גמר המונדיאל היה אתמול בבואת הטורניר כולו. לפני 32 שנה, במקסיקו 1986, התרחש גמר המונדיאל האחרון הגדול באמת. הוא היה דרמטי, רווי יצרים, סיפורים, ודרמה גדולה עם שער ניצחון בדקות הסיום. הוא סגר טורניר מעולה, איכותי, מלא סיפורים, שיאים ודרמות.
גמר מונדיאל 2018 סגר בסמליות את הטורניר שהיה. הוא היה ססגוני, רווי שערים, עמוס טעויות שהניבו סיפורים, ושלוש אותיות שמספרות את הסיפור כולו. כמו ש-VAR שינה את הטורניר החשוב בעולם ובכך את הכדורגל כולו, כך הוא השפיע באופן ישיר – ואם תרצו גם בוטה – על המשחק החשוב ביותר בו.
השופט פיטאנה טעה מספר פעמים בגמר הזה. אבל אם העובדה שגריזמן עבד עליו היטב בדרך להגבהה ול-0-1 הצרפתי הייתה חלק מהתהליך ולא הדבר עצמו, אז הפנדל לקראת ההפסקה היה כל כולו שלא היה מביא אף פעם לפנדל אם לא שיפוט הווידיאו. גם תומכיה הגדולים של הטכנולוגיה החדשה – ועבדכם הנאמן ביניהם – יודו שצריך גם קצת הגיון. פיטאנה אישר את ה-1-2 באופן שנוי במחלוקת כשהלך עם הספק לכיוון ההתקפה, בהחלטה שמתבססת על חוק יבש, ובכך השפיע מאד על מחצית שבה שבנו ונזכרנו עד כמה רומנטית היא קרואטיה.
גריזמן בועט את הפנדל. ההחלטה השפיעה על המחצית כולה (Gettyimages)
אבל רומנטיקה זה טוב לסיפורים, ואכן היה זה גמר עם סיפורים רבים כאלה. בסוף קיבלנו ארבעה שערים של צרפת – שניים ממצב נייח, ועוד שניים ממצב שבו השוער סובאשיץ' התשוש היה נייח. למי שהביא את כל כולו בשלבי הנוק-אאוט כבר לא נשאר כוח וריכוז בפינאלה. והגמר משאיר תחושת החמצה לקרואטיה. היא הייתה טובה יותר במחצית הראשונה, אך קרסה בשנייה.
מי שלא ממצמצת לאורך טורניר שלם היא צרפת. היא מריחה דם ועוקצת, היא מריחה חולשה ודורסת. היא הגיעה מנומנמת, אך כמו מול הבלגים ידעה לשים גז כשצריך. כך נזכור את אלופת העולם הטרייה: יעילה מאד, עם שמות גדולים, ראויה יותר מכל אחת אחרת, אך פחות אהובה. החותם שהשאירה אינו רומנטי, גם לא מרגש במיוחד. היא השאירה איכות, חדות, שלל שמות שהיו שותפים, מאמן ווינר, קבוצה. פשוט קבוצת כדורגל חזקה.
צרפת של עידן דידייה דשאן באה מוכנה לרוסיה. שני האסים בהתקפה פגעו בול, ההגנה עשתה את שלה כצפוי, הוגו לוריס הרים את הרמה (השער שחטף יישאר קוריוז בלבד), קאנטה היה מופלא כהרגלו, ואפילו פול פוגבה, הכוכב הגדול של הטריקולור שהגיע למונדיאל, היה שם כשצריך אותו והבקיע את השער שהבטיח לצרפתים את התואר.
דשאן. יגיע ליורו 2020 כפייבוריט (Gettyimages)
זה דור שיכול לעשות בק-טו-בק בעוד שנתיים, ביורו 2020, לשם דשאן יגיע כפייבוריט. מי בכלל זוכר שהכוכב הכי גדול של הדור הצרפתי הזה, קרים בנזמה, כבר מזמן לא כאן. ההימור הגדול של דשאן – זריקתו של הסורר – עבד בגדול.
בפעם השלישית ברציפות, מי שהוכרז כשחקן המצטיין לא מגיע מהנבחרת הזוכה. בפעם השנייה ברציפות, הוא מגיע מהפיינליסטית. אבל בניגוד למסי לפני ארבע שנים, לוקה מודריץ' הוא זוכה ראוי. הוא הפך לגאוות העם הקרואטי, והנשיאה – שהקפידה לחבק את כל 46 השחקנים שעברו על הבמה – נראתה מאושרת כאילו המדינה שלה חוזרת עם הגביע הביתה. בסופו של דבר, כל גביע הלך למקום הנכון.
לסיום, נשוב למנצח האמיתי של החודש האחרון. גמר מונדיאל 2018 היה כיף גדול לצפייה. הוא חותם ממשי על כניסת השימוש בווידיאו. הכדורגל התחרותי של הרמות הגבוהות חייב VAR לצדו בכל משחק. גם אם ישנן טעויות כואבות כמו זו של פיטאנה אמש, הכדורגל מרוויח יותר צדק ויותר שערים. הרי בשביל מה אנחנו כאן, אם לא בשביל שני אלה?
מה דעתך על הכתבה?