1. הפועל ב"ש ניצחה אתמול וקצת זקפה את גבה, אבל נדמה שמי שמצוי בנבכי המועדון הזה הביט בטח בעיניים כלות מה נהיה מעמרן אלקרנאווי, שהיה פעם פוטנציאל להחליף את מאור מליקסון והיום הפך להיות יד ימינו של בן רייכרט. במקום שבו שחקני בית הולכים לאיבוד, הם חוזרים לפעמים לביקור מלווים בזעמם.
לא יודע כמה משחקים בחוץ יחטוף אריק סאבו – הוא הורחק על עבירה בלתי ספורטיבית באדום ישיר – אבל הפועל ב"ש צריכה להעניש אותו בחומרה, כי הדרך בה הגיב על העבירה החמורה לכשעצמה של אלקרנאווי היא דרך שמועדון בסדר הגודל של הפועל ב"ש לא יכול לחיות איתה בשלווה. דניאל בר נתן שגה במקרה הזה – היה לו משחק קשה לשיפוט – והיה צריך להרחיק גם את אלקרנאווי, שעשה עבירה בוטה יותר מזו שעשה מאוחר יותר דודו ביטון כנגד הפרובוקציה של לואי טהא.
בכל מקרה, עצם העובדה שמה שזוכרים מהניצחון המעודד של ב"ש, הוא את המקרים המכוערים האלה, זה עוד נדבך על העונה העצובה הזו.
צריך להיענש בחומר. סאבו (דני מרון)
2. חמש נקודות זה מעט מאוד בכדורגל הישראלי. הפועל ב"ש מחקה ב-1985 פער נקודות כזה מבית"ר ת"א, שני מחזורים לסיום העונה, כדי להישאר בליגה. קל וחומר 17 מחזורים לסיום העונה. לכן לא מובן איך מנחם קורצקי מרשה לעצמו לברך בעליצות מופגנת את מכבי ת"א על זכייתה באליפות. רק חסר שהיה עומד ומוחא לה כפיים 90 דקות. גם ההקדמה שלו שעסקה במלחמה נגד הממסד בעניין פדרו גלבאן אינה לעניין אחרי הפסד שמסבך את רעננה עמוק בתחתית.
ולמה אנחנו עוסקים ברעננה כשמכבי ת"א מצליחה לעבור מוקש קלאסי – משחק באצטדיון רמת גן המנוכר, ביום מקפיא ורטוב, מול יריבה שאין בה שום צ'ארם שהיה ליריבות הקודמות? משום שזה ממשיך תמיד מאותה נקודה: דור פרץ אתמול, אבי ריקן נגד ב"ש, יונתן כהן בגביע. שלושה משחקים ברציפות שוולדימיר איביץ' מכניס שחקן והוא גומל לו מיד על המחווה בשער. העבודות על הפסל בדמותו של איביץ' ממשיכות במרץ בסטודיו סודי בקריית המלאכה.
העבודות על הפסל בדמותו של איביץ' ממשיכות במרץ (עדי אבישי)
3.רוצים הוכחה לכך שהליגה השנה חלשה? למכבי נתניה מספיקות 24 נקודות כדי להיות במקום הרביעי, מרחק נגיעה מהמקום השני. בעונה שעברה באותו מחזור היו לה 27 נקודות שהפסיקו לה בקושי למקום חמישי. ועדיין, יש כאן חוסר הערכה מובהק לכך שנתניה מצליחה כבר שנה שנייה ברציפות, לשנות את השחקנים הראשיים ועדיין להיות קבוצה התקפית, מעניינת, ומצליחה.
סלודובאן דראפיץ' ושי ברדה עשויים לתת פייט אדיר ליוסי אבוקסיס בקרב המועמדים למשרות נחשקות בכדורגל הישראלי בעתיד הקרוב.
כבר שנה שנייה ברציפות שנתניה התקפית, מעניינת ומצליחה (אודי ציטיאט)
4. מרקו בלבול טרף את כל הקלפים בסמי עופר. כולם דיברו על יוסי אבוקסיס כמאמן הבא של מכבי חיפה. בלבול גם חתם לשנה וחצי ועיכב את הגעתו של מאמן בני יהודה, וגם ניצח אותו אתמול בנשק שבו אבוקסיס עושה קריירה מדהימה כבר כמה שנים: בהתקפות מעבר מהירות, יעילות, וקטלניות. הצגת תכלית.
בלבול היה כבר במכבי חיפה. אולי הוא לא השאיר שובל של כריזמה, אבל היה המוצלח מפתרונות הביניים. עד עכשיו הוא מוכיח שיש בו משהו שכן שובר את הפרדיגמה בכל הנוגע להתנהלות של מכבי חיפה. למרות המחאה נגד יעקב שחר, השינוי בעמדת מאמן החזיר למועדון את רוחו. מכבי חיפה משחקת כדורגל יעיל, נותנת פייט ולצד זה מנסה להיות דומיננטית. זה לא ייגמר באליפות, זה יכול להיגמר באירופה, וזה יכול להחזיר לקהל את הקבוצה שהוא כל כך אוהב.
5. לא מבין מדוע חסידיו של פדרו גלבאן שבים ומזכירים לנו שהוא מלך השערים אי פעם של השחקנים הזרים בליגת העל. יותר מתאים למאבק על אזרחותו להזכיר שהוא במקום ה-54 מבין הישראלים בכל הזמנים.
ניצח את אבוקסיס בנשק שלו. בלבול (מאור אלקסלסי)
מה דעתך על הכתבה?