העיר ברגאמו לבשה חג ביום רביעי. אוהדי הקבוצות הגדולות באיטליה לא מתרגשים בדרך כלל מהעפלה לגמר הגביע, אבל מבחינת אטאלנטה היה זה אירוע חריג בעונה היסטורית. הרי היא זכתה בו פעם אחת בלבד בתולדותיה, אי שם ב-1963.
מאז היא העפילה פעמיים לגמר והפסידה. ב-1987 הכניעה אותה נאפולי של דייגו מראדונה, ב-1996 היתה זו פיורנטינה של גבריאל באטיסטוטה. הפעם, הכוכב הארגנטיני של היריבה לאציו היה בסך הכל חואקין קוריאה. עם כל הכבוד, הוא אפילו לא עשירית מדייגיטו או באטיגול. הפעם, השחקן הארגנטיני הטוב על המגרש היה בכלל בשורות אטאלנטה – הקפטן פאפו גומס שהיה אמור להניף את הגביע. הפעם, החבורה בשחור כחול היתה פייבוריטית.
האופטימיות היתה עצומה. 21 אלף אוהדים הרחיקו לאיצטדיון אולימפיקו ברומא כדי לחזות באירוע המכונן. ראשי אטאלנטה יצאו להודות להם עוד לפני שריקת הפתיחה ובכו מהתרגשות כאשר ראו את עוצמת התמיכה. לרוע המזל, הם הזילו דמעות גם בסיום. ההזדמנות הנדירה חמקה מידיהם. השחקנים לא עמדו בלחץ הפסיכולוגי. התנופה היתה גדולה, אך היא נעצרה ברגע האמת. הניצחון של הנשרים אמנם היה דרמטי משני שערים מאוחרים (את המסמר האחרון תקע, באופן אירוני במיוחד, דווקא קוריאה), אבל לאציו היתה עדיפה במשך כל 90 הדקות. זה היה קרוב לטרגדיה ספורטיבית של ממש.
אטאלנטה נגד לאציו בגמר הגביע. זה היה יכול להיות סיום מתוק (Gettyimages)
האוהדים והשחקנים חזרו הביתה שבורי לב, אבל אסור להם להרים ידיים. זה לא הזמן לשקוע בדכאון, כי על הפרק נמצאת משימה חשובה אפילו יותר. הרבה יותר. זכייה בגביע זה נהדר, אבל היוקרה והתגמול הפיננסי מההעפלה לליגת האלופות גדולים אפילו יותר. וזה הרי כל כך קרוב. בעונה הטובה ביותר בתולדותיה נמצאת החבורה העליזה מברגאמו במרחק נגיעה מהבטחת ההשתתפות בצ'מפיונס. שני מחזורים לסיום היא תופסת בגאווה את המקום הרביעי, ביתרון שלוש נקודות ממילאן ומרומא. לפיכך, ניצחון ותיקו בשני המחזורים האחרונים יעשו את העבודה ללא קשר לתוצאות של המתחרות. יש רק בעיה אחת – במחזור הנוכחי מצפה לאטאלנטה משחק חוץ הערב (ראשון) נגד יובנטוס.
והקרב הזה הוא גורלי. אם תפסיד, עלולה אטאלנטה להחמיץ את הכל. למילאן נותרו משחקים מול פרוזינונה וספאל, והיא נהנית מיתרון במפגשים הישירים במקרה של שיוויון נקודות. אם תנוצח בטורינו על ידי הגברת הזקנה, גורלה של אטאלנטה כבר לא יהיה בידיה. ואמנם יש ירידת מתח מסוימת אצל האלופה, והיא לא ניצחה בשלושת המחזורים האחרונים אחרי הבטחת התואר השמיני ברציפות, אבל צריך לקחת בחשבון את הנסיבות. זה משחק הבית האחרון של העונה. זה משחקו הביתי האחרון של מסימיליאנו אלגרי כמאמן. הוא ירצה להיפרד מהקהל עם ניצחון.
אוהדי מילאן ורומא מחזיקים אצבעות ליובה, אבל כל יתר האיטלקים מעודדים את אטאלנטה. כי כבר מזמן לא היתה בארץ המגף קבוצה שגרפה אהדה נייטרלית כה גדולה. הסגנון שלה התקפי וסוחף, הקפטן שלה כריזמטי באופן יוצא דופן, המאמן ג'אן פיירו גאספריני נתפס כעילוי, וכל המועדון מהווה מופת לניהול. בעולם הציני של הכדורגל המודרני, בו הכסף שולט וכולם מנסים לתחמן את כולם, הבעלים אנטוניו פרקאסי הוא דמות חריגה בנוף. הוא הכי מקומי שיש, הכי צנוע שיש, הכי ערכי שיש.
