כמעט שנתיים חלפו מאז שאלמוג כהן חזר למכבי נתניה. פרק זמן שבמהלכו הקשר בן ה-32, ששיחק במשך שנים בגרמניה והחליט לסגור מעגל, חווה לא מעט – ביקורות, טלטלה ניהולית, החלפת מאמן ובעיקר הרגיש איך זה לחזור לארץ כליגיונר עם הר של ציפיות. כעת, הוא פותח את הלב ומדבר על הכל בראיון מיוחד לספורט1: העונה שהסתיימה ללא מקום בפלייאוף העליון, הקהל שאליו הוא כל כך קרוב, המאמן ריימונד אטוולד, נבחרת ישראל והבעלים אייל סגל.
"אני תמיד אוהב לשמור דברים שאני אומר כדי לא לשכוח", הוא ממהר להתייחס לאובדן הכרטיס לפלייאוף העליון והאכזבה של קבוצתו מהמחזור האחרון בעונה הסדירה. "ריימונד אמר שהמטרה שלו היא לסיים במקום יותר טוב מהמקום שסיימנו בעונה שעברה ותוך כדי שהתקדמנו בעונה הוא אמר שהמטרה היא פלייאוף עליון. אני אמרתי שהמטרה היא לשחק כדורגל איכותי, שעל זה אנחנו יכולים לעשות וי גדול, לשתף הרבה צעירים, שיהיו הרבה שחקני בית ולא להתחרות בשום רגע בעונה על ירידה. בכל הפרמטרים האלה העונה היא די מוצלחת. אני כן יכול להגיד שהעונה הזאת היא די מאכזבת, כי בצורה ששיחקנו ובמקום שהיינו בו לאורך כל העונה, זה מאכזב לאבד את זה במחזור האחרון".
אז למה בעצם קיימת תחושת האכזבה?
"כי שיחקנו כדורגל מדהים נגד כל הקבוצות. ברק בכר מאוד הופתע מהצורה ששיחקנו נגד מכבי חיפה. גם נגד חדרה החמצנו ואם היינו יורדים במחצית ביתרון אף אחד לא היה מדבר מילה. היו לנו מצבים של מאה אחוז גול. כל העונה מדברים על שופטים וכמעט לא שמעת את זה מאיתנו. בחודשיים האחרונים כששיחקנו את הכדורגל הכי טוב שלנו העונה, נגד הפועל ת"א הגיע לנו פנדל שלא קיבלנו, נגד מכבי פ"ת ספגנו גול מיד/פאול/אופסייד שזה עוד שלוש נקודות, נגד הפועל ת"א בגביע נשרק נגדנו פנדל הזוי והם לא בעטו למסגרת עד אז".
זה היה בידיים שלכם.
"שיחקנו כדורגל איכותי וחיובי. בשנה שעברה היו משחקים שהיינו לא טובים. השנה היו שלושה כאלה: מכבי ת"א ומכבי חיפה בבית ואשדוד בחוץ. יש לנו פה הכול: סאונה, ג'קוזי, ארוחות, פסיכולוג ספורט, שני עוזרי מאמן, שלושה אנשי צוות רפואי כל יום, קליניקה צמודה, תאי חמצן. אלו דברים שלא לכל קבוצה בארץ יש ובמיוחד בתקציב שלנו. אני חושב שהשנה עבדנו מאוד קשה, ברמה חריגה לארץ. שעות של אימונים. הקושי של האימונים אצל ריימונד, יש דרישה אינסופית. אלה אימונים שמאוד הזכירו לי את גרמניה. זה תהליך שהיה מושלם אם היינו עוברים שלב בגביע או מעפילים לפלייאוף אבל לא כל מה שאתה חולם קורה. מצד שני, אפשר לראות את המשחקים האלה ולהגיד שנתניה שיחקה מדהים".
ספר קצת על אטוולד.
