בלם ליברפול, וירג'יל ואן דייק, הצליח להגשים שני חלומות בחמישה חודשים: הראשון להצטרף לליברפול והשני לשחק בגמר ליגת האלופות. בתחילת העונה הוא היה כל כך רחוק מזה, כשבקושי שיחק בסאות'המפטון כי רצה להצטרף למייטירדס.
עיתונאי ששאל אותו במסיבת העיתונאים האם הוא לא חושב שהיה לליברפול מזל גדול כשעלתה לגמר, נענה בתשובה החדה: "למי זה בדיוק איכפת?". לאחר מכן אמר בראיון ל"דיילי מייל": "נכון, היה לנו מזל מול רומא, אבל מה רוצים שנעשה? שנשחק שוב את שני המשחקים האלה? ההפסד נגד רומא היה היחיד בכל הקמפיין והיה מגיע לנו לעלות לגמר כי שיחקנו כמה משחקים גדולים העונה שנכנסו כבר להיסטוריה וליברפול היא של מועדון ששייך לליגת אלופות".
ניל לנון אמר בזמנו שהוא היה הסקאוט היחיד שראה את ואן דייק משחק בכרונינגן ושאל את עצמו: "כנראה משהו לא בסדר עם הבחור הזה, כי יש לו יכולות מדהימות ועדיין אני לבד במגרש צופה בו. הוא היה כמו רולס רויס. הוא היה יכול לעבור בין כל המכוניות במגרש בקלילות וטכנית הוא היה מדהים. כשרכשנו אותו לסלטיק ב-2.6 מיליון ליש"ט היה נדמה לי שזכינו בלוטו". לליברפול היה פחות מזל והיא כבר נאלצה לשלם עליו 75 מיליון ליש"ט.
ההולנדי גילה שרצה להיות חלוץ בצעירותו: "האמת שלכבוש שערים נראה הרבה יותר אטרקטיבי מאשר להיות בלם. שבגיל 15-16 שיחקתי ברחובות עם חברים ותמיד כבשתי שערים ויום אחד אני עוד אהפוך לחלוץ", אמר ואן דייק ל"מייל".
ואן דייק. רצה בכלל להיות חלוץ (Gettyimages)
לא חשב שיש לו עתיד בכדורגל: "בווילם II המאמן הסב אותי לבלם, אבל היו לי בעיות קשות בברכיים בגלל הגדילה. אני מרוצה שהמאמן הסב אותי לבלם בסופו של דבר וגם מהעמדה הזאת אני כובש לפעמים. אני לא טוב בבעיטות חופשיות. טרנט אלכנסדר-ארנולד דווקא מצוין. הבעיה שבגיל 16 לא היה לי חוזה. עבדתי במסעדה ושטפתי כלים והייתי בטוח שלעולם לא אהיה כדורגלן מקצועי עד שכרונינגן נתנה לי צ'אנס. עבדתי במסעדה אולי שנתיים. תוך כדי חזרה לכדורגל המשכתי לעבוד פעמיים בשבוע במסעדה, חמש שעות בלילה".
העבודה שהוא לובש בליברפול את חולצה מספר 4 של מארק לורנסון, פיל תומפסון וטומי סמית': "אני יודע שיש לחולצה הזאת היסטוריה, אבל אני גם חושב שאני צריך לשנות את סגנון המשחק שלי בליברפול בו אני נוטה יותר לשחק מאחור".
כשלא חתם לאוהד שפנה אליו בדרכו למנהרה כשהוצג בליברפול: "זה היה סיפור שהטריד אותי. ביום בו הציגו אותי באנפילד אוהד פנה אלי סמוך למנהרת השחקנים וביקש ממני חתימה. לא שמתי לב אליו. הייתי נרגש מהמעמד. לאחר מכן ראיתי את הקטע ב'יוטיוב' וזה ממש תסכל אותי איך לא חתמתי לו. הצלחתי לברר מי הוא דרך קצין העיתונות שלנו ושלחתי לו הביתה חולצה חתומה. אני תמיד חותם לילדים כי כשהייתי צעיר ורציתי חתימות משחקנים שהערצתי תמיד ידעתי איזה הרגשה נוראית זו כשמסרבים לך. פגשתי את הילד הזה במשחק נגד קריסטל פאלאס ושאלתי אם הוא בסדר. הוא היה למעשה אחד הראשונים שהיתה לו חולצה חתומה שלי".
קלופ. דאג לגיבוש הקבוצה (AFP)
קלופ לקח את הקבוצה למחנה אימון במארבייה לפני הגמר וביקש מהשחקנים לחלוק חדרים כדי להתגבש: "זה דבר שכבר לא עושים בכדורגל העולמי וזה עבד פנטסטי. לא חלקתי חדר עם עוד שחקן מאז שיחקתי בהולנד".
ההבדל העצום בין ההגנה להתקפה בליברפול: "בשיטת המשחק בה אנחנו עובדים ולוחצים על היריבה, אנחנו גורמים לה לאבד כדורים כשהיא לא מוכנה ואז שלושת החלוצים פשוט גונבים כדור ברגע כזה והוא ברשת. אני חושב שריאל מדריד עוד לא שיחקה נגד סוג של קבוצה כמו ליברפול. אם נוכל לעשות זאת גם מולן זה יהיה נפלא. זה גם גורם לכך שאנחנו מסכנים את עצמנו יותר מאחור ולכן סופגים יותר שערים. לכן הכי חשוב שלא נספוג יותר מאשר נכבוש. זה יכול להרוס הכל לא?".
מה דעתך על הכתבה?