על כישרון ושיכרון: ירדן שועה הגזים. כדאי שילמד איך מתנהגים

1 ירדן שועה שיחק רק שמונה דקות אתמול במשחק מול נס ציונה. מרקו בלבול העדיף להכניס לפניו למערכה את מוחמד עוואד, ולא בגלל שעוואד בחר ערב משחק לאכול בבית ולא ב"פריים", אלא בגלל שהוא משחק יותר מהר ויכול לשחק מהאגף. זה הביא למכבי חיפה ניצחון שמכבי ת"א לא הביאה, ועוד ניצחון משכנע.

רק שירדן שועה ירד לחדר ההלבשה ולא השתתף בחגיגות. אם יש משהו שהכישרון הגדול שלו לא יוכל להתמודד לאורך זמן זה השיכרון שלו. ירדן שועה בטוח שהוא שם, לגמרי שם, והוא הדבר הגדול הבא. וזה בסדר, יש לכך סימנים מובהקים, אבל אף אחד בגיל 20 לא מתנהג ככה, בטח לא בכדורגל הישראלי שבו לקהל יש השפעה מכרעת על מה שקורה בסופו של דבר במועדון. יש בכדורגל הישראלי יותר מדי דוגמאות לכישרונות אפילו גדולים משועה שלא ידעו להתאים לכך גם קודים של התנהגות. הקהל הקיא אותם לבד.

 
אוהדי מכבי חיפה במושבה. הגיעו בהמוניהם (עדי אבישי)

2 המדריך לפריצת בונקר מורכב משלושה אלמנטים מרכזיים: 1. משחק אגפים. 2. בעיטות מרחוק. 3. מבצעים אישיים. ועדיין, יש אלמנט מרכזי שהוא הבסיס של כל העניין: מהירות. אם עשרה שחקנים עומדים מאחרי הכדור – והפועל חדרה לא התביישה לעשות זאת אתמול לעיני 25 אלף איש בבלומפילד – ועשרה שחקנים אחרים מניעים בצורה מסודרת, שבלונית ורוחבית, הסיכוי שהמשחק יסתיים ב־0-0 נותר תלוי בטעות או בהצלה, שני דברים שאוסטין אג'ידה יכול לעשות בהתקפה אחת.

למרות הניצחון המזהיר בטדי, שנבע בעיקר מכך שהיריבה נתנה למכבי ת"א שטחים ושיחקה התקפי, האלופה לא מתקדמת ביכולת שלה להתמודד מול קבוצות חלשות ממנה מאז פתיחת מוקדמות ליגת האלופות. משחק המעבר שלה – כן, גם מול קבוצה שלא לוחצת – איטי להחריד, תכנית המשחק לא אפקטיבית, והשחקנים סטטיים מדי. נדמה שמכבי ת"א לא יודעת איך לפצח בונקר, ואין לה גם את הכלים לכך. שחקנים זריזים הם לא בהכרח שחקנים שמשחקים כדורגל מהיר, כל עוד הכדור לא זז מהר, ונדמה שהקבוצה לא מאומנת להתמודד עם החידלון הזה. אם גם קבוצות בכירות יצופפו מולה, היא בכלל תהיה בבעיה. מול הבכירות העונה יש למכבי 100 אחוזי הצלחה ו־2.5 שערים בממוצע ומול הנחותות 67 אחוזי הצלחה ו־0.75 שערים למשחק.

ייאמר לזכותו של אורי גוטמן שבמחצית המשחק הוא לא הסתיר את העובדה כי הוא בא לשחק הגנה. הוא עשה הכל נכון, והקבוצה הזו מאומנת לחלוטין כדי לגרד נקודות, בסדר בהגנה, בשקט הנפשי וביציאה בנגיעה להתקפות הבודדות. מעניין אגב, איך תסכם הוועדה המקצועית של איגוד השופטים את ההתעלמות של שופט ה־VAR, דוד פוקסמן, מהמרפק המכוער של אנריק סאבוריט לעצם הבריח של חגי גולדנברג.

איביץ' וגוטמן. זה נכשל במשימה וזה השיג את מה שרצה (אריאל שלום)

3 על שוער אומרים שהוא חצי קבוצה; סקורר יכול להפוך משחק של קבוצה; שחקן עושה משחק יכול לקבוע רמה של קבוצה. מעטים הבלמים שמשנים לבד קבוצה, בטח קבוצת צמרת. מיגל ויטור הוא ההימור הכי גדול של ברק בכר בקריירת האימון שלו. הוא כל כך תלוי בו, שהוא מוכן לקבל את כל הפציעות שלו לחוד ובמצטבר, לתת לו את כל הזמן בעולם להחלים בדרך טבעית, ובלבד שבסוף יעמוד לרשותו. ויטור הוא הסוד שמאפשר להפועל ב"ש לשחק כמו שצריך התקפית כי יש לה שקט הגנתי, ועוד לא דיברנו על התרומה ההתקפית שלו.

ויטור החזיר את הפועל ב"ש אתמול לפסגה, אולי מוקדם מהצפוי לנוכח ההרכב החדשני־ניסיוני שבכר מריץ על חשבון חלק נכבד מהסגל שהביא לו שלוש אליפויות. הניסוי מצליח מהר מהצפוי, וזה יוצר באופן מובהק כרגע מירוץ תלת ראשי לאליפות. תגידו שלא התגעגעתם למרוץ אליפות. כן, גם אוהדי מכבי.

בכר. מריץ הרכב חדשני (מאור אלקסלסי)

4 סקציה נס ציונה לא עושה כלום מפתיחת העונה. לא משחקת על נקודות, לא מתגוננת כהלכה, לא מנסה לייצר כדורגל חיובי. אם כבר אתה בפריז, צא מהחדר במלון, לך תראה עולם. נס ציונה מעבירה את העונה הזו כאילו מדובר בשתיית אופטלגין נוזלי. והכי גרוע, שהיא מתנהגת כמו קבוצת חובבים. זה נורא מרשים ש־9,500 אוהדי מכבי חיפה מגיעים למשחק חוץ, אבל אם היה מגרש של 20 אלף מקומות, הם היו מביאים 19 אלף. למה? כי נותנים להם. לא תהיה פה תרבות ספורט עד שמועדוני כדורגל לא יבינו שיש דברים יותר חשובים מכסף, למשל כבוד עצמי.