"ריימונד מאמן פרפקציוניסט ששום דבר לא מספק אותו. הוא דורש מקצוענות ושיפור יומיומי. ברור שנגד מכבי חיפה הוא היה גאה בדרך ששיחקנו וגם נגד חדרה, אבל באנו לאסיפה יום אחרי ואנחנו רואים הרבה קטעים שאנחנו לא כובשים או לא פועלים נכון מול השער".
דיברו על זה שאולי יש לכם בעיה מנטלית במשחקים החשובים.
"שמעתי את זה. מדברים שהמשחק מול בית"ר ירושלים אחרי הקורונה היה צומת דרכים והפועל ת"א וחדרה היו צמתי דרכים. אתה רוצה להגיד לי שהמשחק נגד סכנין בחוץ לא היה כזה? אם הם היו מנצחים הם היו עוברים אותנו בטבלה. מה עם ק"ש בחוץ? אם היינו מפסידים לא היה סיכוי לפלייאוף. כפ"ס? אתה יודע שאם אתה מפסיד אתה הולך למאבקי ירידה ואתה בא ומנצח 0:1 עם תצוגה של ווינריות והקרבה. אז לא יכול להיות שאלו לא צמתי דרכים וחדרה כן. צריך להסתכל על שני הצדדים. אין בעיה מנטלית, להפך".
אבל גם בעונה שעברה היה אותו סיפור.
"בשנה שעברה היינו הקבוצה שמאוששת קבוצות. כשקבוצה הייתה רוצה להתאושש, היא הייתה באה לשחק נגד מכבי נתניה, מנצחת אותה וממשיכה. זה שעשינו חודש וחצי של פיק בשנה שעברה, לא העיד על דרך כמו העונה הזאת. הפעם, כל העונה היינו במקום מסוים ושיחקנו טוב. לא חיברנו רצף ניצחונות אבל גם לא היה לנו רצף של הפסדים למעט התקופה שבה הפסדנו לחדרה, לב"ש וחיפה ועשינו תיקו עם בני יהודה. זו הייתה התקופה היחידה הרעה ואני חושב שבגלל התקופה הזאת אנחנו לא בפלייאוף, לא בגלל ההפסד לחדרה. קבוצה חזקה כמו שלנו לא צריכה להגיע למצב שמשחק אחד מכריע לה עונה. כמו שלאשדוד לא היה משחק אחד שהכריע. אני לא חושב שאשדוד עשתה משהו שונה מנתניה, פשוט לא הייתה לה את הנפילה שהייתה לנו".
על מה נשאר לשחק?
"הפלייאוף התחתון לא פחות חשוב. אנחנו רוצים להראות שהיכולת לא מקרית. זה משהו שעבדנו עבורו קשה. כל קבוצה רוצה לשחק כמונו. כל קבוצה רוצה להשכיב את הקבוצה היריבה על ה-16 שלה. כל קבוצה רוצה להגיע לשש או שבע הזדמנויות לגול בכל משחק. למעט אשדוד, אף קבוצה לא עושה את זה כמונו. למכבי פ"ת היו קטעים כאלה אבל היא לא משחקת ככה במשך חודשים. ראיתי את המשחקים של ק"ש לאחרונה: נגד אשדוד, סכנין ומכבי פ"ת – לא הגיע להם לעשות נקודות והם עשו תשע מתשע".
בוא נדבר על המהפכה בקיץ, כשריימונד החליף את סלובו ושי.
"דראפיץ' וברדה מאמנים מצוינים, אבל בסופו של דבר בכדורגל יש לפעמים תחושת מיצוי ויכול להיות שזה מה שהם הרגישו. אי אפשר לקחת מהם את מה שהם עשו פה. הם שמו את המועדון הזה על הרגליים. לא הכרתי את ריימונד לפני שהוא הגיע, אבל הוא מאוד מזכיר לי את התקופה שלי בגרמניה. עם הסגל שיש פה והעבודה הקשה, ידעתי שהעונה נהיה קבוצה חזקה, קבוצה של מאמן, שיודעת מה היא רוצה מעצמה. הפרידה משי ומסלובו הייתה נכונה לכולם".
