"מרגיש כמו דון קישוט": על הערב ההיסטורי של אייל סגל ומכבי נתניה

אייל סגל היה אתמול (שלישי) אולי האיש המאושר באצטדיון בנתניה, כשהקבוצה אותה רכש לפני פחות משלוש שנים במצב קשה לפני פירוק העפילה לגמר גביע המדינה לראשונה מאז שנת 2014.

כבר שהגיע למועדון הוא ראה קבוצה מפורקת, ובעזרת צוות המאמנים סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה והמנכ"ל ניב גולדשטיין הצליח למחוק מינוס תשע נקודות ולהחזיר את הקבוצה לליגה הבכירה: "שאלו אותי בראשית הדרך, אם אני מאמין שאפשר לעלות אחרי פירוק ובמינוס 9 נקודות, תשובתי הייתה ברורה, שאם הכל יתחבר, אז המינוס 9 לא רלוונטי. כי אם מסתכלים בסטטיסטיקה של כל העולות בכל השנים ובכמות הנקודות שצברו, אז המינוס 9 לא מהווה בעיה".

אתמול הוא ראה את המטרה שהציב לצוות המאמנים מתקרבת לידי הגשמה: "גם בגביע, בדומה ללאומית, אני רואה הקבלה בנושא המטרות. זו הייתה מטרה הגיונית. אליפות, לצורך העניין, זו פנטזיה שקשה יותר להגיע אליה בשיטות שלי, כי אני לא מאמין בהבלחות או בהשקעה שתתפוצץ לך בפנים. ידעתי שבשיטת הניהול שלי, לזכות באליפות זה לוקח שנים. בגביע, עם הגרלה נכונה ואנרגיות טובות, אתה מסוגל. זה ברור היה לי לחלוטין שזה אפשרי, אבל זה לא משהו שהעסיק אותי כל יום. גם היום אני מאמין שזו משימה סופר קשה".

סגל. "אם הכל מתחבר, המינוס לא רלוונטי" (דני מרון)

אחרי שתי העונות המוצלחות, תחילת העונה בישרה רעות לנתניה פוסט עזיבת דיא סבע וערן לוי. את חמשת המחזורים הראשונים הקבוצה לא ניצחה, והדיבורים היו יותר בכיוון של מאבקי תחתית מאשר הצלחה מקצועית. סגל לא ויתר וסימס למאמנים: "אני לרשותכם. מה שתצטרכו מקצועית, תקבלו". שמונה חודשים לאחר מכן, הגיבוי והסבלנות הוכיחו את עצמם. בתחילת חודש אפריל נתניה נמצאת מרחק פסיעה מההעפלה לאירופה, בין אם בגביע או בין בליגה. "אני לא האמנתי שמישהו אחר יעשה את זה ויצליח מלבד המאמנים כיום. בתפיסת עולמי, אני נגד פיטורי מאמנים גם בילדים. האדם שהכי מחובר ובנה מקצועית וחברתית, הוא המאמן שעשה את ההכנה. בטח כשזו נתניה של שלוש שנים תחתם. לי הם הכי מתאימים בעולם ואני חושב שאני מתאים להם. מבחינתי הם יהיו יכולים להירשם ברשימת המאמנים הגדולים שהיו בנתניה".

"בפתיחת העונה, לאחר ארבע נקודות מתוך שמונה עשרה אפשריות, לא חשבנו קדימה. חשבנו איך אנחנו מתייצבים. כשאתה נכנס לשרשרת הפסדים, הסיכוי שתפסיד במשחק הבא יותר גבוה. היינו צריכים קודם כל להתייצב: ניצחנו את חיפה, באר שבע ורעננה. כבר כששאלו אותי בתחילת העונה, אמרתי שאני רוצה שקודם כל נתקדם בכל פרמטר. יש לנו את האפשרות שזה יקרה. במבחן התוצאה, בשנה שעברה בשלב הזה לא היינו בגביע ולא היה לנו את הצ'אנס להיות בין ארבע הראשונות בליגה".

לפני שלושה חודשים בערך, לא הכל היה ורוד בנתניה. הבעלים היה מאוכזב מכמות האוהדים, ודיבורים על שיתופם בניהול כדרך של לקיחת אחריות עלו בראשו. גם ההצלחות הנוכחיות עדיין לא גורמות לו לאופוריה: "אני נמצא באותו מקום שהייתי בפעם הקודמת. זה לא עניין שאם יש יום טוב אתה ככה ואם יום פחות טוב אתה אחרת. מה שאני חשבתי אז אני חושב גם היום. ברור לי לחלוטין ואני מרגיש את הבדידות שלי היום בנתניה, שהיא מועדון שונה שבמשך כל השנים הדפו את כל מי שהיה בראשו. המנהיגות המקומית הדפה גם כלכלית וגם פוליטית. אני ממשיך להרגיש בודד".

דראפיץ' וברדה. "אני מתאים להם והם מתאימים לי" (דני מרון)

"אתמול זו הייתה דוגמא לכמויות הקהל שאני מצפה שיגיעו למשחקים של מכבי נתניה. לא הבלחה. זה הדרייב שהביא אותי לעשות את מה שעשיתי וזה לא משנה מה שקורה על המגרש. בלי תנאים: לא עסקת חבילה שאם לא תביא את השחקנים הגדולים אז לא נגיע. זה מה שגורם לי להישאר. אמרתי תמיד שאם לא יבוא מישהו טוב ממני, לא אלך. לא השקעתי את מירב זמני ומיטב כספי בשביל שמישהו ירסק את זה. אם לא אראה שמישהו טוב ממני, אין בזה היגיון. גם היום אני אומר שאני לא מתאים לכדורגל – כי אני בהרבה דברים דון קישוט".

גם ההחלטה להעביר את חצי הגמר לאיצטדיון בנתניה הוכיחה את עצמה: לא היה מדובר במשימה פשוטה. סגל, שלא דוגל בחלוקת הזמנות (כבר בתחילת דרכו במועדון הוא הוציא מגדר שימוש את מדיניות החינם), העדיף לוותר על 100 ההזמנות שקיבלה נתניה, שהופשרו לטובת רכישה של האוהדים. 8,300 נתנייתים מילאו כל פינה באצטדיון ובקבוצה רואים בכך כאחד מגורמי המפתח לניצחון אתמול, וכך גם סגל: "זה הצליח מכל הבחינות, במיוחד כשאתה רואה את קצב מכירת הכרטיסים במכבי ת"א ובני יהודה".

אמש, עוד במהלך החגיגות, גם ראשת העיר מרים פיירברג-איכר התקשרה: "אני מאושרת. תודה רבה על מה שעשית בנתניה", היא אמרה בהתרגשות לסגל.