"לב"ש חמישה נציגים בנבחרת, אך אף אחד לא צמח מתוכנו"

אילוז השתנה לנו. הכדורגל הפסיק לעניין אותו מאז שחזר בתשובה. דיברו איתו על משנתו הסדורה של רבי שמעון בר-יוחאי, והניצוץ יחזור לעיניו. הקריירה של דוידי דווקא הייתה עשירה, מגוונת ומלאת הפתעות. נתוניו הגופניים, הגנטיקה הטובה בה התברך וחיבתו היתרה לשום ובצל השאירו אותו על מגרשי הכדורגל הרבה אחרי שעמיתיו גידלו כרס ופרשו מהענף. החיידק לא מרפה מאפרים. עד היום הוא משחק כדורגל בסופי שבוע, מחלק הוראות לשחקנים שהיו יכולים להיות נכדיו. למחייתו, מתפרנס דוידי כאיש אחזקה בטוטו טרנר, ומתוקף תפקידו ליווה אמש (שבת) את שחקני הנבחרת במהלך האימון המסכם לקראת המשחק הערב מול אלבניה. לא בטוח אם דן גלזר ועמרי בן הרוש יזהו את האגדה הבאר שבעית המהלכת שתתנועע לצדי המגרש בעת שאנדי הרצוג יתכנן את מהלכיו בתקווה לצוד הערב את הנשר האלבני.

דוידי, בן 60, מתרפק בערגה על הימים שבהם תיקל בפראות את ג'ון קוסמינה וצ'ארלי יאנקוס האוסטרלים. חיוך מסתורי מתפשט על פניו כשהוא משחזר את הימים שקדמו לתיקו מול הנבחרת של פרנק ארוק. "לפני שנחתנו באוסטרליה, עשינו עצירת ביניים בבנגקוק", סיפר לנו דוידי בראיון קודם: "אחרי ההתארגנות בחדרים יצאנו מהמלון. ידענו בדיוק לאן אנחנו הולכים".

דוידי. "ידענו בדיוק לאן אנו הולכים" (אודי ציטיאט)

לאן?
"לשופינג. קנינו חולצות של לקוסט ופולו, חגורות מעור תנין, מותגים מזויפים בזיל הזול. היה עוד הרבה מה לעשות".

מה עוד עשיתם?
"דאגו שנהיה כשירים, אז לכל אחד מאתנו הצמידו אחות מקומית שעזרה לנו מבחינה רפואית" .

ומה לגבי ההכנות המקצועיות?
"לקחו אותנו לאחד הפארקים בבנגקוק. קצת הנענו כדור ובעיקר עבדנו על תנועה בלי כדור. תיקי ציוד וענפים שימשו בתור קורות".

במשך שבע שנים לבש דוידי את המדים הלאומיים והיה שיאן ההופעות הבינלאומיות של שחקן באר שבעי בנבחרת. אליניב ברדה אמנם עקף אותו, עם 38 הופעות, אלא שרובן המכריע נזקפו לזכותו כששיחק מחוץ לב"ש. על תרומתו לנבחרת, יוענק לברדה מגן הוקרה מטעם ההתאחדות לכדורגל. "בתקופתי, לא ספרו את השחקנים מבאר שבע, רק מי שהיה קרוב לצלחת זומן לנבחרת", עולה דוידי להתקפה. "רק כשהגענו למשחקים באיזור המרכז הסתכלנו עלינו".

ברדה אמש בטרנר. מלך ההופעות של הפועל ב"ש בנבחרת (אודי ציטיאט)

אולי לא הייתם מספיק טובים?
"בשנות ה-70 לקחנו עם ב"ש שתי אליפויות רצופות, ובכל זאת התעלמו מאיתנו. אלון בן דור היה עלה התאנה בנבחרת. אני ואילוז ירקנו דם עד שמישהו הכיר בנו. כיום המצב שונה. להפועל באר שבע יש חמישה נציגים בנבחרת, אבל אף אחד מהם הוא לא יליד המקום ולא צמח מתוכנו".
התיקו (1-1) בסידני סידר לדוידי ואילוז טיסת המשך לקולומביה, לשני משחקי הכרעה על הכרטיס למונדיאל. עצירת הביניים הביניים הייתה הפעם במיאמי. הימים, ימים נוראים. הקהילה היהודית מימנה את המלון, חדרם של שני הבלמים מבירת הנגב היה בקומה ה-18. ערוץ החיים הטובים, דוידי מסר את גרסתו לסיפור: "כל אחד קיבל מיטה זוגית, סוויטה שלא מהעולם הזה. אברהם בנדורי, מנהל הנבחרת באותה תקופה, חילק לשחקנים סידור עם הקדשה. וכל אחד עשה מה שנראה לו. אני ואילוז צמנו והתפללנו בבית הכנסת. אבל היו שחקנים שעשו דברים אחרים".

על הדשא הקולומביאני, כולם כבר היו מאוחדים בתפילותיהם. דוידי מתקשה לשכוח זאת: "בוני נתן הצגה בברנקייה, וברמת גן, רוני רוזנטל תיסכל אותנו עם ההחמצות שלו. להוציא את הסגל של מקסיקו 70', היינו הכי קרובים להגיע למונדיאל. רק גול אחד הפריד בינינו לבין הגעה לאיטליה. עם שניאור וגרונדמן, זכרם לברכה, הגענו הכי רחוק שרק היה אפשר. היינו פיזיים. לא עשינו במכנסיים לפני משחקים חשובים. לצערי, תמיד חסר לנו הגרוש ללירה. נקווה שהפעם נצליח סוף סוף להגיע לטורניר גדול".