מה יהיה בעונה הבאה?
"נלמד מהטעויות שעשינו. אני לא משקר, אנחנו נהיה בפלייאוף. לא אולי כן ואולי לא. אני מאמין שנהיה בפלייאוף העליון. זה שאתה משחק מהשוער ועד החלוץ זה לא משהו שקורה ברגע. אתה מסכים איתי שאיך שמכבי נתניה שיחקה בתחילת העונה ואיך שהיא משחקת היום זה שמיים וארץ? מבחינת השקט, הנעת הכדור המסודרת. זה לא משנה מי היריבה, מהמשחק מול מ.ס אשדוד בבית אתה מגיע למצב שאתה משכיב את היריבה על החצי שלה בכל משחק. אמרו לנו אחרי בית"ר שהם חולים בקורונה ולא יכולים לרוץ, אבל ידענו שאנחנו עושים את זה לכל קבוצה. אז הנה עוד מעט נשחק שוב מולם ובוא נראה. קשה מאוד ללחוץ אותנו, לדעתי אפילו אי אפשר. הרי זה לא שמכבי חיפה במשחק האחרון רצתה לרדת אחורה. בכר הודה שנתניה היא קבוצה שקשה ללחוץ".
אחד השינויים המשמעותיים שעברו על כהן היה המעבר לעמדת הבלם, תפקיד בו הוא משחק בקביעות בחודשיים האחרונים.
הפכת לבלם בגיל 32.
"מלבד משחקי אימון בגרמניה, שם הבלם והקפטן שלנו מארווין מאטיפ לא אהב לשחק משחקי אימון והוסטתי לעמדה הזאת, לא שיחקתי בתפקיד הזה. אבל אתה יודע, הייתי נמוך ובגרמניה הסטנדרט של בלם הוא מינימום 1.85 מ'. אני זוכר שבשנה שעברה שהיו חסרים בלמים באימון והייתי משחק בלם, שי וסלובו אהבו את זה. פשוט יכול להיות שלא היה להם את הביטחון לתת לי לשחק בתפקיד הזה. ייאמר לזכות ריימונד שהוא לא רואה בעיניים".
אבל אם הבלמים שלכם העונה היו מספקים את הסחורה, כנראה שלא היית מוסט לתפקיד הזה.
"נוצר מצב שההגנה שלנו הייתה נקודת התורפה. הייתי משחק באימונים בלם וריימונד אמר שאני מצוין בתפקיד הזה. אבל היה את אקיניימי וקיליאן. ברגע שהיו חסרים לו בלמים, הוא אמר לי שהוא הולך איתי בתור בלם. שאלתי אם הוא בטוח והוא אמר שהוא מאמין בי ושאני יכול להיות מצוין. אחרי שהוא ראה אותי נגד כפ"ס, הוא אמר לי שאם אני משחק ככה בתור בלם, הוא לא יכול לוותר על בלם כזה".
מה היתרונות מבחינתך בתפקיד הזה?
בתור קשר אתה שוחה בים, הכדור גם לפניך וגם מאחורייך. אני אוהב להגיע למצב שהתיקולים שלי הם מכריעים ובתור בלם יש לי את זה כמעט בכל משחק. יש לי הרבה מאבקי אוויר שאני אוהב למרות שאני אולי נמוך. בשיטה של ריימונד, הבלמים אולי הכי חשובים בקבוצה והרוגע שלי עוזר".
אולי כקשר היה לך כבר קשה יותר מבחינה פיזית?
