוהדים מהקומות העליונות, לתחתונות, שלא לדבר על הרחובות הסמוכים שעוברים שיפוץ מסיבי. די לעבור בשדרות בן צבי ההומים, סמוך להרחבת המסיבית ברחוב שלבים. בפינת כל מדרכה מחכות ערימות של אבני מדרכה שמחכים לריצוף, ולצידן ערימות של ברזלים. זה אמל"ח לכל דבר, ללא תמורה, וללא פיקוח. מישהו חייב להתעורר מהר לפני שיקרה אסון.
מה דעתך על הכתבה?