לא הרבה פעמים הפרשנים צודקים, אבל מי שהעריך שהפלייאוף העליון יהיה קשה מותח וקשוח לא הבין עד כמה הוא צודק. הפועל באר שבע התישה את עצמה בפלייאוף הפכפך גם באליפות הראשונה, אבל פלייאוף כל כך קשה ובלתי צפוי שכל משחק בו הוא מוקש – לא היה כדבר הזה.
כבר אמרנו שהלחץ הוא קודם כל על באר שבע, היא האלופה, היא המובילה, היא כבר הוליכה בפער של שש נקודות ויכולה להגיע לטדי בעוד שישה ימים עם שתי נקודות יתרון בלבד, והסלוגן "הכל תלוי רק בנו", עדיין נכון, אבל גם אוהדי בית"ר יכולים לדקלם את אותו משפט. כרגע בית"ר תלויה בעצמה – חמישה ניצחונות עד סיום העונה ותואר האליפות עובר לבירה.
שתי הנקודות שאיבדה ב"ש יוסיפו כעת לחץ כבד על המתחרה מירושלים שמקבלת הזדמנות גדולה ואולי בלתי חוזרת לקחת תואר אליפות. מעניין כיצד הם יתמודדו עם זה. בית"ר נהנית כל השנה מתמיכה אדירה של הקהל שלה וגם מהיותה האנדרדוג. ניצחון על מכבי נתניה מחר ואף אחד כבר לא ידבר על בב"ז כאנדרדוג.
חזרה למושבה. ב"ש פתחה טוב את המשחק וכבשה שער שאמור היה לעשות לה חיים קלים, אבל טעות שלא אפיינה את הכושר של ג'ון אוגו בשבועות האחרונים הובילה לשוויון. 1:1 בדקה ה-14 זה לא נורא, אבל ב"ש נכנסה להלם ולא הצליחה להגיב. האיום היחיד במחצית הראשונה הגיע מרגל ימין של אורן ביטון, משהו שזובאס לא התקשה מולו.
אוגו. טעות שלא אפיינה את כושרו של הקשר בשבועות האחרונים (עדי אבישי)
בכר קיווה שהכנסתו המאולצת של ראדי להרכב תעשה טוב לאלופה ותאפשר איום תמידי בבעיטות מרחוק, דבר שאמור לסייע בריווח ההתקפה. בפועל ראדי לא איים ולו פעם אחת על השער של זובאס במשחק שוטף. כמו בכל המשחקים מול בני יהודה העונה, הזהובים היו קרובים מאוד לשערים, אבל שוב חיימוב הוכיח שהוא ראוי לקבל חוזה לשנים הבאות ויפה שעה אחת קודם.
וכשמזכירים את חיימוב חובה לציין את היכולת של צמד הבלמים שאילולא ריכוז שיא של השניים כנראה שכמות המצבים שבני יהודה הייתה מגיעה אליהם הייתה כפולה, והתוצאה הייתה שונה. לואי טאהא וחאתם אלחמיד עשו עבודה נהדרת. מצד שני, אחרי ההופעה של וואקמה מול האין הגנה של נתניה, אבוקסיס היה מוכן לניגרי וההגנה של בני יהודה מנעה ממנו די בקלות מהלכים אישיים. בני יהודה היא קבוצה הרבה יותר ממושמעת ומאורגנת מנתניה ומכאן ההבדלים. כשלא נותנים לב"ש לשחק – וזה קורה כל העונה – קשה לה לשחק.
אבוקסיס. ידע לעצור את וואקמה (עדי אבישי)
מכאן עולים לטדי. אז איך האלופה יוצאת מטדי בשלום? שימו לב לנתון מעניין, ב"ש בשלוש השנים האחרונות היא קבוצה שמחזיקה בכדור הרבה יותר מיריבתה, מכתיבה את הקצב וכופה את הדרך שלה על יריבתה.
אבל בפלייאוף משהו השתנה. ב"ש השיגה ארבעה ניצחונות כשמול מכבי ת"א, בית"ר ירושלים ומכבי נתניה היריבה היא זו שהחזיקה בכדור הרבה יותר מהאלופה ובשלושת המקרים ב"ש כבשה במתפרצות קטלניות. רק במשחק אחד – בטרנר מול בני יהודה – ב"ש הובילה בהחזקת כדור באחוז בודד וחסר משמעות. שם בני יהודה הייתה קרובה מאוד להוציא נקודות בטרנר.
הסוד נמצא בהחזקת הכדור? (עדי אבישי)
בשני משחקי התיקו מול הפועל חיפה ובני יהודה, ב"ש החזיקה בכדור בפער משמעותי והתקשתה לנצח. הנתון הזה יכול להיות זה שיכריע את גורל המשחק בטדי ואת הקרב על התואר כולו. גם הירושלמים אוהבים לצאת למתפרצות קטלניות. זה יהיה מאבק נגד השליטה. במחצית הראשונה בטרנר, בכר נתן לבית"ר להשתולל, ניצח במעברים, אבל גם בזכות הרבה מזל כי לבית"ר היו מצבים נהדרים לכיבוש.
במפגשים מול מכבי ת"א בשנים האחרונות, בקרב על התואר נהוג היה לומר שמי שתנצח במרכז המגרש תזכה בניצחון. הפעם המצב שונה מי שתשלוט בנעשה בשדה בטדי, לפחות על פי הנתונים, צפויה להפסיד.
מה דעתך על הכתבה?