ניימאר סוחף בעונתו הראשונה את פאריס למסיבה ורגעי אושר שלא ידעה בירת צרפת 20 שנה! ג'יג'י בופון סופסוף מניף במדי יובה את הגביע היחיד שחסר לו בארון! יופ היינקס הקשיש עם קאמבק מהסרטים משלים טרבל עם באיירן חמש שנים אחרי! מוחמד סלאח הסנסציה של העונה, המצרי שכבש את אירופה וליברפול ההתקפית והמרגשת של קלופ – איזו סינדרלה!
בקיצור – הבנתם כבר את הפואנטה – ריאל מדריד, מלכת אירופה הבלתי ניתנת לערעור, היא אלופת העולם בלהרוס סיפורים טובים. הזכייה של ריאל מדריד ב-2018 היתה המרשימה ביותר מבין 4 הזכיות שלה ב-5 השנים האחרונות – פשוט מפגן עליונות! ריאל אומנם לא פגשה את בארסה ומנצ'סטר סיטי, אבל פרט להן היא באמת עברה את כל היריבות הכי קשות שיכולה היתה לקבל בכל שלב – פ.ס.ז' הדורסנית והעמוקה, יובה העוצמתית והעיקשת, באיירן מינכן האיכותית והקשוחה ואת ליברפול ההיסטורית שהשוותה את השיא של ריאל עם 41 שערים בעונה הזו בליגת האלופות.
ההישג של ריאל מדריד מטורף. לא סתם בעידן ליגת האלופות אף קבוצה לא הצליחה לזכות בתואר אפילו פעמיים ברציפות, לא בכדי השושלות האחרונות של שלוד זכיות רצופות היו בסבנטיז עם אייאקס ובאיירן מינכן ולפני כן היתה ריאל מדריד חונכת המפעל שלקחה אותו 5 פעמים רצוף לפני ששחררה קצת לאחרות. אבל אז גביע אירופה הכיל רק קבוצות אלופות, נציגה או גג שתיים לכל ליגה, הפערים היו לעיתים גדולים והיכולת ליצור שושלת קלה בהרבה לעומת עידן ליגת האלופות שמפגיש את כל העילית האירופית – כמה נציגות לכל ליגה גדולה, עם מתחרות עשירות וחזקות.
בניגוד לבארסה בשיאה בעידן צ'אבינייסטה, שהייתה מזוהה עם סגנון מסויים (טיקי טאקה), את ריאל מדריד ההיסטורית הזו – אלופת אירופה בארבע מחמש השנים האחרונות – מגדירה ווינריות. היא יודעת לנצח בכל דרך ובכל מחיר ונסמכת על איכות, כישרון, לחימה, עומק וקבוצתיות. זו קבוצה שיודעת לכתוש אותך במשחק מסודר אבל גם אין שני לה במתפרצות סילוניות ומשחק מעבר, ואפילו כשזה מגיע לפנדלים (אתלטיקו 2016) היא הסתדרה, כי הבלאנקוס הם מלכי הגמרים (7 רצוף מ-1998!) – יש להם את שני המגנים הטובים בעולם ושלישיית קישור מיתולוגית, עם אגדת הכדורגל כריסטיאנו רונאלדו וגדול כדורגלני וויילס ומגדולי השחקנים של בריטניה גארת' בייל, וקארים בנזמה ששוב סופג טונות של זלזול כך הדרך לגמר, וכשכולם מחכים להפיל את תיק הכישלון על הקרדיט של זיזו לבנזמה, הנה החלוץ הצרפתי כובש צמד מכריע בגומלין חצי הגמר וגונב עוד אחד בגמר. וסרחיו ראמוס שהוא ללא ספק מגדולי כדורגלני ספרד ומגדולי שחקני ההגנה שידעה אירופה והוא גם אחד השחקנים המלוכלכים ביותר (גם הוא יודה בזה).
