ניצחון במדד היעילות: בית"ר אכלה את הדייסה של עצמה

עונה שלישית ברציפות שבאר שבע מארחת את משחק העונה הראשון בטוטו טרנר – ושורדת אותו. בשנתיים הקודמות האורחת הייתה מכבי תל אביב. ב-2016, תוצאה של 1:1 השאירה את הפער על נקודה. ב-2017, בן שהר הגדיל את הפער לשש ואתמול, מול צהובה אחרת – הקבוצה המלהיבה ביותר בליגת העל, בית"ר ירושלים – ניצחון מרשים הגדיל את הפער לארבע.

תנאי הפתיחה למשחק היו עדיפים במעט מבחינת ב"ש. בעוד בית"ר הגיעה למשחק על אדי החגיגות מההעפלה לגמר הגביע רק 72 שעות קודם לכן, כשהיא עם סגל דליל (קונטה, ז'אורז'יניו, הייסטר, קלטינס ביציע, שכטר לא כשיר לחלוטין על הספסל), ב"ש נחה שבועיים, התכוננה היטב למשחק והגיעה בסגל הכי טוב שיכול לעמוד לרשות ברק בכר בשלב הזה של העונה.

בכר, בדומה למשחק מול בני יהודה, פתח ב 4:2:1:3. השינוי העיקרי במערך הזה הוא הורדת המדרגה של דן איינבינדר מעמדת הקשר המרכזי והצבתו לצדו של ג'ון אוגו כקשר אחורי. השינוי הזה מטרתו לחזק את הפן ההגנתי של הקישור ולעזור לבלמים להתמודד עם משחק המעבר. מצד שני, המערך הזה פחות נח מבחינת הנעת הכדור המסודרת ולמעשה גורם למשחק ההתקפה להתבסס על מתפרצות. מבחינת הרביעייה הקדמית, ההפתעה בהרכב הייתה הצבתו של ניב זריהן בכנף ימין כשטוני וואקמה התחיל על הספסל.

ניב זריהן. הפתעה בהרכב (דני מרון)

מנגד, בני בן זקן שמר על ההרכב שפתח בחצי גמר הגביע, אבל ביצע שינוי פנימי שגרם למעשה לשינוי מערך. אריק סאבו, שפתח בחצי הגמר כאחד משני הקשרים המרכזיים, הוסט לאגף שמאל בקו ארבע של הקישור, כשחן עזרא הוצב מאחורי יקוב סילבסטר.

ב"ש פתחה את המשחק בצורה חלומית. שער מהיר, שהגיע אחרי לחץ על כדור חוץ של בית"ר במחצית המגרש שלה, צידוד אגרסיבי של שחקני ב"ש (זריהן שחקן הכנף הנגדי עמד במרכז המגרש עם נטייה שמאלה), טעות של קלאודמיר ונחישות של זריהן ושהר. אחרי השער, בית"ר השתלטה על המשחק, ובשונה מכל מה שראינו העונה, דווקא ב"ש התבססה על משחק מעברים. בית"ר הגיעה לשני מצבים נהדרים (מטעויות אישיות בהגנה של אורן ביטון וגיא חיימוב), אבל זה לא היה משחק הכאוס שהיא רגילה לשחק בו.

אריק סאבו. שינוי פנימי שהוביל לשינוי מערך (דני מרון)

אם בחצי הגמר, גם כשהיא בפיגור מול קבוצה נחותה על הנייר, בית"ר הפכה את המשחק בשתי מתפרצות, הפעם זה כמעט ולא התאפשר לה. בכר, עם הרבה חכמה, בזכות המערך הנכון שלו, הפך את היוצרות וגרם לבית"ר לשחק משחק שלא נח לה. ב"ש התגוננה עם שישה שחקנים, כשהמגנים שלה בקושי יוצאים קדימה, וטסה להתקפה אחרי כל חטיפת כדור, כשהיא מנצלת את האיטיות של קלאודמיר ובלמי בית"ר. האורחת שלטה במרכז השדה, הרבה בזכות הכניסות של סאבו מהאגף למרכז ויחס ההתקפות עמד על 57% לטובתה, אבל היא לא הצליחה לקבל נכון את חנן ממן, שטייל בין הקשרים לבלמים, ולהתמודד עם המהירות של זריהן ושהר במשחק המעבר.

המחצית השנייה נפתחה בצורה דומה כששוב ב"ש פותחת חזק עם עוד שער, אבל הפעם בית"ר מיד הגיבה (טעות קשה של טאהא). המשחק המשיך להתפתח בצורה דומה כשגם שני המאמנים סימנו את המגמות עם החילופים הראשונים שלהם. בן זקן שלח לדשא את עידן ורד במקום קלאודמיר, שנראה מותש במשחקים האחרונים. מנגד בכר הכניס את מרואן קבהא במקום כוכב הערב, זריהן, כשממן עבר לכנף ואיינבינדר עבר לעמדה שמאחורי החלוץ. בית"ר דחפה חזק קדימה וניסתה לייצר בלגן במשחק עם הרבה חילופי מקום, אבל התקשתה מול משחק הגנה מסודר ואגרסיבי של ב"ש שלא התפתתה לצאת קדימה ולא אפשרה לאורחים לתפוס אותה ולו פעם אחת בחיסרון מספרי.

ניב זריהן ושחקני הפועל באר שבע. כוכב הערב (דני מרון)

הסטטיסטיקה של המשחק מראה יותר מכל איך בכר עשה לבית"ר את מה שבית"ר עושה לליגה העונה. ביתר החזיקה בכדור בטרנר 62 אחוז מהזמן. נתון נדיר מבחינתה העונה ונתון עוד יותר נדיר לקבוצה אורחת בטוטו טרנר. לצורך ההשוואה, במשחק מול מכבי ת"א במחזור השמיני, שבו ב"ש שיחקה עם עשרה שחקנים החל מהדקה ה 19, הצהובים החזיקו את הכדור שלושה אחוז פחות. אז זה היה אחוז ההחזקה הנמוך ביותר של האלופה מאז משחק החוץ שלה בעונה שעברה נגד בשיקטאש. במסגרת הליגה, זה אחוז ההחזקה הנמוך ביותר שהשיגו הדרומיים מאז מרץ 2016 (1:1 נגד מכבי ת"א בטרנר). גם מבחינת היעילות ההתקפית ואחוזי ההמרה, ב"ש נתנה לבית"ר לטעום מהמתכונים שלה. בית"ר איימה 18 פעמים על השער ורק שלוש פעמים למסגרת, מנגד ב"ש איימה 14 פעמים, חמש פעמים למסגרת ושלוש פעמים פגשה את הרשת.

אחרי שנכנסנו לפלייאוף עם ארבע קבוצות, שכולן ראו בעצמן מועמדות להניף את הצלחת, התוצאות בשני המחזורים הראשונים השאירו שתי קבוצות במאבק כשב"ש בהחלט סידרה לעצמה מקדמה מוראלית משמעותית. במובן הזה, המחזור הקרוב הוא קריטי להמשך המאבק. המשך המומנטום של האלופה לצד דכדוך ועייפות של הירושלמים מול בני יהודה יכול לסגור לנו את הסיפור מוקדם מהצפוי. מצד שני, בעונה ההזויה הזו של בית"ר, כשהיא מארחת את ב"ש בטדי בסיבוב השני של הפלייאוף, פער ארבע נקודות הוא כלום בשבילה וכל איבוד נקודות של ב"ש יוביל לקרב איתנים על הצלחת עד לשריקה האחרונה.