פירלו. הכל היה יכול להיות שונה (Gettyimages)
זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל בקדנציה הראשונה שלו כנשיא המועדון בתחילת שנות ה-90, פסל פרקאסי אפשרות לגנוב מהיריבה האיזורית ברשיה ילד מוכשר בשם אנדראה פירלו. הוא לא עשה זאת כי לא האמין בגאונותו, אלא בדיוק להיפך. המתח בין המועדונים גדול מאוד גם כך, ופרקאסי לא רצה להצית עוד יותר את הלהבות. "זו תהיה תקרית דיפלומטית, והנער יהיה במרכזה. פירלו צריך להישאר במקומו, כי שחקנים כמוהו חייבים לגדול בשקט. הוא צריך להינות מהחיים ולשחק עם חיוך, ולא לספוג קללות. הוא יהיה שייך לכל העם האיטלקי", הצהיר הנשיא. וכך היה. פירלו הפך לאייקון, והקרדיט על כך שייך גם לאטאלנטה.
ב-1994 ירדה הקבוצה מברגאמו לליגה השניה, ופרקאסי הודה בכשלון ועזב. ככל שחלף הזמן, הוא הבין כי האשמה לו היתה בו. מחליפו עשה עבודה גרועה הרבה יותר, ואף זנח את האקדמיה המפוארת של המועדון. אז ב-2010 חזר פרקאסי ורכש את אטאלנטה בפעם השניה. הוא שיקם את האקדמיה, החזיר את היציבות, הביא את גאספריני עוד ב-2014, ומאז מעניק לו גיבוי מוחלט גם בימים קשים. ביחד, הם בנו סגל לתפארת בהשקעה כספית מינימלית. ביחד, הם הפכו את אטאלנטה לקבוצה הכי כיפית בליגה. יותר מיובנטוס שהתחילה מזמן לשעמם. יותר מנאפולי שאיבדה את הברק אחרי עזיבתו של מאוריציו סארי. יותר מאינטר, מילאן, רומא ולאציו. זו ההצגה הטובה במדינה.
עד כמה גדולה? 73 שערי זכות ב-36 משחקים מהווים את המאזן הטוב ביותר בליגה. 40 מהם נכבשו במשחקי החוץ, וזה נתון מטורף בפני עצמו. על הדרך שברה אטאלנטה את שיא הכיבושים העונתי שלה שעמד על 66 שערים בעונת 1949/50 הרחוקה. היא משחקת מול כל יריבה ללא רגשי נחיתות ונותנת שואו בכל מחיר. זה בא לידי ביטוי גם נגד יובנטוס – הרי היתה זו אטאלנטה שהעיפה אותה מהגביע עם 0:3 מוחץ בינואר. בסיבוב הראשון, היא אף כמעט ניצחה את הגברת הזקנה בליגה, אבל כריסטיאנו רונאלדו כבש שער שיוויון מאוחר וזה נגמר בתיקו 2:2. תוצאה כזו תספק את החבורה של גאספריני הערב. האם אפשר להשיג אותה?
שחקני אטאלנטה חוגגים על חשבון יובנטוס. הם אלה שהדיחו את הגברת הזקנה מהגביע (Gettyimages)
כל המדינה תעצור את הנשימה. איטליה כולה עודדה את אטאלנטה בגמר הגביע, והתאכזבה. האוהדים לא רוצים לחזות במפלה נוספת. הם מצפים לחדשות טובות, ויש שקוראים אפילו לגאטאנו שיראה לעזור מהשמיים. הקפטן האגדי של יובנטוס הוא בוגר האקדמיה של אטאלנטה, בה שיתף פעולה עם פרקאסי. ב-1974 עבר שיראה ליובה, פרקאסי נשאר באטאלנטה. דרכיהם נפרדו, אבל החברות נשמרה. שיראה נהרג בתאונת דרכים ב-1989, ואוהדי שתי הקבוצות ביכו את מותו. דמותו מאחדת אותם לנצח. הפעם, סבורים כולם, היה שיראה מעודד את אטאלנטה. כי ליובה הנקודות לא באמת חשובות. עבור העיר ברגאמו, זה אחד המשחקים החשובים בהיסטוריה. והיא ראויה להצליח.
מה דעתך על הכתבה?