"אם היה לי קשה פיזית לא הייתי רץ 11.5 ק"מ במשחק. יכול להיות שבכדורגל פה בארץ הרבה יותר מתאים לי לשחק בלם. אני מרגיש את זה. אני מביא את עצמי לידי ביטוי ומשפיע יותר בתור בלם. כשאתה מאחורה אתה פחות רץ ומתעייף, ואז יש לך גם את הכוח המנטלי לדבר ויותר לכוון".
תחזור להיות קשר אחורי?
"הכדורגל הוא נזיל אז קשה לי לדעת, אבל איך שאני רואה את עצמי משחק בתור בלם, אני לא חושב שיעשה לי טוב לחזור להיות קשר אחורי. לא חושב שבתור קשר אשחק באותה הרמה שאני משחק כבלם כרגע".
בוא נדבר על האיחוד עם חן עזרא ושיר צדק.
"החזרה של חן היא הדבר הכי חשוב לי. יש לנו הבנה עיוורת. אני גם חושב שמאז שחן הגיע, אני השתפרתי. ובלי קשר, אני אומר את זה פתוח, לא שלטתי בחדר ההלבשה בשנה שעברה כמו שאני שולט עכשיו. ואני חושב שחשוב שלקפטן תהיה השפעה בחדר ההלבשה. בשנה שעברה לא הייתה לי השפעה גדולה. היו שחקנים שאני נחתתי עליהם. שחקנים שעשו פה עונות מדהימות, אבל מבחינתם למה הביאו את אלמוג? למה מגיע לו להיות קפטן? זו ההרגשה שאני קיבלתי. השנה הזאת יש לנו חדר הלבשה מדהים, אולי הכי טוב שהיה לי בקריירה. לקח לנו הרבה זמן לתקן את זה. לשחקנים בשנה שעברה היה פחות אכפת. כל אחד העדיף לעשות את הדברים שלו בשקט שלו".
חצי שנה לאחר שהגעת, אייל סגל הודיע על עזיבה.
"אני חושב שהטיימינג של ההודעה היה לא טוב למועדון. היינו עם אפשרות להגיע לפלייאוף וההודעה הייתה במאני טיים. לא ידעתי שזה מה שהוא מתכנן. הרגשתי שאייל רוצה לקחת צעד אחורה. מה ז"א אייל יעזוב? אייל אוהד מכבי נתניה, הוא לא יכול לעזוב אותה. אנשים אולי מתבלבלים ולא מבינים, הוא לא יעזוב אותה כל עוד הוא נושם. אם יבוא בעלים אחרים, הוא יתרום. הוא יהיה פה תמיד. גם כשהייתי פה עם דניאל יאמר הוא היה. זה לא שניידר, נגיד, שהיה פה שלוש-ארבע שנים במכבי ת"א ולא שמעת עליו יותר. אני זוכר אותו עוד שהייתי בגיל 14. אייל סגל הציל את מכבי נתניה ובלעדיו לא הייתה מכבי נתניה. אני יודע בוודאות שהוא מת וחולם שהמועדון הזה ייקח תארים. מצד שני, יש מציאות: המציאות היא שאין לנו יענקל'ה שחר או מיטש גולדהאר. גם בתקופות שהוא השקיע יותר כמו בעונה שעברה, זה עדיין לא התקציבים הגדולים. גם אם תפסת את אחת הגדולות בעונה פחות טובה, שתיים אחרות יהיו טובות. אני לא חושב שקבוצה שתעמיד תקציב של פחות מ-60 או 70 מיליון ש"ח, תתחרה לאורך שנים על האליפות. אפשר לעשות עונה כמו ק"ש, אבל זו הייתה אליפות חד פעמית".
ועדיין מבקרים את סגל.
