1. החמצות כמו של בן שהר יכולות לקרות. בן אדם הגיע בתנופה, בעט בעיטה מלאה, ברוטינה, והיא עפה לקורה. ההחמצה של ניב זריהן אתמול היא תקציר בשבריר שנייה, שליש עונה בדיסק און קי של מה שעובר על הפועל ב"ש העונה ובמקביל מה שעובר על הפועל חדרה. זריהן בא בנונשלאנטיות, עשה כבר חצי סיבוב לרוץ ליציע ולחגוג ניצחון, והרשלנות הפזיזה והמזלזלת הזו השאירה לניסו אביטן המורחק ביציע לעשות את מה שכל אוהד באר שבעי – והוא באר שבעי – היה עושה: לתפוס את הראש.
במילים אחרות: אתמול נפגשו בטרנר הקבוצה שחשבה שהכל יבוא לה בדיוק כמו בשלוש השנים האחרונות, ועדיין מאמינה שאיכשהו בסוף הכל יסתדר. היא אפילו זכתה לשער מנבדל ברור – כיאה לקבוצה שהכל בא לה בקלות – ולא ניצחה. כי כדי שמשהו יבוא בקלות, צריך להתייחס אליו ברצינות. לעומתה, חדרה היא קבוצה שלרגע לא מאמינה שהיא לא מסוגלת – הנחלה של מאמן ומנטור – ולמרות שהיא עושה טעויות בהגנה שמתאימות לליגה א', היא בטוחה שאפשר לנצח קבוצה של ליגה אירופית. בחוץ.
הנאיביות הזו מייצרת את האומץ שממנו נוצרות אגדות. 25 שנה אחרי הייתה תחושת דה ז'ה וו שראינו כבר משחק כזה, בפארק דה פרנס, בין צרפת לישראל.
נאיביות שמייצרת אומץ שממנו נוצרות אגדות. שחקני חדרה (לירון מולדובן)
2. כמאמן הפועל תל אביב, אלי גוטמן חזר פעמיים מפיגור 3:0 לתיקו 3:3: פעם נגד מכבי נתניה בבלומפילד ופעם באשדוד. בשני המקרים, גילי ורמוט היה אחראי על הקאמבק. הפעם לא רק שהוא היה נגד גוטמן, הוא גם ניצח אותו. מדהים, כי היה נדמה שאלי גוטמן הוא זה שהמציא את ורמוט הכוכב. הכישרון נולד אי שם באמצע העשור הקודם, אבל גוטמן יצר מוורמוט שחקן מופלא, מבשל בחסד ושחקן קלאץ'. הוא היה כדורגלן העונה בעונת הדאבל של גוטמן בהפועל ת"א, שבה היו ים של כוכבים.
וגוטמן, לניגוד להפסד אתמול בדרבי החיפאי, ניצח בעונות האלה דרבים כמו כלום. הפועל ת"א הייתה עולה לדרבים נגד מכבי ת"א ופשוט מתעללת בה. לוחצת, חוטפת, משחקת על שטח קטן, חותכת את ההגנה. אבל היו לה כלים. ליד ורמוט שיחקו שכטר, זהבי, לאלא, דה סילבה וגם אניימה. למכבי חיפה אין כאלה שחקנים, היא לקחה אותם מעבר לשיא. מכבי חיפה לא מייצרת שחקנים. אפשר ללחוץ ולכתוש, ולשחק על שטח קטן, אבל אם אין לסגנון הזה שחקני אופי שיתרגמו אותו לנקודות, אין בזה כלום.
להפועל חיפה היה האופי והנחישות וההבנה שדרבי מנצחים בשיניים, ובעיקר בכך שמשחקים כדורגל כדי לנצח ולא כדי להפגין שליטה. ככה הייתה הפועל ת"א של ורמוט וגוטמן, ככה הייתה אתמול הפועל חיפה של ורמוט ומימר.
3. כשבני יהודה מפסידה בבית והפועל חדרה לא מנצחת, אבל גם לא מפסידה להפועל ב"ש, מכבי ת"א עלתה למשחק שלה נגד מכבי פ"ת כאלופת עונת 2018/19. רק שאת התואר לא מחלקים בדצמבר אלא במאי, עוד חצי שנה ויותר. ואת המחיר היא שילמה בחוסר היכולת שלה לנצח בקלות משחק בו היא שלטה בקלילות.
אתמול אגב למדנו שאם אדם מגיע לארץ כקפטן נבחרת צ'כיה, אז כנראה שהייתה סיבה לכך, ולא כפי שהושמץ תומאש סיבוק. הנגיחה המושלמת שלו, בתוך פקעת השחקנים לקרקע ופנימה, זו טכניקה עילאית ברגע קריטי. מצד שני, ראינו כבר שחקנים הרבה יותר גדולים שעפו ממכבי פ"ת כי לא ספרו להם את הרזומה. זה שסיבוק עוד כאן, זו מחמאה למלאבסים.
אין לה שחקני אופי. מכבי חיפה (ערן לוף)
4. הייתה פה פגרת שזרוע של שלושה שבועות. לבני יהודה זה לא משנה. היא מארחת במושבה ומתאמנת בשכונת התקווה. שם השזרוע שהתחיל בשליש האחרון של אוקטובר, עוד לא הסתיים באופן מעשי. בני יהודה התאמנה כל הזמן הזה על סינתטי וכשכבר הסתיים השזרוע, בשבוע שעבר, נאסר עליה להיכנס לרחבות, כי הוא עדיין לא הושלם. אז גם אתמול היא לא נכנסה לרחבה.
וברצינות, קבוצה של 20 מיליון שקל תקציב יכולה להשקיע קצת יותר משיקום משטח בפרק זמן קצר יותר. בני יהודה נראתה כמו קבוצה שעוד נמצאת בשזרוע.
מה דעתך על הכתבה?