ככל שרגע האמת של ז'וזה מוריניו הולך ומתקרב, התבטאויותיו הופכות הזויות יותר ויותר. לקראת המפגש מול ברנלי ביום ראשון (17:50, ספורט1 HDׂ), הוקדש חלק נכבד ממסיבת העיתונאים לדיון בהיותו של הפורטוגלי אחד המאמנים הגדולים בתבל. הוא התרברב בתארים בהם זכה בספרד, איטליה ואנגליה, ולאחר מכן יצא בהצהרה משונה למדי: "המקום השני עם מנצ'סטר יונייטד בעונה שעברה היה אחד ההישגים הגדולים שלי".
האמירה הזו נשמעת אבסורדית, אבל מהווה המשך ישיר למדיניותו של מוריניו בתקופה האחרונה: הוא מנסה בכוח לגמד את המועדון שמעסיק אותו על מנת להאדיר את שמו ולתרץ את כשלונותיו. זוכרים כיצד בחר להתגונן אחרי ההדחה המביכה בידי סביליה בשמינית גמר ליגת האלופות? מוריניו טען אז כי לשדים האדומים "אין מסורת" ומנה את כישלונותיהם מאז 2012, עונה אחרי עונה. לדבריו, למנצ'סטר סיטי היתה מסורת מפוארת יותר. הוא מנה את כוכבי היריבה העירונית וסיפר: "אלה פירות השקעה של תקופה ארוכה, לא רק מהשנתיים האחרונות". הוא לעג לשחקני יונייטד, במיוחד לאלה שהעזיב, וקבע: "כאשר אסיים את כהונתי, מחליפי ימצא שחקנים עם מנטליות אחרת ואיכות אחרת".
מתקפה חסרת רסן מסוג זה של על מועדון מפואר היתה צפויה להסתיים במכתב פיטורים מיידי. לא אצל מוריניו. הוא דווקא קיבל הארכת חוזה. ולמרות הפיאסקו המהדהד בצ'מפיונס-ליג, הוא ממשיך בגישתו ומלגלג ככל הניתן על הסגל שעומד לרשותו. כעת מתברר כי המקום השני, במרחק עצום מהאלופה מנצ'סטר סיטי, הוא אחד ההישגים הגדולים בחייו.
מוריניו. מההישגים המפוארים ביותר שלו? (Gettyimages)
יותר קשה מהזכייה בליגת האלופות עם פורטו? יותר מאתגר מהטרבל עם אינטר? לזכות באליפות עם צ'לסי בעונתו הראשונה באנגליה היה קל יותר? ברור שלא, אבל מוריניו מנסה לשדר לכולם – אין לי כלים. קניתם עבורי את פול פוגבה, רומלו לוקאקו, אלכסיס סאנצ'ס, נמניה מאטיץ', ויקטור לינדלוף ואריק באי? זה לא מספיק. רק מאמן ענק כמוני מסוגל להצעיד את החבורה העלובה הזו לגבהים בלתי נתפסים. ומה בכלל אפשר לעשות עם אנתוני מרסיאל? עדיף כבר לאמן את ערן לוי.
אפרופו מרסיאל, אשר ספג ממוריניו אש על כך שהעדיף להיות מספר ימים לצד אישתו אחרי לידת בנו. הקיצוני הצרפתי, ששקל לעזוב את המועדון, מתקרב כעת לחתימת חוזה ארוך טווח, ככל הנראה משום שהוא מאמין כי צפוי לו עתיד ורוד באולד טראפורד בעידן שאחרי מוריניו. מרסיאל, אגב, היה הגיבור בשני משחקי החוץ הקודמים מול ברנלי. בעונה שעברה הוא הבקיע את שער הנצחון בקרב קשה בינואר. באפריל 2016, הוא כבש ובישל לוויין רוני בנצחון 0:2. את שני המשחקים הביתיים מול חניכיו של שון דייץ' סיימה הקבוצה של מוריניו בתיקו, ובדצמבר האחרון היא אף היתה קרובה מאוד להפסד לפני שג'סי לינגרד הישווה ל-2:2 בזמן פציעות.
איך שלא תסתכלו על זה, קשה למנצ'סטר יונייטד לשחק נגד ברנלי. הסיבה לכך פשוטה. הקבוצה של דייץ' לא נותנת ליריבות מרחבים להתקפות מתפרצות. היא משחק כדורגל צפוף מאוד ומאורגנת מאוד טקטית. השדים האדומים לא מצטיינים במשחק התקפה יצירתי בעידן מוריניו, וחיפוש פרצות בעורף של ברנלי מהווה עבורם אתגר עצום. זאת ועוד: מול ברנלי, אחת הקבוצות הצנועות ביותר בליגה, יונייטד מחוייבת להציג כדורגל התקפי. אין לה ברירה אחרת, אלא ליזום. ויונייטד של מוריניו לא אוהבת ליזום. היא מעדיפה לחכות לטעויות ולנצל אותן. אצל ברנלי, הטעויות האלה נדירות למדי.
אנתוני מרסיאל. ספג אש ממוריניו (Gettyimages)
בעיה נוספת, חשובה אף יותר, היא הבעיה התדמיתית. בעוד מוריניו משתדל לגמד את קבוצתו ולהציג אותה כאנדרדוג, מציגה ברנלי מולו את המראה. כאשר רואים אוהדי יונייטד את החבורה הלוחמנית והמוגבלת של דייץ', הם מרגישים שלשם מדרדר הפורטוגלי "המיוחד" את קבוצתם האהובה. זו המטרה: להפוך את יונייטד לברנלי. כי עבור ברנלי, כל תוצאה חיובית היא ברכה. עבור ברנלי, מקום שביעי והעפלה למוקדמות הליגה האירופית מהווים נס. עבור דייץ', העונה שעברה באמת היתה המוצלחת ביותר בקריירה. זו היתה פסגת שאיפותיו. האם מוריניו מקנא בו? או אולי הוא מבין עמוק בליבו שאין לו יכולת לספק את הסחורה עם סגלים דלים באמת ועם תקציבים נמוכים?
הפעם פוגש המיוחד את ברנלי בעיתוי דרמטי במיוחד. אחרי הפיאסקו בברייטון והמפלה ההגנתית מול טוטנהאם, הפסד שלישי רצוף עלול לחרוץ את גורלו – וההצהרות על גדולתו לכאורה רק עלולות להחמיר את מצבו. יש גבול לרמת הזלזול במועדון. אם מנצ'סטר יונייטד תמצא את עצמה מתחת לברנלי בטבלה, שום הסבר על היעדר מסורת לא יספיק.
מה דעתך על הכתבה?