ורמוט: "לא היה לי צהוב בבית. הרגשתי לא נעים מאוהדי הפועל"

גילי ורמוט
גילי ורמוט | צילום: עדי אבישי

הקשר שתלה את הנעליים לאחרונה התראיין לפודקאסט "הפודיום" של אורן יוסיפוביץ' ודיבר על המעבר החד מאדום למכבי ת"א: "תחושה מוזרה". וגם: איך כמעט חזר להפועל הקיץ, האכזבה בחו"ל, שכטר ושפת הגוף ("אני חצי מת")

(גודל טקסט)

חודש ושבוע עברו מאז גילי ורמוט הודיע רשמית על פרישה מכדורגל. קשר העבר תלה את הנעליים אחרי קריירה מפוארת, ואתמול (רביעי) הוא התארח בפודקאסט "הפודיום" אצל אורן יוסיפוביץ' ודיבר בגילוי לב על המעבר שזעזע בזמנו את המדינה – מהפועל תל אביב למכבי תל אביב, יום אחרי הדרבי הגדול. כמו כן, דיבר על התקופה בחו"ל ואיך כמעט שב הקיץ ללבוש אדום.

האזינו לפרק המלא

המעבר מהפועל תל אביב למכבי תל אביב: "רק בדיעבד הבנתי שחיים רמון וג'ורדי קרויף סיכמו על זה, אבל היה לרמון תנאי שאני עובר אחרי הדרבי, והדרבי היה יום לפני סגירת החלון. כשאתה עושה מהלך כזה אתה לוקח בחשבון את ההשלכות ושכנראה לא תחזור בעתיד (למרות שהיו פעמים שזה ממש היה קרוב). לאורך כל הדרך, 80-90% מהקהל רצה שאני אחזור. יש את הגרעין הקשה, האולטראס, שלא רצו, אבל השאר מאוד מאוד רצו. אחרי שפרשתי היה מן זעזוע כזה, מן 'וואו, זאת המציאות וזה לא יקרה', אז עוד אנשים הצטרפו. אבל הגרעין הקשה הוא המכתיב והוא המאיים וזו הסיטואציה, וזה בסדר".

איך היה המעבר החד מאדום לצהוב: "כשהגעתי לקריית שלום ושמתי את המדים הצהובים… בהפועל אסור לך ללבוש אזרחי צהוב, אז לא היה לי צהוב בכלל בבית. אתה פתאום בא ושם כולך צהוב, ומצלמים אותך. זו תחושה מוזרה. ואני אומר – יואו, איזה לא נעים, עכשיו כל אוהדי הפועל רואים את זה, איזה פדיחות, בא לך להסתתר, ברמה הזו. אני לא חתול רחוב שישימו עליו צעיף צהוב ו'יאללה אני שונא הפועל, אני 100% מכבי'. זה לא אני. אני לא מתכתי".

איך כמעט חזר להפועל ת"א בקיץ: "בסוף בעונה שעברה שיחקנו מול הפועל תל אביב ב-6 ביולי, ויום אחרי נסעתי לאילת 'בין הקורונות'. איציק ניסנוב דיבר איתי, הוא אמר לי שהוא שמע את הראיון שלי אחרי המשחק, שהוא היה מבסוט גם מאיך ששיחקתי וגם מהראיון ושהוא מאוד מאוד רוצה להחזיר אותי להפועל. אמרתי לו 'שמע, אני אשמח וכסף לא יהיה בעיה'. הייתי בא גם במשכורת חייל. דיברנו על הבעייתיות עם הקהל, והוא אמר לי שנסדר את זה, שזה שטויות ובקטנה. אבל כשזה הגיע לבאמת לטפל בזה הוא נעלם".

ורמוט. יושבי שער 5 יכולים להירגע
גילי ורמוט | צילום: עדי אבישי

האם הוא מרגיש פספוס בתקופתו כליגיונר: "כשיצאתי לקייזרסלאוטרן הייתי בצומת דרכים. החלום שלי היה ליגה ספרדית, גם הכיוון היה לשם, ופתאום באו קייזרסלאוטרן והחתימו אותי ואת איתי שכטר. זו הצעה שאתה לא מסרב לה, אז חתמתי שם ובדיעבד ההחלטה הזאת הייתה גרועה. היה גם חוסר מזל, אבל החלטה לא טובה מבחינתי, ואם הייתי חותם בספרד אז אולי יכולתי לעשות קריירה אירופית אחרת".

ההצעות כשהחליט לחזור לישראל: "אני ושכטר היינו ביחד בטרום-עונה בגרמניה ושנינו ידענו שאנחנו עוזבים, כל אחד מסיבותיו. הוא פתאום חותם בסוונסי באיזה חוזה בוננזה שנפל עליו משמיים. חוזה שאין דברים כאלה, חלום. עזב והשאיר אותי לבד. אני כל היום בקשר עם הסוכנים, והפקס לא הגיע. ג'ורדי בדיוק הגיע לישראל והוא היה מוכן להתאבד עליי, והייתה גם הפועל. החלטתי לחתום בהפועל, ובאמת בתחילת ספטמבר חזרתי".

המספרים שלו: "אני חושב שהמספרים שלי לא שיקפו את התרומה שלי לקבוצה. היום יש יותר מדדים של מסירות מפתח, יצירת מצבי הבקעה, דריבלים מוצלחים או סחיטת עבירות קרוב לרחבה, ואלו דברים שהייתי עושה הרבה, אבל זה לא בא לידי ביטוי במספרים. אני חושב שלאורך כל הקריירה הייתי יותר טוב מהמספרים וקצת סבלתי מזה".

הביקורות על שפת הגוף שלו: "כל הקריירה הייתה לי בעיה עם שפת הגוף, אני לא מתכחש לזה, אני לא נראה טוב בלי הכדור. עם הכדור זה נראה מצוין, בלי הכדור אני חצי מת. היו אומרים לי 'תזייף שפת גוף, תעשה ככה, תהיה עצבני לפעמים'. זה אני".

גילי ורמוט
ורמוט בקייזרסלאוטרן | Christof Koepsel/Bongarts/Getty Images

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי