השנה שעברה הייתה כנראה המוצלחת ביותר בקריירה המפוארת שהוא מנהל בבלגיה. השמועות פשטו על רחובות אנטוורפן, אבל ליאור רפאלוב המתין בסבלנות עד שיקבל את ההודעה הרשמית: זכיה בנעל הזהב הבלגי, כבוד שרק מעטים וגדולים ממנו זכו לו בשנים האחרונות. מבלי להיכנס להשוואות (לפחות בשלב הזה של הראיון), התמונה די ברורה: רפאלוב הוא אחד השחקנים הישראלים בעלי הקריירה הכי מרשימה באירופה בעת הזו. בראיון חגיגי ובלעדי לרגל יום העצמאות, הוא מספר על הרגע האמוציונלי, הזכייה בגביעים, שער הניצחון נגד טוטנהאם, הקבוצה בה הוא ישחק בעונה הבאה וכן ההתעניינות מצד המועדונים הגדולים בליגת העל.
חלק ב': רפאלוב יוצא לראשונה נגד מאמן נבחרת ישראל, וילי רוטנשטיינר
"אתה מחזיר אותי שלושה חודשים אחורה, אבל קשה לשכוח כי זה היה רגע מאוד אמוציונלי", הוא נזכר. "השבועיים והשלושה לפני, שהסתירו מי זכה, הייתה תקופה מאוד לחוצה ומתוחה עבורי. ידעתי שאני בין שלושה מועמדים, אבל גם שזה תואר כל כך חשוב אחרי הרבה זמן שאתה יכול לזכות בו", הוא מספר. "ההתרגשות הייתה גדולה ובסוף זה ההישג הכי גדול שלי בקריירה, ללא ספק".
כשהגעת לבלגיה לא כיוונת לשם.
"כשהגעתי לכאן בעונה הראשונה, היו כאן שחקנים כמו מתיאס סוארס ויובאנוביץ', באמת מהשורה הראשונה בעולם. הייתי בטקס בינואר 2012 ואז הבנתי עד כמה זה חשוב. כשאתה ילד, אתה חולם. כשהגעתי לכאן, זה היה חלום שאני רוצה להגשים. הייתי שחקן די בולט בברוז', אבל עם השנים אתה גם לומד את הליגה, אנשים לומדים להעריך אותך, אתה מכיר יותר אנשים. אתה מראה יציבות לאורך כל כך הרבה שנים. זה חלק ניכר מהזכיה הזאת".
קיבלת 271 קולות, פער גדול על רפאל הולצאוזר של בירסחוט (187 קולות) ועל פול אונואצ'ו, מלך השערים של גנק ושל הליגה העונה, שסיים שלישי עם 86 קולות. חשבת שתפתח כזה פער?
"זה הפתיע אותי מאוד לטובה, האמת. חשבתי שהפער יהיה הרבה יותר קטן, שיהיה צמוד. זה מילא אותי עוד יותר בגאווה כי חוץ מהתואר, הקונצנזוס סביבי היה דבר שמחמם את הלב. עיתונאים, קפטנים, מאמנים וזוכים לשעבר הצביעו לי וזה רק מגדיל את ההישג. ברגע שקפטנים ומאמנים בוחרים בך, אתה מבין שיש לך פידבק על מה שאתה עושה כאן. זה עוד יותר מעצים את הזכיה הזאת".
אחרי שבע שנים בקלאב ברוז', עברת בשנת 2018 לאנטוורפן. הרגע הזכור הוא כמובן שער הניצחון בגמר הגביע. איך זה להבקיע שער ניצחון בגמר מול האקסית?
"זה משחק היה מאוד מיוחד, עבורי, עבור קלאב ברוז' ובעיקר עבור אנטוורפן. הזכיה האחרונה שלהם נגד אנדרלכט הייתה איתי, עם שער ניצחון שלי. אנטוורפן לא היו בגמר המון שנים. תוסיף לזה את העובדה ששיחקתי שם שבע שנים. אז הכל היה מיוחד. הזכיה הזאת הייתה תחילת הדרך של זכיה בנעל הזהב. הצלחתי לעשות את זה עם ברוז' ואנטוורפן, להכריע פעמיים את הגמר זה לא דבר של מה בכך".
והיה שם עוד הישג מרשים.
"כי הייתי הראשון בכדורגל הבלגי שמבקיע בשלושה גמרים רצופים שהוא שיחק בהם. לצערי, פעם אחת זה התפספס ולא הצלחנו בברוז' לזכות והפסדנו לליאז'. זה קרה שנה בדיוק אחרי הזכיה הראשונה, אבל כמו שציינתי – הנתונים האלה הפכו את המשחק להרבה יותר פיקנטי ומיוחד. כולם נתנו את הסיכויים הגבוהים לברוז', לדאבל שלה, לכן ההישג היה כל כך גדול, בטח למועדון כזה, שנעדר המון שנים מהליגה הבכירה בעקבות קשיים כלכליים. ברגע שהנשיא החדש החליט להשקיע בשחקנים איכותיים, הוא שם את אנטוורפן בטופ שלוש בכדורגל הבלגי. בשלוש העונות האחרונות אנחנו במשחק. יש לנו סגל מאוד איכותי, שגם מראה את זה מדי שבוע. זה התפקשש בעזיבה של לקו, כי סגנון המשחק היה 3:4:3 או 3:5:2, התאמנו מספר חודשים אינטנסיבית ובתקופה שהכל הפך להיות על אוטומט ניצחונות הגיעו בתוך 60-70 אחוז מאמץ. השיטה הזאת הביאה לנו את הנקודות. לקו קיבל הצעה מאוד מפתה של 2.5 מיליון יורו לעונה בשנחאי ונאלץ לעזוב בינואר. המאמן החדש יותר הגנתי, עם שיטת משחק שונה. זה שינה את מה שבנינו וחבל".
ברדה עשה קריירה גדולה, אבל לא זכה בנעל הזהב. רבים אומרים שבזכות התואר הזה אתה בוודאות הישראלי הכי גדול בבלגיה. גם אתה חושב כך?
"אני מעדיף לא להתעסק בזה. היו פה ישראלים גדולים, כמו אוחנה ורוזנטל. הם עשו פה קריירה גדולה והשאירו חותם. הם גם פתחו את הדלת לישראלים אחרים. ברדה היה פה ונתן עונות מדהימות בגנק, שיחק שש שנים במועדון ולא כל אחד יכול לעשות את זה. עברו פה עוד כמה ישראלים. גרשון וקני סייף עשו כמה עונות טובות. גם שלום תקווה היה כאן. כשגריר במדינה כמו בלגיה, עם קהילה יהודית גדולה, שהבנתי שאני לא מייצג רק את עצמי, אלא את המדינה שלי ואת הקהילה היהודית כאן בבלגיה. יש המון אוהדים של אנטוורפן מהקהילה. בברוז' הרבה היו מגיעים עם דגלים לאיצטדיון. זה מחמם את הלב".
מה חושבים בבלגיה על שמיר ומלדה?
"שניהם בתחילת דרכם פה. אנחנו לא נפגשים די הרבה. גנט בצד אחד, ליאז' במקום אחר ואנטוורפן באמצע. הזמנתי את שניהם לארוחת שישי אצלי בבית כדי להכיר אותם טוב יותר. אמרתי שאם צריך עזרה אני פה כי בהתחלה קשה להתאקלם. הם צריכים להיות סבלניים, התחרות מאוד קשה, הקבוצות חזקות וצריך סבלנות. לא להתרגש מפחות דקות משחק, כשאתה לא נכלל ב-18 לא להתאכזב. יש תחרות גדולה בין 25 שחקנים בסגל. לא צריכים להישבר יותר מדי. שניהם עם מנטליות טובה, הם יכולים להצליח פה".
בוא נחזור רגע לשער הניצחון מול טוטנהאם. עוד אחד מרגעי השיא. מוריניו לא הספיק לדבר עליך.
"זה התחיל לפני המשחק. שאלו אותו על המפגש והוא ציין אותי ארוכות, בסגנון המשחק שלי והחמיא לי מאוד. לפני זה שיחקנו נגד לודוגורץ והייתי המצטיין עם שער ניצחון בבולגריה, שהיה התחלה ברגל ימין עבורנו. כולנו נערכנו לטוטנהאם בבית. באותו זמן טוטנהאם היו מקום ראשון בפרמייר ליג וידענו באיזה מומנטום הם מגיעים. על הנייר, כל שחקן שם עדיף על שלנו. ידענו שרק כקבוצה נצליח להוציא פה תוצאה. היינו מהדקה הראשונה עד האחרונה, ביום מאוד טוב. זה לא היה משחק של שחקן אחד. הקבוצה הצליחה. שמח שהיית ישם במקום הנכון כדי להיות הרגל המסיימת. מוריניו? הוא דיבר עליי גם אחרי, זה מרגש מאוד".