ריאל מדריד. מלכת הגמרים (AFP)
מסקנה – יש לריאל שורה של ווינרים ברמה האינדבידואלית שמחוברים חזק כקבוצה, וזאת מפני שיש לה את הווינר הגדול ביותר על הקווים. עזבו כבר את ה"תחת", תקראו לו "מידאס" – לזינדין זידאן יש מגע זהב. החילוף של בייל היה הראיה ה-300 לכך בשנתיים וחצי. כל כך הרבה משחקים גדולים שהוא ניצח ומאמנים גדולים שהוא פירק. זיזו הוא אחת הדמויות הגדולות בהיסטוריה של המשחק ככדורגלן וכמאמן. למעשה, שלושת הגדולים ביותר שמזוהים עם ריאל מדריד הם כריסטיאנו רונאלדו, אלפרדו די סטאפנו וזידאן שהביא לריאל את הצ'מפיונס ככוכב על המגרש וכובש שער ניצחון מטורף בגמר, כעוזר מאמן של אנצ'לוטי שעזר מאוד ב-2014 וכמאמן ראשי עשה משהו בלתי ניתן לשחזור – שלושה גביעי אלופות בשתי עונות וחצי בבכורה כמאמן (כלומר, לזיזו חלק בחמש זכיות של ריאל בליגת האלופות). רק 2 מאמנים בהיסטוריה חוץ מזידאן זכו במפעל שלוש פעמים – בוב פייזלי וקרלו אנצ'לוטי. לא מוריניו, לא גווארדיולה, לא פרגוסון, לא היצפלד, לא היינקס. זיזו כן.
זיזו הוא הסיפור היפה והשלם של משחק הכדורגל והגלובליות שלו. בן המהגרים שבאו מאלג'יריה וגידלו אותו ממש סמוך לאתר בסן דני בו נבנה הסטאד דה פראנס, רק כדי שבאותו מגרש ב-1998 הוא יאחד את האומה הצרפתית כשיביא לה את גביע העולם היחידי שלה. זיזו שחזר מפרישה לנבחרת כדי להוביל אותה מסף הדחה במוקדמות עד גמר מונדיאל 2006, רק כדי שכולם יזכרו לו את הנגיחה במטראצי – רגע עצום שהפך לרגע שפל. זידאן מזוהה עם צרפת, מזוהה עם ריאל הספרדית והוא גם מזוהה עם יובה והכדורגל האיטלקי – מרצ'לו ליפי עיצב אותו בביאנקונרי כשחקן ובנה אותו ככוכב ברמות הגבוהות והשפיע על תפיסתו כמאמן (וגם קרלו אנצ'לוטי שהיה החונך שלו על הקווים). זידאן גם מחבר את אפריקה והעולם המוסלמי לאירופה (בסדר, לא כמו מוחמד סלאח אבל עדיין!).
כשזידאן חזר לעבוד בריאל מדריד כיועץ לנשיא המועדון פלורנטינו פרס, עוד כשמוריניו אימן את המועדון ולא היה בטוח לגמרי שפניו של זיזו לאימון, הוא יצא במסגרת תפקידו לעקוב אחרי גארת' בייל, אותו מאוד אהב ואף צפה בו במשחק אצל ליון במסגרת הליגה האירופית. לזיזו היה חלק מאחורי הקלעים בהבאה של בייל לריאל – העסקה היקרה בהיסטוריה עד שהגיעו פוגבה וכמובן ניימאר, ועוד כמה בשנה האחרונה. ולמרות מערכת יחסים שהפכה מתוחה עם בייל, שמרגיש בצדק סופרסטאר שהפך לשחקן ספסל קבוע במשחקים הגדולים, הנה זיזו מעלה מהספסל את בייל ומקבל את העצבים והנקמה של הוולשי בצורה הכי מתוקה ומושלמת שיש.
זידאן. מומחה לפסיכולוגיה (Gettyimages)
בימינו מתעסקים הרבה בפסיכולוגית בספורט – מה שזידאן הוכיח זה מומחיות גדולה – לדעת לשמור שחקנים עצבניים בתלם הקבוצתי ושיתעלו את האנרגיות השליליות ליכולת חיובית על המגרש. שחקנים מתוסכלים בקבוצות רבות יאבדו קשר עם הקבוצה ויירדו ביכולת, אצל זיזו הם נהיים רק רעבים, חדים וטובים יותר. זידאן ראוי להערצה על זה שהוא מצליח לתחזק את הסגל האיכותי והעמוק ביותר שידעה קבוצה בהיסטוריה – ובעונה שעברה עם חאמס רודריגס, אלברו מוראטה ומריאנו דיאס המצב היה עוד יותר קשה, עמוס ופקוק.