"אני ראיתי את אייל סגל תורם פעם לנוער, בלי שום אינטרס. זה הזוי. איך אפשר לבקר אותו בכלל? אני מכיר את כל האוהדים, כולם גדלו איתי. אני לפעמים לא מבין את הקהל שלנו. גם אני רוצה תואר, אבל יש מציאות. גם אני אומר שמכבי נתניה 40 שנה לא לקחה תואר. אחי, בן, היה נוסע למגרשים בנצרת, בליגה הלאומית. אבל צריך להעריך את מה שקיים ומכבי נתניה מנוהלת בצורה מדהימה ומחכה לרוכש גדול שיבוא ויצעיד את המועדון הזה למקומות בהם הוא רוצה להיות. בינתיים, אייל סגל עושה עבודת קודש. אם הוא לא פה, אין מי שיהיה פה. יש אנשים שמדברים ומדברים ולא תורמים 10,000 שקל, לא קונים מנוי כבוד. לדבר לא עולה כסף. אני יודע שאייל לוקח ללב הכול. אייל הוא אוהד מכבי נתניה ובגלל זה הוא לקח ללב. לקח צעד אחורה והעדיף לתת לניב (גולדשטיין) את המפתחות. בגביע קיבלתי סטירה לפנים. אני יודע שהתואר היחיד שאתה יכול להביא הוא גביע. זו מכה שקשה לי מאוד לקום ממנה יום אחרי. באו 600 איש למשחק. מקום שישי בליגה, שמינית גמר גביע ובאים 600 איש. אז איפה כל המינימום 1,500? שלכם יהיה חשוב הגביע בדיוק כמוני".
בעונה הראשונה, הדברים לא הלכו כמתוכנן. ארבעה כרטיסים אדומים במסגרת הליגה, אינספור ביקורות ארסיות ועונה שהסתיימה באכזבה קבוצתית. גם בנבחרת ישראל הוא כבר לא רשם הופעה רשמית למעלה משנתיים. כעת, הקפטן עונה למבקרים.
ספגת ביקורות קשות.
"האוהדים לא התביישו והתקשרו אליי. אבל בגלל זה יש לי אופי חזק. זה לא עובר לידי, אבל בסופו של דבר הגעתי לאן שהגעתי בזכות האופי הזה. אתה יודע כמה אמרו לי שלא אגיע לאן שאגיע? 'אתה תחזור אחרי שנה לארץ'. כשעשיתי ראיון אמרתי שאעשה גליצ'ים על שווינשטייגר. אנשים באו וצחקו והעבירו את זה בקבוצות וואטסאפ. בסופו של דבר מול מי שיחקתי ומתי חזרתי? לקבל ביקורת זה משהו שהוא נורמלי. צריך לדעת לקבל ביקורת. אני חושב שהביקורת על האדומים הייתה מוצדקת, אבל אם היית בא לראות את מכבי נתניה לא היית יכול להגיד שאני חלש, כי הרי במגרש אני זוכר שכולם היו מתלהבים מהתיקולים ומהפסים. ואז הייתי מקבל את האדום וברשתות התחיל בלאגן. היו לי משחקים טובים שאנשים אמרו – הוא נראה טוב. בסופו של דבר, האדומים שקיבלתי זה משהו שלא מתקבל על הדעת. זה היה הזוי. לא ידעתי איך לקבל את זה. בכל שאר הפרמטרים הייתי טופ 3 בארץ. באתי הביתה ואמרתי לעצמי: 'איך אתה מקבל את האדומים האלה? איך אתה משאיר את הקבוצה ב-10 שחקנים כל הזמן?' וידעתי שהקבוצה בלעדיי לא תוכל להסתדר. ידעתי שכשאני עוזב את הקבוצה, עם ההשפעה שלי, זה לא יהיה טוב. אם קיבלתי ארבעה אדומים, אז כל ביקורת מתקבלת. אני לא בן אדם ששומר טינה. אני סולח לכולם".
הרגשת כפיות טובה?
