רדו מזהבי: למה לא כותבים על דאבור שהוא מפריע לנבחרת?

ישראל אפילו הובילה, אבל אז החלו המעידות בקצב, כדורים הורחקו החוצה בבהלה, ובסקוטלנד, אפילו כדור חוץ יכול לסחוט מהקהל המקומי שאגה שמחה מקפיאת לב. והשאגות האלה הלכו וגברו עד שסקוטלנד השתלטה על המשחק, השוותה וחיפשה את המהפך. זה היה השלב שבו הנבחרת הייתה חייבת להרגיע את העניינים, לקחת את התוצאה המצוינת למחצית, לקבל הוראות הפעלה חדשות ולעלות למחצית השנייה כדי לקטוע את התנופה הסקוטית.

חמד מול מקגרגור. השוער הסקוטי מנע גניבה לשמה (Gettyimages)

השער הסקוטי השני הבהיר מדוע התאהבה הנבחרת בדקות הפתיחה. אלי דסה רץ ללחוץ על אנדי רוברטסון עמוק בשטח המגרש הסקוטי, והמגן של ליברפול עשה פעולה פשוטה והרחיק את הכדור מעליו לשטח הריק שהוא השאיר, מפה כבר קרסה ההגנה הדלילה כמו מגדל קלפים. עכשיו היה צריך לחזור ממחצית, במצב של פיגור, וזה לשנות קונספט ולרדוף אחרי היריבה. לנבחרות בעלות מסורת של הצלחות זה לא קורה. כל מה שמכנס בתוכו את תחלואי הכדורגל הישראלי – היוהרה, הנאיביות, האוריינטציה ההתקפית של המגינים, האמונה בטכניקה שלא באמת קיימת (ג'יימס פורסט זה שחקן עם טכניקה) – הופיע בדקות האלה. ריצ'רד נילסן לא הצליח להבריא אותנו מהם, גם הצוות האוסטרי מתקשה עדיין.

3. מעניין מה היה קורה אם במקום תומר חמד היה ערן זהבי מחמיץ שוויון בדקות הסיום, מעניין מה היה קורה אם זהבי היה נעלם למשחק שלם כמו מואנס דאבור. מעניין למה לא כותבים על דאבור – שני שערי נבחרת נגד אנדורה וגווטמלה ומעט מאוד בעיטות לשער – את מה שכותבים שנים על זהבי: שהוא מפריע לנבחרת, שהוא לא מגיע למשחקים החשובים, שאין לו מספרים בנבחרת כמו בליגה. והאמת היא שקראתי אתמול ברשתות החברתיות את אותם מבקרים ממשיכים במלאכת ההצלפה: זהבי מפריע, זהבי הכי חלש, זהבי לא צריך להיות בנבחרת. יכול להיות שזה האגו שלו, ייתכן וזה הרעב האדיר שלו לנצח שמוציא ממנו מימיקות שגורמות לאנשים להתעצבן. אבל זהבי בכל משחק נבחרת נראה השחקן הכי איכותי שלה.

זהבי. בכל משחק נבחרת נראה השחקן הכי איכותי שלה (אודי ציטיאט)

כשמאמן הכושר, ערן שדו, מראה לצוות ולשחקנים את נתוני ה-GPS, הנתונים של זהבי גבוהים מהשאר ב-20-30 אחוזים. הוא מרמה אחרת, אבל לחלק מהציבור הישראלי וחלק מהתקשורת, זה לא מספיק. די היה לשמוע את וילי רוטנשטיינר לפני ההמראה הביתה לועס בנחת חטיף סניקרס ומדבר עליו בעיניים נוצצות. רוטנשטיינר לא שייך לאשראם הסיני, לא מבלה באורכידאה באילת עם החבורה מפואבלו אספניול ולדעתי גם לא טיפוס של ריזורטים בתאילנד או תמונות מיוזעות באינסטוש. הוא מנהל מקצועי אוסטרי חמור סבר וגם הוא מעריץ של ערן זהבי. איפה טעינו? מתי נשלח אותו הביתה? גם הוא עיוור?

4. למרות החילופים המאוחרים, למרות השערים הנאיביים, למרות שבסופו של דבר משחקים בנבחרת ישראל גם שחקנים שלא היינו מהמרים עליהם כנושאי הבשורה, הבונקר הסקוטי בדקות הסיום הוא גם סוג של מחמאה ומצב לא מוכר לכדורגל הישראלי. השאלה איך מתקדמים מפה הלאה. שרן ייני ניסה לפרגן אתמול לשחקנים הצעירים ונדמה היה שהוא מקפל ציוד. "צריך לתת צ'אנס לבלמים צעירים ומהירים", הוא אמר, וגם אם לא התכוון, יש בזה משהו.

כיאל. סופר שחקן (אודי ציטיאט)

המשימה של הצוות האוסטרי לקראת מוקדמות היורו היא לנסות ולמצוא את ההרכב המתאים ביותר לשאיפות של הנבחרת, אלא שלא בטוח שהאוסטרים מחפשים הצערה בכל מחיר. רוטנשטיינר אמר על כך שהוא מחפש איזון, שיש כישרונות. העניין הוא שחוסר האיזון הוא בראש ובראשונה הפער הבלתי נתפש של שחקנים הכרעה לעומת שחקני הגנה ושוערים ופער בלתי נתפס בין מה שלומדים כאן למה שרוכשים באירופה. אין מה להשוות בין בירם כיאל וטאלב טוואטחה של מכבי חיפה לבין המפלצות שעשו מהם מאמנים אירופיים. כיאל אגב הוא סופר שחקן, ולא לחינם הוא שחקן הרכב בפרמיירליג.

5. את ליגת האומות אי אפשר עדיין לעכל, אבל אין ספק שהתאהבנו בקונספט, גם אם לא ברור – גם לא לאירופיים – עדיין איך זה עובד. מכנסים נבחרות באותה רמה לחודשיים של משחקים, פתאום מנצחים, פתאום שווים משהו, פתאום יש עניין. גם אם זה לא נגמר בהישג, ליגת האומות יצאה לדרך בלי תקוות והסתיימה עם נבחרת.