צפו בשער נגד טוטנהאם
כיכבת גם נגד ריינג'רס, היית מעורב בכל השערים, אבל הודחתם. הפערים בין הקבוצות גדולים כמו התוצאה?
"גם במשחק הראשון וגם בשני קיבלנו שני שערים בחמש הדקות האחרונות שבהם ניסינו לעשות 'אול אין'. זה היה אחרי העזיבה של לקו, היינו צריכים להסתגל במערך שונה, פילוסופיה שונה ורעיונות אחרים. שחקנים צריכים לעשות מהר מאוד התאמות. לחלקם זה לקח קצת יותר זמן".
אני חייב לשאול אותך ער על התקרית המטורפת עם דידייה למקל, שעלתה לכותרות בכל העולם. הוא בא למתחם שלכם עם חולצה של אנדרלכט. הופתעתם בקבוצה? איך הגיבו בתקשורת?
"לקו העביר אותו לקבוצת המילואים בחצי השנה הראשונה בעקבות בעיות התנהגות. אבל לגבי האיכות שלו אין עוררין. הוא רצה לעבור לפאו עם המאמן הקודם והמועדון לא הסכים לשחרר אותו, אז הוא בחר לעשות סקנדל והגיע לאצטדיון עם החולצה בזמן שהוא לא היה רשאי להגיע למתחם. היה עליו איסור מוחלט להגיע לשם, אבל למקל רצה לעשות סבוטאז'. בסוף יצא לו טוב. זה קרה בדיוק בתקופה שלקו עזב. המאמן החדש החזיר אותו אלינו והוא חזר להיות שחקן הרכב. זה היה סיפור הזוי. הוא לא אחד השחקנים האינטליגנטים שיצא לי לפגוש, ואני עדין".
Didier Lamkel Ze, joueur d'Antwerp, est venu à la reprise de l'entraînement avec un maillot d'Anderlecht sur le dos, le club rival 😯
— PiedsCarrés (@PiedsCarres) January 5, 2021
Le sécurité du club l'a même refoulé en le laissant dehors 😭 pic.twitter.com/3JuW8FeI4U
אנדרלכט וברוז' רודפות אחריך. אני מבין שזה סגור.
"90 אחוז שאשאר בבלגיה, באחד משלושת המועדונים החזקים. יש משא ומתן מתקדם, מקווה שזה ייסגר מאוד בקרוב".
מיהם שלושת המועדונים החזקים בבלגיה?
"ברוז', אנדרלכט ואנטוורפן".
תשובה חכמה. אתה עוקב אחרי מכבי חיפה?
"לא יצא לי לראות הרבה משחקים בישראל, אבל אני עוקב אחרי תוצאות. מאוד צמוד בין מכבי חיפה למכבי תל אביב, חבל שבאר שבע ובית"ר לא במאבק הזה שיכול היה להפוך את זה ליותר מעניין. באופן אישי, אני מקווה שחיפה כן יצליחו לעשות את זה. מהשיחות שלי עם רמי גרשון, אני מבין שיש להם איכויות טובות בעיקר בחלק ההתקפי. יש לה מאמן מצוין וכמובן בעלים ששאף למצוינת תמיד. הראיון הזה הוא הזדמנות לאחל לו מזל טוב ליום ההולדת ה-80. יענקל'ה התקשר אישית לברך אותי על הזכייה בנעל הזהב"
הייתה לך הצעה ממכבי תל אביב. גם חוגג התעניין.
"הייתי מאוד סקפטי לגבי מכבי תל אביב. דודו (דהאן, הסוכן שלו, א"י) התנהל מול זה. באמת שאני משתדל להתרכז בימים האלה בעיקר בהווה, פחות במה שיהיה עוד שנה או שנתיים. בינתיים זה עובד טוב. הייתה תקשורת עם חוגג, אבל זה לא הגיע למצב של פרטים".
מה דעתך על הכתבה?