באופן אירוני, המשמעות של השם "יובה" בלטינית הוא "נוער", אבל בפועל יובה מתנהלת בדיוק הפוך. יש שיגידו שהעולם שייך לצעירים, אבל במקרה של יובה זה לא כך. גיל הסגל הממוצע השנה היה 28.7 שנים (רק קייבו ופרמה מציגות גיל ממוצע ותיק יותר) מה שבהחלט מצדיק את הכינוי "הגברת הזקנה".
אבל יובה לא צריכה להסתכל רחוק, בסך הכל להעיף מבט על עבר עמדת החלוץ שלה וללמוד מה היא טרנספורמציה ספורטיבית. בדיוק כמו שאריה זקן משנה את הרגלי הציד שלו בגיל מאוחר, וכמו שרונאלדו הפך משחקן קו פעלתן לחלוץ מטרה אימתני, כך יובה תצטרך להמציא את עצמה מחדש.
כריסטיאנו רונאלדו הגיע למנצ'סטר יונייטד כשחקן קו מהיר כמו שד, אנוכי וחסר משמעת טקטית. את מה שקיבל מפרגי במהלך ששת שנותיו בשדים האדומים הגדיר בצורה מושלמת כריסטיאנו כ"בית ספר לכדורגל". הוא הודה שללא היד הנוקשה והמשמעת חסרת הפשרות של סר אלכס פרגוסון הוא לא היה מצליח להגיע למקומות אליהם הגיע ולראות את המשחק בצורה בה הוא רואה אותה היום. לימים, ובעת ההגעה לריאל מדריד והפיכתו לקפטן הנבחרת, הוסיף CR7 גם פרמטרים של מנהיגות, משחק קבוצתי והבנה שהוא הרבה יותר מפעלולים על הקו וחומר לסרטוני יו טיוב אלא כוכב בקנה מידה שלא ראינו קודם.
רונאלדו חוגג אליפות. מחשב כל פעולה וצעד שלו (AFP)
אבל, כמו יובנטוס שמגיעה לנקודת תפנית בה תצטרך להביא רעיונות ו"פעלולים" חדשים, כך גם כריסטיאנו הבין בהגיעו לגיל 30 ש"פדאלדה" על הקווים זה כבר לא מספיק. רונאלדו, בשיתוף פעולה מדהים עם בנזמה, הפך לשחקן קו שמאל שחותך הרבה לאמצע, לשחקן שמתפקד כחלוץ שני ומפנה למרסלו את הקו ולשחקן שמבין שלא יוכל להסתמך כבר על מהירותו וזריזותו כי בדיוק כמו בטבע, תמיד יגיע דור חדש, מהיר יותר, חזק יותר ובריא יותר.
על מנת לא להיאכל על ידי הדור החדש של הבלמים המהירים והזריזים, שינה רונאלדו את צורת משחקו והפך לחלוץ 9 קלאסי. נכון שפעמים רבות עדיין ראינו אותו מגיע מקו שמאל וחודר פנימה, אבל עמידת המוצא שלו הייתה במרכז הרחבה כחלוץ מטרה. הגדולה האמיתית של רונאלדו היא שהאבולוציה אפשרה לו להראות לנו כמה הוא גדול. בתחילה בזכות ערמומיות, זריזות וטכניקה ולימים כגאון רחבה, מפלצת כדורי גובה ושחקן מחושב שמחשב כל פעולה וצעד שלו כי ההתאוששות כבר לא אותו הדבר. משחקן הקו הטוב בעולם, הוא הפך לחלוץ מטרה כזה.
הסקת המסקנות הזו של רונאלדו יכולה לתת מושג ליובנטוס מה דרוש לקבוצה על מנת להמשיך את המורשת. אמנם בליגה האיטלקית כרגע אין יריבה אמיתית, ופער של 20 נקודות בהחלט מייצג את הפרשי הכוחות, אבל בטווח ארוך וברצון להישאר בטופ האירופאי ולהוות תיגר על ליגת האלופות תצטרך הגברת הזקנה להוציא כמה שפנים חדשים מהכובע.
מויזה קן. הצעיר המבטיח שאמור להחליף את CR7 (Gettyimages)
אז נכון שאנחנו עדים לזניחת שיטת שלושת הבלמים בחלק מהמשחקים, וניסיון להצערת החולייה האחורית עם שחקנים כמו קאנסלו, דה שיליו ורוגאני, אבל עדיין אין באופק יורש ראוי לבנוצ'י וקייליני. תעשה נכון יובה אם תנסה לשים ידה על אחד מהבלמים היותר מודרניים, יותר מהירים וטכניים ותצא מהתבנית המוכרת של בלמים שהחוזקה העיקרית שלהם היא קריאת מהלכים ומיקום ותלך על בלמים סטייל קוליבאלי (נאפולי), דה פריי (אינטר) או רומניולי (מילאן).
כמו כן, על מנת לשמור ולשמר את ההגמוניה חייבים ראשי הקבוצה לחשוב על גוון נוסף, תבלין שונה ושובר שוויון למרכז המגרש. גם בצמד ההתמודדויות נגד אייאקס ראינו שאת המשחקים הפסידה יובה במרכז השדה. אז נכון שאמרה ג'אן, פיאניץ' ומטווידי ממושמעים, הגנתיים ובעלי ניסיון, אבל שלושתם יחד סיפקו השנה תשעה שערים, עוד פחות בישולים וזה לא מספיק גם אם מוסיפים על זה אינספור חילוצים ועבודת הגנה.
ולסיום, גם בעמדת החלוץ יצטרכו למצוא תחליף ל-25+ שערים של רונאלדו בשנה. השחקן לא הולך ונהיה צעיר יותר וכמו כל תהליך בטבע, הזמן יעשה את שלו ו"הגבר הזקן" צריך לפנות מקום לכוח צעיר, חזק יותר ובועט יותר. אם זה מויזה קן המבטיח, אם זה דיאבלה, או שאולי פעם נוספת תצטרך יובה למצוא חלוץ אחר ולהתחיל את כל התהליך מההתחלה.
מה דעתך על הכתבה?