"אני לא מצפה לכלום. אני יכול להגיד לך שאם מדברים על הקהל, רובו פרגן לי. אמרו לי שהם רואים מה אני עושה במגרש. מעצבן אותי שהשנה אני עושה שנה אישית מאוד טובה, במיוחד בתור בלם. אז אומרים 'אבל בשנה שעברת קיבלת אדומים'. אז מה? השנה אני רק עם שני צהובים. אי אפשר להגיד כל הזמן עונה שעברה. אז בשנה שעברה אני מסכים – בגלל האדומים הייתה לי עונה גרועה. השנה הרגשתי שההשפעה שלי על הקבוצה היא קריטית".
היו רגעים ששאלת את עצמך למה חזרת?
"לא. אם יש לך דרך, אתה לא מסתכל על משהו רגעי. אני אוהד מכבי נתניה וגם אני ביקרתי את עצמי. הקפטן מקבל ארבעה אדומים בעונה – זה לא הגיוני".
איך הרגשת באותה תקופה?
"אבא שלי אוהד מכבי נתניה, אז הוא לוקח ללב. הוא חבר של כולם. אבל ייאמר לזכות אשתי שהיא לא יודעת מה זה להוריד. רק להרים. תשאל את סלובו ושי. הם לא נתנו לי לפתוח משחק אחר משחק בגלל העיניים היפות שלי. הם ראו את האופי וששום דבר לא מזיז אותי. לא באתי לאימון עם פחות ביטחון או פחדתי לתת פס. תמיד יהיו ביקורות. גם על ערן זהבי יש ביקורות".
אבל אתה יודע מה אומרים. בגלל שקוראים לך אלמוג כהן ובאת בהרבה כסף, יתנו לך לשחק.
"אם אני לא משחק והקבוצה מפסידה, אז מה רוצים שהקפטן יישב בחוץ? הרי אם קיבלתי ארבעה אדומים ומשחק לאחר מכן הפסדנו, ברור שהמאמן ייתן לי לשחק. העונה לא שיחקתי שמונה משחקים ועשינו רק שני ניצחונות ובשנה שעברה לא שיחקתי 10 משחקים ועשינו שני ניצחונות".
אתה נהנה למרות שהקבוצה לא ממש רצה לתארים?
"מאז שאני בלם, אני נהנה בצורה שלא נהניתי בה בשנה וחצי שלפני כן. התשוקה שלי למשחק לא הייתה כ"כ גדולה. אפשר להגיד עליי הכל, אבל אני בן אדם חכם עם ראש על הכתפיים. כשהיו לי את האופציות של נתניה וב"ש, שמתי את שתי ההצעות על כף המאזניים ואמרתי לעצמי שב"ש בעונה גרועה סיימה במקום השלישי. נתניה בעונה אדירה סיימה במקום הרביעי. אז אני לא טיפש, ידעתי לאן אני בא. אולי אני טיפש, אבל הלב שלי אוהב את מכבי נתניה. הרגשתי שאמא שלי ז"ל רוצה שאשחק פה. אנחנו באמת אוהדי מכבי נתניה. אחי בן גדל עם כל האולטראס. אני חושב שבקטע של מכבי נתניה, הלכתי רק עם הלב. הרווחתי פחות, קיצצתי המון כסף והלב לא מתחרט. זה הדבר הכי טוב שעשיתי בקריירה שלי".
אתה רוצה לשחק עד גילאים מאוחרים? 37-38?
"לא יודע אם אשחק עד הגילאים האלה. בוא נגיד שאני רוצה להביא תואר למכבי נתניה. בשנה שאביא תואר למכבי נתניה, אני מאמין שאפרוש. אם בשנה הבאה נעשה תואר, יש סיכוי גבוה שאני אפרוש. אני מקווה שבשנה הבאה אקח גביע ואפרוש כמו שאני רוצה. זה תסריט החלומות. אין סיכוי שאפרוש במקום שהוא לא מכבי נתניה. אני יכול להגיד לך שגם ניב יודע, שהייתי יכול לחזור לגרמניה שוב בקיץ הזה. אבל נתניה זה מועדון שכיף לי בו. קשה להסביר מה זה לשחק במקום שאתה אוהב. אני לא יודע כמה שחקנים יש בכדורגל שמשחקים במקום שהם אוהדים".