זידאן שמתרחק מכל שערוריה ומחלוקת (שנתיים וחצי כמאמן ועוד לא זרק פרובוקציה אמיתית באיזו מסיבת עיתונאים) מורכב מה- DNA של ריאל מדריד – יש בו שקט שמשדר ביטחון ועוצמה, קשיחות, סטייל ווינריות. כיאה למועדון ווינר עם 13 גביעי אלופות מתוך 16 הופעות בגמר(!), כשלמקום השני והשלישי יש יחד 12 זכיות בגביע עם האוזניים הגדולות.
אבל יש גיבור אחד ראשי עוד יותר גדול אפילו מזידאן וכריסטיאנו, וזהו הדיקטטור של ריאל מדריד – הנשיא פלורנטינו פרס שהלך בדרך שלו, ללא מנהל מקצועי משמעותי, עם האינסטינקטים והאמונה בכוכבים שלו. הוא שהביא את זידאן והאמין בו כשרבים פקפקו, הוא הארכיטקט של ה-BBC שבזמנו הכיל את שני השחקנים היקרים בהיסטוריה. ואחרי אתמול אפשר לקבוע בוודאות – לא רק כריסטיאנו החזיר (מזמן מזמן) את ההשקעה של 94 מיליון יורו בו, גארת' בייל גם החזיר כבר את ה-100 מיליון שפרס שילם עליו. לפרס זהו גביע חמישי כנשיא המועדון והוא חולם להשוות את 6 הזכיות של סנטיאגו ברנבאו המיתולוגי.
הדיקטטור פרס. הגיבור הראשי והמשמעותי (Gettyimages)
ברור שעם הפציעות וחוסר היציבות בייל לא מתקרב לכריסטיאנו והמספרים המטורפים שלו, אבל הוולשי שחקן כביר שכבר כבש שער ניצחון בהארכה מול אתלטיקו שהביא את 'לה דסימה' ב-2014 בליסבון, ואמש ב-2018 בקייב מול ליברפול האנגלית, היריב הוולשי הביא עוד גביע עם השער של כל הגמרים (וראשון עם צמד מהספסל במעמד הזה), וכמובן, בל נשכח את שער הסולו הבלתי נשכח שלו שהביא לריאל גביע המלך מול בארסה במסטאייה ב-2014. האם אחרי כל הדיבורים על עזיבה של ריאל בקיץ הקרוב, בייל שחתם עצמו אמש כגיבור מדרידאי נצחי בכל זאת יישאר בסוף?
זה קוריוז נחמד שריאל מדריד משלימה דאבל היסטורי כאלופת אירופה בכדורסל ובכדורגל, אבל המשמעות האמיתית היא שאנחנו עדיין בעידן דומיננטיות אדיר של לה ליגה באירופה שנמשך כבר מעל עשור – 8 מ-13 גביעי האלופות האחרונים של ריאל ובארסה ו-8 מ-13 גביע אופ"א/ליגה אירופית אחרונים של סביליה ואתלטיקו מדריד. בסופרקאפ האירופי 2018 נקבל דרבי מדרידאי.
ומילה לסיום: גמר ליגת האלופות 2018 הזכיר לנו שבעידן בו הכדורגל מתחה אחרי הספורט האמריקאי ומתעמק יתור בסטטיסטיקות ואנליטיקס – כמה כדורגל הוא משחק של טעויות ושל רגעים של הברקה אישית שלא בהכרח קשורים למהלך המשחק. זה הקסם הייחודי של הכדורגל! זהו המשחק בו הכל אפשרי. פרט כמובן לנצח את ריאל מדריד בגמר. ועכשיו הפנים קדימה למונדיאל ברוסיה, אחרי שבגמר ליגת האלופות כוכב וולשי כבש בבעיטת צ'ילנה (מספרת) בקייב, וויילס, צ'ילה ואוקראינה לא יהיו במונדיאל.
מה דעתך על הכתבה?