ומה הלאה?
"מנהל מקצועי זה תפקיד שמעניין אותי. בגרמניה, המנהל המקצועי גנטנר היה קרוב אליי והוא גם בא לפה לחתימה שלי בנתניה. למדתי ממנו המון דברים. למדתי ממנו גם מקצועית, גם עם שחקנים, גם להביא ניסיון ולעזור לקבוצה. זה משהו שמאוד קורץ לי. יש לי שם בגרמניה ויכול להיות שארצה לעבוד בגרמניה. אני לא אומר לזה כן או לא. לא קל להעביר את המשפחה שוב לחו"ל".
רק באמצע השבוע עברו שנתיים בדיוק מהופעתו האחרונה של כהן בנבחרת ישראל, אי שם בניצחון הביתי הגדול 2:4 על אוסטריה. מאז הוא לא שיחק במדים הלאומיים, אותם לבש במשך כל כך הרבה שנים.
"אני לא טיפש", הוא מבהיר, "ידעתי שברגע שאחזור לנתניה, יש סיכוי שלא אהיה יותר בנבחרת. אבל לא עשיתי חישובים. אתה יכול לשאול את טאלב טוואטחה. אמרתי לו שכל עוד הוא יהיה בגרמניה, הוא יהיה תמיד בהרכב הנבחרת. אם זה כואב לי? בסופו של דבר אתה מגיע לגיל בקריירה שניסית ולא הצלחת. אני אומר את האמת. זו הזדמנות לדור חדש. אם אני לא בסגל, כנראה שלא מגיע לי להיות שם. מי ששם, מגיע לו. כשהייתי בנבחרת שנאתי כותרות של שחקנים שלא זומנו. אם אתה לא בנבחרת כנראה שלא מגיע לך".
אז מה תגיד על ליאור רפאלוב?
"ווילי בעצמו אומר שזה לא מקצועי. אני מכיר את רפאלוב אישית והוא יכול לתרום גם 10 דקות ואין לו בעיה עם זה. הרי גם כשהייתי בנבחרת, הוא לא היה שחקן הרכב. רפאלוב הוא השחקן היחידי שלא בנבחרת וכן מגיע לו. משם ווילי צריך לעשות את השיקולים שלו. יש את מואנס, ערן, מנור ו-וייסמן, אבל יש דבר שנקרא נראות. זה לא נראה טוב שהשחקן הכי טוב בבלגיה לא נמצא בנבחרת ישראל. אם ליאור רפאלוב לא בנבחרת ישראל, אנחנו צריכים לסיים במקום הראשון בבית כדי להצדיק את זה שהוא לא מקבל זימון".
דיברת על הכישלונות. יש הרבה בני גילך שעוד שם.
"יכול להיות שגם אני אהיה שם. כל עוד אני משחק, תמיד אני יכול להיות בנבחרת. אם אני שווה את זה? אני חושב שבמשחקים ששיחקתי כבלם, שיחקתי ברמה גבוהה. אם אחזור לנבחרת, זה יהיה רק בתור בלם. יש קשרים מצוינים כמו גולסה, נטע לביא ודור פרץ. הם באמת עושים עבודה מצוינת".
מתישהו נעפיל לטורניר גדול?
"צריך נס. אמרתי כל הזמן. כל עוד לא יהיה לנו מאגר של 50-60 שחקנים בחו"ל, לא נתקדם. דיברנו על איסלנד או אלבניה. נבחרות בינוניות שעשו קפיצת מדרגה עם שחקנים בליגה גרמנית שנייה וכו'. אני לא רואה שום סיכוי במצב נורמלי שנעפיל".
מה דעתך על הכתבה?